האר"י

מבוא

ר' יצחק לוריא אשכנזי (1534 – 1572), "האר"י¹ הקדוש", היה דמות מרכזית בקרב מקובלי צפת במאה ה-16, ולימים הטביע את חותמו על עולם היהדות ועל "ההיסטוריה היהודית כולה".² האר"י ייסד זרם חדש בתורת הסוד – הקבלה הלוריאנית, והיא העניקה משמעות קוסמית לשאלות הגלות והגאולה. האר"י עצמו לא העלה את תורתו על הכתב ואף אסר על תלמידיו לעסוק בה. בחיר תלמידיו, ר' חיים ויטאל, כינס בספר את תורת האר"י (ופירש אותה), ובמשך כמה עשרות שנים היא נשמרה בסוד בחוג מצומצם של תלמידים.

תורת האר"י – הקבלה הלוריאנית – החלה להתפשט רק בראשית המאה ה-17, והייתה גורם חשוב בעליית השבתאות. בבית מדרשו של האר"י השתרשו מנהגים, שלא היו בהכרח חידושים שלו אך נפוצו בהשפעתו, ובהם ההקפדה על דיני טהרה, לבישת בגדים לבנים לכבוד שבת, וקבלת שבת בחיק הטבע. שלוש זמירות בארמית שחיבר האר"י מעטרות את שלוש סעודות השבת המסורתיות בעדות ישראל גם בימינו.

מעט יוצרים: אֲסַדֵּר לִסְעוּדְתָּא

מאת:

• האר"י - ר' יצחק לוריא אשכנזי

באקרוסטיכון* של השיר מופיעות המלים – אני יצחק לוריא.

אֲסַדֵּר לִסְעוּדְתָּא בְּצַפְרָא דְשַׁבַּתָּא,
וְאַזְמִין בָּהּ הַשְׁתָּא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא.
————————–
אסדר הסעודה בבוקר השבת
ואזמין בה עכשיו את עתיק יומין הקדוש
(=אחד מכינויי האֵל).

נְהָרֵיהּ יִשְׁרֵי בָהּ, בְּקִידוּשָׁא רַבָּא,
וּבְחַמְרָא טָבָא, דְּבֵהּ תֶּחֱדֵי נַפְשָׁא.
————————–
אורו יִשְׁרֶה בה (=בסעודה), ובקידוש הגדול
וביין הטוב, שבו תשמח הנפש.

יְשַׁדֵּר לָן שׁוּפְרֵיהּ, וְנֶחֱזֵי בִיקָרֵיהּ,
וְיַחֲזֵי לָן סִתְרֵהּ, דְּאִתְאַמַּר בִּלְחִישָׁא.
————————–
ישלח לנו הודו, ונחזה בִּיקָרוֹ,
ויראה לנו את סודו, שנאמר בלחש.

– – – – – – –

מזְמִירוֹת השבת בארמית.
*אקרוסטיכון: שיטת כתיבה של שיר, ובה האותיות הראשונות – של כל שורה או של המלים בשיר – יוצרות צירוף בעל משמעות: שם המחבר, המלה "חזק", אותיות הא"ב ועוד.

תולדות חייו

אין בידינו מקורות היסטוריים על חייו ופועלו של האר"י. קורותיו מתבססים בעיקר על מסורות, מקצתן פלאיות, "שהקורא אינו יודע… מה בגדר הדמיון ואגדה ומה אמת ומציאות".³ ידוע כי האר"י נולד בירושלים בשנת רצ"ד – 1534 לאביו שלמה לוריא, וממנו התייתם בילדותו. אמו האלמנה עברה להתגורר בבית אחיה במצרים, שם גדל והתחנך, ונמנה עם תלמידיהם של ר' דויד בן זמרה ור' בצלאל אשכנזי.

רוב שנותיו של האר"י עברו עליו במצרים, שם למד לימודי קודש וכתב יחד עם רבו ומורו, בצלאל אשכנזי, פירוש למסכת זבחים בתלמוד הבבלי (הפירוש אבד ולא הגיע לידינו). במצרים למד גם קבלה והחל לעסוק בה, ואף קיבל על עצמו מנהגי התבודדות וסיגוף.⁴ לפי המסופר, התחתן האר"י עם בת דודו, ונולדו להם כמה בנים. לצפת הגיע בשנת 1569 יחד עם משפחתו, ובה חי ופעל במשך כשנתיים וחצי עד למותו בגיל 38. בסוף שנת 1570, אחרי מותו של ר' משה קורדובירו, התפרסם האר"י בצפת כמקובל. הוא עסק בתורת הנסתר בחוג מצומצם של תלמידים נבחרים, ששאפו לממש אורח חיים של קדושה תוך התרחקות מכל חטא ותוך הקפדה על טהרה וקיום מצוות, בתקווה לקרב את ביאת המשיח.⁵

האר"י נפטר בתאריך ה' בחודש אב שנת של"ב – 1572 ונקבר בבית הקברות העתיק בצפת. הוא הותיר אחריו כמה חבורות של תלמידים-מקובלים, החשוב והבחיר שבהם – ר' חיים ויטאל.

