רמח"ל – ר' משה חיים לוצאטו

ר' משה חיים לוצאטו ( 1707 – 1747) היה "אישיות מסעירה ומשורר דגול",¹ איש מוסר ומחברו של הספר מסילת ישרים, מקובל ומחזאי.
רמח"ל נולד בעיר פדובה למשפחה יהודית-איטלקית מכובדת, שממנה יצאו – מאז המאה ה-16 – חכמים ומנהיגים, רבנים ואנשי מדע. כבר בצעירותו נודע רמח"ל כעילוי: הוא רכש בקיאות רבה בלימודי קודש – במקרא, בתלמוד ובספרות המדרש וגם בספרות הרבנית – לצד השכלה כללית במדעים ובשפות, ובהן עברית, איטלקית, רומית, יוונית וצרפתית.
בגיל 16 החל לכתוב ספרי שירה והגות בפרץ יצירתיות יוצא דופן שנמשך עד שנתו ה-20. אז גם אירע "המאורע המכריע בחייו" לפי עדותו: בשעת התבודדות שמע בת קול של "מגיד" (מלאך) שהבטיח לגלות לו סודות עליונים. בעקבות התגלות זו עסק במשך כמה שנים בכתיבת חיבורים בקבלה – שמרביתם אבדו – ואף ליקט סביבו "חבורת סתר קבלית" שחבריה האמינו כי הגאולה קרובה וביקשו לזרז את התהליך באמצעות לימוד קבלה.
התעורר חשש שרמח"ל וחבורתו הם כת של השבתאות או כת משיחית דומה, ולאחר שלוש שנים (1730), בלחץ חכמי ונציה, הסכים רמח"ל לגנוז את כתביו הקבליים ולהפסיק את פעילותו הקבלית.² שנה לאחר מכן התחתן בטקס קבלי,³ והוא נאלץ, יחד עם אשתו ציפורה, לעזוב את פדובה עירו.
רמח"ל הגיע לפרנקפורט,⁴ ומשם עבר לאמסטרדם, ובה חי כמה שנים בשלווה יחסית ועסק בכתיבה בתחומים רבים. בשנת 1743 עלה רמח"ל לארץ ישראל מתוך אמונה משיחית ועל מנת לחזור ולעסוק בקבלה. הוא התיישב בעכו יחד עם אשתו ובנו, וכעבור ארבע שנים מתו שלושתם במגיפה שפרצה בעיר.

לפי המסורת נפטר רמח"ל באייר (או בניסן) תק"ז – 1743. אשר למקום קבורתו: לפי המסורת, הוא נקבר בבית הקברות העתיק בטבריה, ואילו חוקרים בני ימינו סבורים שהוא נקבר בבית העלמין בכפר יאסיף, שהיה בית העלמין היהודי העתיק של עכו.
כאמור, החל רמח"ל לכתוב שירה בגיל צעיר מאוד והמשיך בכך כל ימי חייו, אם כי רק חלק משיריו שרדו והגיעו לידינו, ורק מיעוטם ראה אור. יש הסבורים כי את "תאריך הראשית" של הספרות העברית יש לייחס לרמח"ל.
המשורר חיים נחמן ביאליק הגדיר אותו "המשורר הראשון של השירה העברית החדשה" בזכות הישגיו הסגנוניים והאסתטיים:⁵ רמח"ל ניתק את שירתו מ"פואטיקת השיבוץ" – שיטת כתיבה שהייתה מבוססת על ציטוטים ושברי ציטוטים מן המקורות, בעיקר מן המקרא.
ביאליק ראה בשירתו של רמח"ל חולייה מקשרת בין שירת ימי הביניים בספרד ובין שירת התחייה הלאומית, שהוא עצמו היה מיצגה הבולט. חוקרים אחרים סבורים כי רמח"ל לא היה אבי השירה העברית החדשה אלא "ממשיכה ומקדמה של מסורת שירית רבת עוצמה" שנמשכה גם אחריו ביצירותיהם של משוררים יהודים באיטליה במאות 18 – 19. ⁶
רמח"ל גם כתב שלושה מחזות שיריים: בגיל 20 (תפ"ז – 1727) כתב את מחזהו הראשון – "מעשה שמשון", ועשר שנים לאחר מכן את המחזה הנחשב למחזהו החשוב והגדול – "מגדל עוז" ("או: תומת ישרים"), שיש המפרשים אותה כאלגוריה קבלית.
את המחזה הקדיש לבנו של מי שהיה מורו ורבו, ר' ישעיהו בסן, "ביום חתונתו וביום שמחת לבו". את המחזה השלישי והאחרון, "לישרים תהילה", כתב באמסטרדם ערב עלייתו לארץ (תק"ג – 1743). המחזה מציג עלילת אהבים בסגנון הדרמה האיטלקית של אותם ימים, אך נותן ביטוי לתחושותיו של רמח"ל כאדם נרדף.

קישורים

רשימת שירים ומחזות של רמח"ל – באתר פרויקט בן יהודה

כמה שירים פרי עטו – באתר דעת