תוצאות

סידור תוצאות לפי

מדרש הלכה

פרשנות הלכתית (להבדיל מאגדתית), המעגנת הלכות, מצוות, של התורה שבעל-פה בתורה שבכתב (חמישה חומשי תורה). מדרשי הלכה נכתבו בעברית בעיקר על ידי חכמי המשנה. הם משובצים בספרות חז"ל לסוגיה וגם כונסו בקבצים מיוחדים.

מדרש הלכה

מדרשי ההלכה אוצרים בתוכם עולם שלם של פרשנות שתכליתו לשמור על זיקה מתמדת בין ההלכה שהתפתחה לאורך הדורות לבין ספר הספרים.

חובת הלבבות / ר' בחיי אבן פקודה

היהדות היא דת של מצוות. דת של מעשים. כך יאמרו חוקרים ומתבוננים. רבינו בחיי בן המאה ה - 11 הבין גם הוא את מרכזיות המעשה הדתי, אך סבר שהלב הוזנח. הספר חובות הלבבות בא כדי להשיב ליהדות את מה שלדעת רבינו בחיי הוא חלק ממנה - הלב.

מדרשי אגדה

מבוא על מדרשי אגדה. מדרשי האגדה הם ז'אנר ספרותי ייחודי. ביסודם ניצבת תפיסת עולם הרואה את הטקסט באופן שונה מהאופן בו אנחנו רגילים לראותו.

ספר הזוהר

הספר המרכזי של תורת הסוד, הוא ספר ססגוני כל כך, הפכפך ומרובה פנים, עד שהבא בשעריו מרגיש תמיד שהוא בא אל סוד שעדיין דורש פענוח. בעולמנו, עולם שהמידע גלוי יותר מבכל תקופה אחרת בתולדות האנושות, יש ערך לקיומו של סוד שמתהלך בתרבות, מתסיס אותה, ומונע מהתרבות לשקוע בשעמום ובשגרה.

שמעון בר יוחאי

מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא. מחכמי המשנה שהקימו את המרכז הרוחני באושא שבגליל אחרי כישלון מרד בר כוכבא. לפי המסורת, כתב את ספר הזוהר. נפטר בל"ג בעומר ונקבר במירון. מקובלי צפת במאה ה-16 הנהיגו את ההילולה על קברו בליל ל"ג בעומר.

שלמה גורן

הרב הצבאי הראשי הראשון שהקים את הרבנות הצבאית בצה"ל.

שד"ר

ראשי תיבות של הצירוף הארמי "שלוחא דרבנן" (שליח החכמים), שהיה נשלח מארץ ישראל לקהילות היהודים בתפוצות כדי לאסוף כספים למען יהודי הארץ. השד"ר היה בדרך כלל תלמיד חכם בעל הופעה נאה ויכולת שכנוע.

רמח"ל - ר' משה חיים לוצאטו

מחבר ספר המוסר, "מסילת ישרים", יליד איטליה (המאה ה-18). מקובל (שנוי במחלוקת), מחזאי ומשורר, מבשר "השירה העברית החדשה". נודע כעילוי בתחום התורני ובהשכלה כללית. נפטר בעכו במגיפה (עם אישתו ובנו).

רבי עקיבא

אחד ממנהיגי היישוב היהודי בתקופת הרומאים (המאה ה-2 לספירה). "אבי המשנה", שהשאיר אחריו מורשת רוחנית ותורנית גדולה. נמנה עם תומכיו הנלהבים של מרד בר כוכבא, שבמהלכו הוצא להורג.

צדוקים

זרם דתי, חברתי ופוליטי בארץ ישראל בימי הבית השני. קיימו את חוקי התורה שבכתב אך דחו את התורה שבעל פה. נמנו עם האליטה החברתית והיו מזוהים עם מלכי בית חשמונאי.

צבי גרץ

חוקר יהדות (המאה ה-19) שייסד את ההיסטוריוגרפיה היהודית החדשה. מפעלו המחקרי הגדול, "דברי ימי ישראל", נחשב עד היום להישג בעל ערך והשפעה בחקר תולדות עם ישראל.

