השואה והקמת המדינה
בתודעה ההיסטורית ובלוח השנה, סמוכים שני האירועים המכריעים בתולדות עם ישראל במאה ה-20: השואה והקמת המדינה, ומכאן הצירוף "שואה ותקומה". אך ההיסטוריונים חלוקים בשאלה, אם יש אכן קשר נסיבתי בין שני האירועים.
בתודעה ההיסטורית של מדינת ישראל, כמו גם בלוח השנה, סמוכים ומשולבים זה בזה שני האירועים המכריעים בתולדות עם ישראל במאה ה-20: השואה והקמת המדינה. סמיכות אירועים זו "הלהיבה את דמיונם של רבים.
הצירוף 'שואה ותקומה' הפך במרוצת הזמן – לפחות במדינת ישראל – לצירוף של קבע". צירוף זה בא לידי ביטוי בטקסי זיכרון ממלכתיים, בנאומי מנהיגים, באמצעי התקשורת ובתכנית הלימודים.1 אך ההיסטוריונים חלוקים בשאלה, אם מבחינה היסטורית צרופה היה קשר נסיבתי בין השואה לבין הקמת המדינה.
יש היסטוריונים הסבורים כי "לשואה הייתה השפעה מכרעת" על בנייתה של מדינת ישראל, שכן הבריטים, ששלטו בארץ, היו תלויים בארצות הברית ולא יכלו לעמוד כנגד הלחץ האמריקני – ובכלל זה דעת הקהל האמריקנית, שהייתה מזועזעת מן השואה – לפתור את בעייתם של הניצולים ששהו במחנות העקורים באירופה. לחץ זה הניע את הבריטים להפנות את שאלת ארץ ישראל לאו"ם, שהכריע בעד תכנית החלוקה.
מכאן המסקנה כי "הקמתה של ישראל הושפעה השפעה מכרעת על-ידי תוצאות השואה."2 ומכאן גם הקשר הנסיבתי בין השואה לתקומה: "השואה, אשר השמידה את מיטב יהדות אירופה, גם גרמה, היא וספיחיה, ליצירת צירוף נסיבות חד פעמי לטובתה של הציונות." מנהיגי היישוב היהודי בארץ היו מודעים לצירוף נסיבות זה ולכוח השפעתו, וגייסו את הניצולים, שרידי השואה ואת הנסיבות "להקמתה של מדינת ישראל".3
אחרים סבורים כי מלכתחילה נעשו ניסיונות לפתור את בעיית שרידי השואה בדרך אחרת – לא באמצעות הקמת מדינה יהודית. רבים ממנהיגי היהודים בארצות הברית "השלימו עם רעיון המדינה" רק לאחר שהשתכנעו שאין פתרון אחר לבעיית ניצולי השואה. "מבחינה זאת העקורים היהודים, פליטי השואה, היוו מניע ואף מנוף יסודי להקמתה של מדינת ישראל". עם זאת, היו, כאמור, ניסיונות לפתור את בעייתם בדרכים אחרות, "והמדינה קמה הודות לצה"ל, כאשר כל הניסיונות האחרים נכשלו."4