קבלת האר"י: הקבלה הלוריאנית

קבלת האר"י – הקבלה הלוריאנית – העניקה משמעות קוסמית רחבה לתופעות של גלות וגאולה: הקבלה הלוריאנית גורסת כי בתהליך בריאת העולם צמצם האל את נוכחותו ביקום. "האל, במקום להתגלות, הגלה את עצמו למסתרי ישותו"⁶ – וזהו "סוד הצמצום". החלל שנותר בעולם אחרי הצמצום היה ריק וחשוך, וכלל עשר ספירות⁷ שהיו אמורות לקלוט את ההקרנה האלוהית – אך לא כולן עמדו בכך: שלוש הספירות העליונות "עמדו בפני עוצמת האור האלוהי וקלטו אותו כראוי" – אך הספירות הנמוכות לא יכלו להכיל את שפעת האור – ונשברו, וזוהי שבירת הכלים שחלה בעולם.⁸ בכלים שבורים אלו נקלטו ונשארו שבויים ניצוצות של האור האלוהי.

חלק משברי הכלים עלו לעולם של מעלה; אותם כלים שבורים שירדו לעולם של מטה, לעולמנו – הם הקליפות, כוחות הטומאה, שבהם נותרו "שבויים" ניצוצות של האור האלוהי העליון, הנמצאים מאז בגלות, בידי כוחות הטומאה. כאשר ייגאלו הניצוצות של האור האלוהי מן הגלות, תבוא הגאולה לעולם. לפי קבלת האר"י, הגלות אינה רק סבלו של היהודי, כעם וכפרטים, אלא היא סוד גדול – סוד תיקון העולם – הקשור לתהליך הבריאה: הגלות היא שליחות של עם ישראל, שנועדה להביא לגאולת ניצוצות הקדושה (של מעלה) מן הרוע בעולם (של מטה).

סבל הגלות הוא תהליך של תיקון, שבסיומו ובשיאו יתגלה המשיח. המשיח עצמו לא יביא את התיקון – אלא יבוא אחרי התיקון, והגאולה תהיה לא רק גאולתו הלאומית של עם ישראל – אלא גאולה קוסמית של הבריאה והעולם כולו. לעם היהודי בגלות יש אפוא ייעוד ומשימה – לגרום לתיקון, שיגאל את האור האלוהי השבוי בגלות, ולהביא את הגאולה השלימה לעם ישראל ולבריאה כולה. קבלת האר"י העניקה משמעות וייעוד לייסורים שהם מנת חלקו של קיום יהודי בגלות, ומכאן, ככל הנראה, סוד משיכתה והתקבלותה בחוגים רחבים בעם ישראל.

האר"י לימד את תורתו בחוג מצומצם ונבחר של מקובלים, ובראשם ר' חיים ויטאל, שהעיד כי לפני מותו ביקש האר"י למסור לתלמידיו, "שמהיום ואילך לא יתעסקו עוד כלל בחכמה זו שלימדתים, כי לא הבינו אותה כראוי ויבואו חס ושלום לידי כפירה ואיבוד הנפש. ואמנם הרב חיים [ויטאל] לבדו יעסוק בה הוא לבדו בלחישה, בסתר". וכאשר שאל אחד התלמידים את האר"י: "וכי חס ושלום אין עוד תקווה לנו?" ענה לו האר"י: "אם תזכו, אני אבוא ואלמדכם".⁹