פרנץ קפקא

סופר יהודי יליד פראג, ואחד הסופרים המשפיעים ביותר במאה ה- 20. יצירותיו עוסקות במצבו של האדם, מאופיינות באווירה קודרת ("קפקאית") ובתחושה של היעדר מוצא. מרביתן נותרו לא גמורות, פורסמו לאחר מותו ותורגמו לאינספור שפות.

עשרת הרוגי מלכות

עשרה מחכמי ישראל (המאה ה-2 לספירה) שסירבו לקבל עליהם את גזירות השמד של הרומאים ומתו בייסורים על קידוש השם.

ספר הוויכוח

ספרו של רמב"ן (המאה ה-13) המתעד את "ויכוח ברצלונה", שהתקיים ביוזמת מלך אָרָגוֹן ובהשתתפות נציגי הכנסייה, ובהם כומר מומר. תחילה נועד הספר לתעד את האשמות הנצרות נגד היהדות ואת תשובות רמב"ן, אך בהמשך הפך למקור של חוזק ליהודים באמונתם נגד התקפות הנוצרים.

מסילת ישרים

ספר המוסר "רב ההשפעה והנפוץ ביותר" ביהדות, שכתב ר' משה חיים לוצאטו (המאה ה-18). הספר מפרט את המידות המוסריות הראויות, את הדרכים להשגתן ואת המכשולים הצפויים.

מדרש הגדול

קובץ מדרשים לכל חמשת חומשי התורה, גולת הכותרת של יצירת יהודי תימן (המאה ה-13).

מדרש אגדה

פרשנות יצירתית לפסוקי המקרא - וגם: שֵם כולל לספרים המאגדים פרשנות זו לתנ"ך ("מדרש רבה"). מדרשי האגדה משמשים יסוד מרכזי בפרשנות המקרא המסורתית ומוסיפים לה "לחלוחית של שירה".

מדרש רבה

שם כולל לספרים של מדרשי אגדה קדומים לחמשת חומשי תורה ולחמש מגילות. התגבשו בעיקר בארץ ישראל, שונים מבחינת המבנה וזמן העריכה, ונמנים עם המדרשים המקובלים עד היום.

יוסף אַלְבּוֹ

פילוסוף, רופא ורב בספרד (המאות 14 – 15), תלמידו של ר' חסדאי קרשקש. אחד מנציגי היהודים בוויכוח טורטוסה, שבעקבותיו חיבר את ספר העיקרים.

חובות הלבבות

ספרו של ר' בחיי אבן פקודה (המאה ה-11), העוסק בחובות הלבבות: חובות המצפון המסורות לליבו של היהודי, שאינן גלויות לזולתו וידועות רק לו ולבוראו. נכתב בערבית ותורגם לעברית, והיה לאחד מספרי ההגות היהודית המשפיעים בדורו ולדורות.

אפיקורוס - וכפירה

כינוי למי שכופר באמונה ובקיומו של האל ומתנכר לדת.

קריאת שמע

שלושה קטעים מן התורה המדגישים עקרונות יסוד ביהדות והם חלק קבוע מתפילות הבוקר והערב.

דונה גרציה

בת למשפחת אנוסים מפורטוגל (המאה ה- 16). ניהלה את עסקי הבנקאות של משפחתה באירופה, ושם חזרה בגלוי ליהדות. התיישבה באיסטנבול ופעלה רבות למען קהילות היהודים ומגורשי ספרד. הייתה לנציגת העם היהודי באימפריה העות'מאנית וליהודייה העשירה בעולם (בזמן ההוא).

בּחַיֵי אִבְּן פַּקוּדָה

מחבר הספר "חובות הלבבות (המאה ה-11), שהיה דיין בספרד המוסלמית. תולדות חייו נותרו עלומים, אך ספרו היה לאחד הידועים והנקראים בקהילות ישראל עד ימינו.

