מקווה ישראל
בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל שהוקם על ידי חברת כל ישראל חברים.
"מקווה ישראל"1 נוסד בידי חברת כי"ח ("כל ישראל חברים") ביום יד באדר א תר"ל – 1870 כבית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל, והוא קיים ופועל עד ימינו באתר המקורי (ליד צומת חולון). "מקווה ישראל" הוקם לא רק כבתי ספר – אלא כיישוב חקלאי קטן, עוד לפני ייסודן של המושבות הראשונות בארץ, והיה המקום הראשון בארץ ישראל שבו עסקו בחקלאות וחינכו לעבודת האדמה.
היוזמה להקמת "מקווה ישראל" באה מצד קבוצת צעירים מתושבי ירושלים שפנו לחברת כי"ח שבפריז בשנת תרכ"ח – 1968, תיארו את העוני והדלות של החיים בארץ, והעלו בקשה מיוחדת ויוצאת דופן באותם ימים:
"איננו מבקשים לחם חסד – אלא עבודה. הבו לנו אדמה, תנו בידינו כלים, תשלחו אלינו אנשים שֶׁיְלַמְדוּנוּ את עבודת האדמה".
לבקשתם של תושבי ירושלים הצטרפו כמה אישים יהודים מן התפוצות, ובעקבות פניות אלו החליטה הנהלת כי"ח לשלוח לארץ את מזכיר החברה, קרל (שרל) נטר, לבדוק את המצב בארץ ולגבש המלצות לפעולה. נטר בדק ניסיונות קודמים שנעשו לשינוי אורח החיים של היישוב הישן בארץ, והמליץ על הקמת בית ספר לחינוך חקלאי ומקצועי כדי לעודד את יהודי הארץ לעבוד ולהתפרנס מיגיע כפיהם. חברת כי"ח אישרה המלצות אלו והחליטה על הקמתו של בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל – "בית ספר לעבודת האדמה… בארץ הקדושה, כור מחצבתנו, הארץ המבורכת והפורייה מימי קדם".
בית הספר נועד לנערים ונערות בני 13 – 16, למחזור לימודים בן שלוש שנים בתנאי פנימייה,2 ותכנית הלימודים כללה, לצד הכשרה חקלאית, גם לימוד השפה הצרפתית ותרבותה.
אנשי כי"ח האמינו כי "אדמת הקודש תלהיב את אחינו לעבוד אותה בחריצות, כדרך שעבדו אותה אבותינו הקדמונים, שהיו עובדי אדמה ורועי צאן" וקיוו כי "חניכי בית הלימוד לעבודת האדמה, מלאי אהבה לעבודתם, יעבדו בחריצות במושבות, ולא יארכו הימים ואחינו יבואו מארצות פזוריהם לארץ המורחבת… ויעלו חלוצים [לארץ ישראל]".3
אך התקוות שתלו ב"מקווה ישראל" לא התממשו, ובעשור הראשון לקיומו למדו בו רק תלמידים מעטים.4 מגמת כי"ח לטפח את התרבות הצרפתית עוררה את התנגדותם של מנהיגי היישוב הישן. וגם אותם מנהיגים שתמכו ברעיון של עבודת אדמה וחינוך חקלאי – התנגדו לאופיו של בית הספר, שבמקום להציע "עבודת אדמה" מביא ל"אבידת אדמה", שכן "אין איש מישראל אשר יש לו פרנסה משם", וכל מטרתם של אנשי כי"ח – "ליקח רק ילדים קטנים, להלבישם צרפתי וללמדם צרפתי ולשלחם לפריז… ושם יגדלו להיות אנשים כבני הצרפתים".5
בשנות מלחמת העולם הראשונה נסגר בית הספר, אך הוא נפתח מחדש לאחריה בהנהלתו של אליהו קראוזה, שהיה בעצמו בוגר בית הספר. קראוזה הצליח לשכנע את הברון רוטשילד לפתוח מחדש את "מקווה ישראל" עבור יתומי המלחמה בארץ, וכך התמלא בית הספר מחדש בתלמידים מן הערים ומן המושבות. קראוזה הנהיג חידוש חשוב בתכנית הלימודים: השפה העברית החליפה את הצרפתית כשפת ההוראה. לא קל היה באותם ימים למצוא מורים דוברי עברית, אך קראוזה לא אמר נואש: "חיפשתי ומצאתי אנשים בעלי רצון טוב, ויחד אתם עשינו את מקווה ישראל למוסד לאומי, שהשפה העברית שולטת בו."
דוד בן גוריון, לימים ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, העריך את החשיבות העצומה שהייתה למקווה ישראל כמוסד חלוצי ראשון מסוגו בהגשמת הציונות ובפיתוח ההתיישבות העברית בארץ ישראל: "הכול התחיל מאז [מקווה ישראל], ואנו רק באנו להשלים את המעשה מבחינה פוליטית ולאומית."
במקווה ישראל למדו במשך השנים עשרות אלפי תלמידים, ורבים מן הבוגרים היו לאנשי מדע בתחומי החקלאות ובתחומים רבים אחרים. גם כנסת ישראל מצאה לנכון להנציח את מעמדו המיוחד של מקווה ישראל: בשנת תשל"ו – 1976, וביוזמת בוגרי בית הספר, חוקקה הכנסת את חוק מקווה ישראל, הקובע כי כל השטח העצום של מקווה ישראל יישמר כמו שהוא, וישמש גם כ"ריאה ירוקה" וגם כאתר היסטורי.
במקווה ישראל נשתמרו אתרים היסטוריים, ובהם היקב הראשון, באר מים, בית קרל נטר, בית הכנסת המקומי, וכן השער הישן, שלידו נפגשו בנימין זאב הרצל וקיסר גרמניה, וילהלם השני, בעת ביקורם במקום.