כתבי האר"י

האר"י לא כתב את תורתו, והשאיר אחריו רק כמה חיבורים קטנים בנושאי קבלה, ובהם פירוש לחלק מספר הזוהר ("ספרא דצניעותא") וזמירות לסעודות השבת (בארמית).¹⁰ קבלת האר"י – הקבלה הלוריאנית – ידועה לנו מכתבי תלמידיו, בראש ובראשונה מן הספר "עץ החיים" שכתב החשוב שבתלמידיו, ר' חיים ויטאל, שראה עצמו מופקד בלעדית על תורת האר"י.¹¹ ככל הנראה לא התכוון ויטאל לפרסם את הדברים שכתב, אך כאשר חלה – העביר את כתביו, ובתוכם "עץ החיים", לאחיו, לצורך העתקה. ייתכן שהאח לא הקפיד לשמור על סודיות הכתבים, וכך הגיעה תורת האר"י לידיהם של מקובלים אחדים בארץ ישראל. חיים ויטאל עצמו השביע את תלמידיו שלא לגלות דבר מתורת האר"י שקיבלו ממנו, וכל עוד היה בחיים – לא הודפס ולא פורסם ספרו "עץ החיים".
רק במאה ה-17 החלה קבלת האר"י להתפשט בתפוצות ישראל. תחילה – באיטליה, ולא לפי גרסתו של ר' חיים ויטאל אלא לפי פירוש שונה במקצת של ר' ישראל סרוק. בנו של חיים ויטאל, ר' שמואל ויטאל, ערך את "עץ החיים" שכתב אביו, חילק אותו לשמונה חלקים ("שערים") ופרסם אותו בדפוס. גרסה זו התקבלה בעיקר בקרב מקובלים ספרדים. גרסה שלישית נערכה בידי מקובל ירושלמי והתקבלה בקהילות היהודים באירופה. "התפשטותה הייתה במידה רבה הגורם שהכשיר את הקרקע בעולם היהודי לקבלתה של הבשורה השבתאית".¹² לאחר פטירת האר"י דרש הרב חיים ויטאל מיתר תלמידי האר"י להעביר לידיו כל חומר כתוב הנמצא בידיהם הקשור לתורת רבם, אסר עליהם לגלות את מה שלמדו עד כה, ודרש שיקבלו אותו (=את ויטאל) כפרשן היחיד לתורת האר"י.¹³

שבחי האר"י וספר תולדות האר"י

המסורות על חייו וקורותיו של האר"י כוללות אגדות וסיפורי נפלאות ומצויות בשני ספרים: ספר שבחי האר"י, שראשיתו באיגרות שכתב בתחילת המאה ה-17 שלמה שלומיל דרזניץ', שביקר בשנים 1607 – 1609 בצפת ובאיגרות ששלח למיודעיו באירופה הביא סיפורים על נפלאות האר"י. כ-20 שנה אחר כך קובצו הסיפורים והאיגרות לספר, שנקרא לימים (בסוף המאה ה- 18) "שבחי האר"י". אך נראה ש"שבחי האר"י" לא היה הספר הראשון שכינס מסורות על חייו.

ככל הנראה קדם לו ספר תולדות האר"י, המספר את קורותיו של האר"י מטרם לידתו ועד פטירתו.¹⁴ משני הספרים – ספר תולדות האר"י הוא החשוב יותר, מאחר שהוא משקף את דמותו של האר"י כפי שהצטיירה בעיני תלמידיו, ומתאר את השלבים השונים בחייו עד שהגיע למרום תהילתו והשפעתו. הספר מתאר, בין השאר, את התוודעותו הראשונה של האר"י לתורת הקבלה במצרים: האר"י הצעיר ראה בבית הכנסת אדם עומד ובידו ספר "מלא סודות גדולים". האר"י פנה אל אותו אדם שהחזיק בספר ושאל אותו לפשר הספר, וזה ענה לו שהוא אחד מן האנוסים, שנכנס לבית הכנסת וראה שכל אחד מן המתפללים מחזיק בידו ספר, סידור. ומאחר שלו עצמו לא היה סידור – "לקחתי ספר זה בידי… אבל איני יודע מה כתוב בו".

בספר תולדות האר"י יש תיאורים של האר"י המיסטיקן, שהיה יוצא לקבל את השבת כשהוא עטוף בבגדים לבנים, והיה שומע בציוצי הציפורים את קולותיהם של צדיקים ומתקשר עם נשמות הצדיקים באמצעות טקסי ייחוד שהיה עורך על קבריהם. לפי הספר, גילה האר"י בעולם החי והדומם את גלגולי נשמותיהם של בני אדם, ובבני אדם שחיו בדורו – את גלגולי נשמותיהם של רשעים מן העבר. מן הספר עולים גם האווירה וההווי המיוחדים של צפת באותם ימים – במאה ה-16 של המקובלים.

העשרה - קישורים

מאמרו של מ' אונגרפלד, על האר"י בצפת ועל חמשת היסודות של שיטתו בקבלה – באתר דעת

מאמר של דוד תמר, "האר"י ז"ל – תולדותיו והנהגותיו" – באתר דעת

פיוט של האר"י לסעודת השבת – "אזמר בשבחין", כולל ביצוע הפיוט בכמה נוסחים – באתר "הזמנה לפיוט"

מאמר של יהודה ליבס, "זמירות לסעודות שבת שייסד האר"י הקודש" – באתר פיוט

מאמר של מתיה קם על צפת במאה ה-16 – באתר הספרייה הווירטואלית של מטח

מאמר של הרב א"ל גרייבסקי, "צפת ומקובליה" – באתר דעת