יהודה הנשיא

האישיות החשובה ביותר בדורו (המאות 2 – 3 לספירה) ודמות מפתח בתולדות ישראל בזכות מפעלו הגדול – כינוס המשנה ועריכתה. מנהיג רוחני-דתי ומדיני ליהודי הארץ והתפוצות. קשריו עם שלטונות רומי סייעו לשיפור מצבם של יהודי הארץ. טיפח את שימור השפה העברית.

ולטר בנימין

מבקר וחוקר ספרות, הוגה דעות שחי בברלין (המאה ה-20) והאמין, שגם בעידן המודרני יש ליהדות רעיונות חשובים להציע (כגון: השגחה, משיח, קבלה). התאבד בתקופת השואה, ועיקר כתביו פורסמו לאחר מותו.

היהודים-הנוצרים

תלמידיו ותלמידי-תלמידיו של ישו במאות 2-1 לספירה, ובהם 12 השליחים, שהיו יהודים והמשיכו להגדיר עצמם כיהודים. הדגישו את חשיבות הטבילה והטהרה ואת מצוות הצדקה עד כדי הערצת העוני וחיי סיגוף.

תקופת הזוגות

תקופה שבה זוגות של חכמים עמדו בראש הסנהדרין בימי ממלכת החשמונאים.

שניאור זלמן מלאדי

מייסד חסידות חב"ד ומחברו של ספר התניא (המאות 18 – 19). תלמיד חכם, הוגה דעות מקורי ובעל כישורים ארגוניים, שהקים מערך שליחים ייחודי לחב"ד והשכיל להפיץ את בשורתו בציבור הרחב.

שמאי הזקן

עמיתו ובר הפלוגתא של הלל הזקן, וסגנו כנשיא הסנהדרין. זכה לכינויו "הזקן" בשל חוכמתו ומעמדו. יליד ירושלים ובן למשפחה מיוחסת. בניגוד להלל, היו פסיקותיו בהלכה מחמירות, ובעיקר קפדניות, ונשתמרו כאסכולת "בית שמאי".

רבן

כנסת הגדולה

המוסד בעל הסמכות הדתית העליונה שראשיתו בימי שיבת ציון והמשכו בימי החשמונאים. כנסת הגדולה נזכרת במשנה כחולייה בשרשרת מסירת התורה, ולפי המסורת מנתה 120 חכמים. הכנסת של ימינו (על 120 חבריה) נקראת על שם כנסת הגדולה.

יוחנן בן זכאי

רבם של כל ישראל בשלהי ימי הבית השני ואחריו. מנהיג מפוכח וריאליסט שצפה את תוצאות המרד והחורבן, השכיל לצאת מירושלים הנצורה ולהגיע ליבנה, ושם החל בשיקום ובשימור הקיום היהודי, למרות אובדן העצמאות המדינית, בית המקדש וירושלים.

שלום שבזי

מגדולי משוררי יהדות תימן (המאה ה-17). שירתו, שעיקרה שירי קודש, כוללת יותר מ-500 שירים. שיריו זכו לתפוצה רבה, ורבים מהם הולחנו גם בימינו (כגון "אהבת הדסה").

צוואת ריב"ש

ספר שהוצג כצוואתו של הבעל שם טוב, אך נכתב בידי אחד מתלמידיו. הספר תואם בתכניו - אך לא בלשונו ובסגנונו - את תורתו של הבעש"ט.

מנחם מנדל מקוצק

ממעצבי החסידות בפולין במאה ה-19. שימש כאדמו"ר בקוצק והנהיג חבורה אינטלקטואלית של תלמידים חסידים - שחיו חיי לימוד, עבודה ושיתופיות באווירה נוקשה ומחמירה.

מאיר (מהר"ם) מרוטנבורג

מנהיגה הרוחני של יהדות אשכנז במאה ה-13. תשובותיו ופסיקותיו עוסקות ביחסים בין היחיד לקהילה, תוך הדגשת הלכידות ומניעת מחלוקות. כתב פירושים למחצית מן התלמוד הבבלי ולשני סדרי משנה.

לוי יצחק מברדיצ'ב

ממנהיגי התנועה החסידית בעיר ברדיצ'ב באוקראינה (המאות 19-18). היה רב, פוסק ומנהיג חסידי, פעל למען כלל היהודים וזכה לכינוי "סניגורם של ישראל".

ישראל מאיר הכהן מראדין - "החפץ חיים"

מגדולי הפוסקים במאות 19 – 20 במזרח אירופה. סירב לקבל מינוי רשמי, אך נחשב למנהיג הדור. עסק רבות בענייני מוסר והקדיש לנושא את אחד מספריו - "חפץ חיים" - שהעניק לו את כינויו.

פרושים

זרם דתי, חברתי ופוליטי בארץ ישראל בימי הבית השני. דבקו בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, פעלו בקרב המוני העם להפצת אמונתם והיו בהדרגה לזרם ההגמוני בחברה היהודית.

עם הארץ

ביטוי מלשון המקרא שמשמעותו הראשונית כפשוטו – העם היושב בארץ. בתחילת ימי הבית השני קיבל המושג משמעות שלילית, וכך גם בתקופת חז"ל, שהגדירו את עם הארץ כהיפוכו של תלמיד חכם. ומכאן המשמעות בעברית החדשה : אדם חסר השכלה (בוּר ועם הארץ).

ספר תולדות יעקב יוסף

הספר החסידי הראשון שיצא לאור (1780). מציג את רעיונותיה של תנועת החסידות כפי שגובשו על ידי מייסדה, הבעש"ט, ונכתבו בסגנונו ובלשונו בידי תלמידו המובהק, ר' יעקב יוסף מפולנאה.

ספר התניא

ספר היסוד של חסידות חב"ד שכתב (בעברית) מייסדה, ר' שניאור זלמן מלאדי. הספר מציג את תפיסתו ואת חידושו: הגדרת המושג "בינוני" לא כשלב ביניים אלא כשיא, והצגת שיטות ודרכים להגיע לדרגה זו.

ספר המוסר - ר' זכריה אלצ'אהרי

ספרו של ר' זכריה אלצ'אהרי (המאה ה-16). נכתב בזמן מאסרו בתימן ומציג סיפורים קצרים ומחורזים בסגנון המקאמה ובמגוון נושאים, בהשפעת משוררי ספרד והשירה הערבית.

נפש החיים

ספרו של ר' חיים מוולוז'ין, שהציג מסכת רעיונית מקיפה תוך הדגשת לימוד התורה כערך מרכזי; וזאת בתגובה לגישתה של תנועת החסידות, שדחקה את ערך הלמדנות והדגישה את הדבקות הדתית.

נועם אלימלך

ספרו של ר' אלימלך מליזנסק, מנהיג חסידי גליציה. עיקר חידושו של הספר בדרשות המתייחסות לפרשות השבוע ועוסקות באחריותו של המנהיג החסידי לחסידיו ובתפקידו כמתווך בין האל לאדם.

רבי מאיר

מחכמי המשנה ותלמידו של רבי עקיבא (המאה ה-2 לספירה), שהגיע למעמד מרכזי בהנהגה היהודית בארץ ישראל. נוסח המשנה שלו היה הבסיס לעריכת שישה סדרי משנה.

שמעון בן שטח

מנהיג רוחני בולט בארץ ישראל בימי החשמונאים (המאה ה-1 לפני הספירה). התפרסם בדקדקנותו המשפטית ובתקנותיו, ובהן חינוך חובה לילדים. לפי המסורת, היה אחיה של המלכה שלומציון, ולאחר מות בעלה, סייע לה בהנהגת המדינה.

ישעיהו הלוי הורוביץ - השל"ה

רב שהנהיג את ראשית תנועת המוסר היהודית בעת החדשה.

ישראל אבוחצירא - הבבא סאלי

חכם יהודי ממרוקו במאה ה-20

יצחק הלוי הרצוג

רבה הראשי של מדינת ישראל בראשית שנותיה של המדינה.

זכריה אלצ'אהרי

מחבר "ספר המוסר", תימן (המאה ה-16). מקובל (שנוי במחלוקת), מחזאי ומשורר, מבשר "השירה העברית החדשה". נודע כעילוי בתחום התורני ובהשכלה כללית.

הלל הזקן

הבולט בחכמי ארץ ישראל בתקופת המלך הורדוס. זכה לכינויו "הזקן" בזכות חוכמתו ומעמדו. אישיות מוסרית רחבת אופקים ולב. יליד בבל שעלה לארץ, היה לנשיא הסנהדרין ומייסד האסכולה המקילה בהלכה הנקראית על שמו – בית הלל.

הדרשה בציבור בתקופת חז"ל

בתחילת ימי הבית השני הייתה הדרשה חלק מהוראת התורה ומצוותיה. בהמשך, בעיקר לאחר חורבן הבית השני, קיבלה הדרשה אופי עממי ואגדי והייתה צמודה לקריאה בציבור של פרשת השבוע.

בן ציון מאיר חי עוזיאל

הרב הספרדי ("הראשון לציון") הראשון בארץ ישראל - ובמדינת ישראל. נקט עמדה מתונה ומכילה בענייני גיור ותמך בזכות בחירה לנשים. נבחר להנהגת היישוב ולנציג "המזרחי" בקונגרסים הציוניים.

גרשם שלום

מייסד חקר הקבלה המודרני, שהעניק לקבלה את מקומה במחקר ובתולדות עם ישראל. נמנה עם המלומדים הבולטים במדעי היהדות במאה ה-20. זכה בפרסים רבים, ובהם פרס ישראל.

חיים יוסף דויד אזולאי (חיד"א)

חכם ארצישראלי (המאה ה-18), רב וסופר פורה, שכתב עשרות ספרים במגוון תחומים. מחלוצי הביבליוגרפיה העברית, שבשני מסעותיו לאירופה איתר ותיעד כתבי יד יהודיים נדירים והותיר רושם רב על יהודים ולא יהודים כאחד.

מורה נבוכי הזמן

ספרו ההיסטוריוסופי של ר' נחמן קרוכמל

מנחם מנדל שניאורסון - הרבי מלובביץ'

מגדולי חכמי החסידות במאה ה-20

רנ"ק - ר' נחמן קרוכמל

הוגה דעות ומשכיל בן המאות ה-18-17 בגלציה

הראשון לציון

עמנואל לְוִינָס

מגדולי הפילוסופים היהודים במאה ה-20. נולד בליטא אך חי ופעל בצרפת. הגותו התמקדה בענייני אתיקה ומוסר והמחויבות לזולת, לאחֵר. את השראתו מצא בתלמוד, שאותו הגדיר כיצירה יהודית ייחודית בעלת משמעות כלל-אנושית.

יוסף ג'יקטיליה

מראשוני המקובלים בספרד (המאה ה-13), שנמנה עם יוצריה של ספרות הקבלה הענפה. ספרו של גי'קטיליה, "שערי אורה", מגלה קרבה לספר הזוהר, שנכתב כנראה בידי תלמידו.

ספרות ההיכלות והמרכבה

חיבורים מיסטיים קדומים (המאות 2 - 7 לספירה) שנכתבו בעברית ובארמית ועוסקים בבריאת העולם, ובעיקר בתיאור העולמות העליונים והנהגת האל את העולם, האדם וההיסטוריה.

ספר יצירה

חיבור מיסטי קדום וקצר מאוד, שנכתב בארץ ישראל (בעברית). מאחר שהבריאה הייתה במאמר האל, מנסה הספר לחשוף את רזי יצירת העולם תוך התבססות על 22 אותיות הא"ב (והמספרים 1 - 10).

ספר העיקרים

נכתב (בעברית) בידי ר' יוסף אלבו בעקבות ויכוח טורטוסה. הספר עוסק בעיקרי האמונה היהודית כפי שהתגבשו עד לימיו, ונועד לחזק את אמונתם של יהודי ספרד מול לחצי הכנסייה להמיר את דתם (המאה ה- 14).

ספר הזוהר

היצירה הקלסית של הקבלה היהודית. נכתב בספרד במאה ה-13 כפירוש קבלי לתורה, אך מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי וזכה למעמד של ספר מקודש. נכתב ברובו בארמית, בלשון קשה להבנה. תורגם לעברית ולשפות אחרות.

ספר הבהיר

היצירה הראשונה של הקבלה, שנכתבה כנראה בדרום צרפת (המאה ה-12). ביצירה קומץ דפים, ובהם מדרשים העוסקים במשמעות הנסתרת של פסוקי התנ"ך ובסוד אותיות הא"ב.

משה די לאון

מקובל שחי בספרד (המאה ה-13) וכתב את עיקרו של ספר הזוהר.

ויכוח טורטוסה

ויכוח שהתקיים בטורטוסה שבספרד ביוזמת הכנסייה (1413 – 1414). על נציגי היהודים נאסר להציג טענות אלא רק לענות על האשמות הנוצרים. הוויכוח גרר גזירות דת והמרות, והביא לכתיבת "ספר העיקרים".

פראנץ רוזנצוויג

פילוסוף יהודי יליד גרמניה (מאות 20-19), שתפילת יום הכיפורים בבית הכנסת בברלין הניעה אותו לדבוק ביהדותו וללמוד עברית. כתב מאמרים וספרים, בהם ספרו הפילוסופי החשוב "כוכב הגאולה". עסק בתרגומים, ובכלל זה - תרגום התנ"ך לגרמנית.

ספר חסידים

ספר מוסר - מדריך לחיים דתיים ומוסריים תובעניים, שנכתב בגרמניה בידי ר' יהודה החסיד (המאה ה-12) ועוסק במגוון נושאים מחיי היום-יום לצד אמונות עממיות. נחשב לאחת היצירות המקוריות של יהדות אשכנז.

יהודה החסיד

מנהיג יהדות אשכנז במאה ה-12 ומייסד חסידות אשכנז. נולד למשפחה מיוחסת, אך הקפיד לשמור על אלמוניותו. כתב ספרים בתחום המוסר (ספר חסידים), תורת הסוד ופירוש לתפילה (שאבד).

חסדאי קרשקש

פילוסוף ומנהיג יְהוּדֵי אָרָגוֹן שבספרד (המאות 14 – 15). בספרו העיקרי "אור ה'" (בעברית) ניסח את עיקרי האמונה היהודית ואת ההבדלים בינה ובין הנצרות.

חכמת ישראל

"מדע היהדות" שנוסד בידי משכילים יהודים בגרמניה (המאה ה-19), במטרה להציג לסביבה הנוצרית את חשיבות היצירה והמסורת היהודית. התפתחות מקבילה ביהדות מזרח אירופה נועדה לצורכי פנים – להשכלת הציבור היהודי. "חכמת ישראל" הייתה הבסיס למחקר המודרני במדעי היהדות.

חוני הַמְעַגֵל

מחכמי המשנה בימי החשמונאים (המאה ה-1 לפני הספירה), שנודע בזכות כוח תפילותיו, והידועה שבהם – התפילה לגשמי ברכה בזמן בצורת, כשהוא עומד בתוך מעגל שממנו לא זז עד שתפילתו התקבלה.

דרך ארץ

צירוף מלשון חז"ל שמשמעותו הרווחת – התנהגות ראויה בין אדם לחברו, תוך הדגשת הקשר בין דרך ארץ לתורה. הלכות דרך ארץ עוסקות בכבוד הזולת ומחייבות את האדם בכל מעגלי חייו, ובאופן מוקפד ומיוחד - תלמידי חכמים, האמורים לשמש דוגמה.

ברוריה

אשתו של רבי מאיר (המאה ה-2 לספירה) ואחת הנשים היחידות הנזכרות במקורות חז"ל בזכות אישיותה ובזכות בקיאותה בהלכה. השתתפה בדיוני חכמים ונודעה כבעלת רגישות מוסרית גבוהה.

אלישע בן אבויה

מחכמי המשנה, תלמידו של רבי עקיבא ורבו של רבי מאיר (המאה ה-2 לספירה). מחשובי החכמים בדורו ובעל השפעה, שבחר להתפקר ולעזוב את היהדות (ומכאן כינויו - "האַחֵר").