אלישע בן אבויה

אלישע בן אבויה היה אחד מן התנאים, חכמי המשנה, שחי בארץ ישראל במאה ה-2 לספירה. הוא היה תלמידו של רבי עקיבא ורבו של רבי מאיר. אלישע בן אבויה ידוע בכינויו "האַחֵר" שניתן לו אחרי שנטש את היהדות ואת האמונה בה' – והיה לאַחֵר. אלישע בן אבויה היה "במובנים רבים, הטרגדיה של חכמי המשנה" – אחד מחשובי החכמים שהיה תלמיד חכם, בקי ובעל השפעה – ובכל זאת בחר לנטוש את דת ישראל. התפקרותו של אלישע בן אבויה הייתה ונותרה "פצע פתוח" במסורת היהודית,¹ וחז"ל, שניסו להבין את מעשהו, העלו כמה הסברים אפשריים. בין היתר הסבירו זאת על רקע הנסיבות ההיסטוריות – מרד בר כוכבא ותוצאותיו הקשות,² שגרמו לבן אבויה לאבד את אמונתו. הסבר אחר היה קשור לעיסוקו במיסטיקה ובתורת הסוד: "ארבעה נכנסו בפרדס³ ואלו הן: בן עזאי ובן זומא, אַחֵר (=אלישע בן אבויה) ורבי עקיבא". שניים מהם – בן עזאי ובן זומא – הציצו (לפרדס), אַחֵר – אלישע בן אבויה – "קיצץ בנטיעות" כלומר: כפר בעיקר, כפר במציאות האל. ורק רבי עקיבא נכנס לפרדס – "ויצא בשלום".⁴

הסבר אחר נוגע למשפחתו ולמוצאו: הוא נולד למשפחה מתבוללת למחצה, שחגגה את ברית המילה שלו בשפע של אוכל וריקודים "השאולים מתרבות אחרת", ובזכות כמה חכמים שהיו באירוע החליט אביו בהחלטה של רגע לשנות את מסלול החיים של בנו ולהועידו ללימוד תורה.⁵ הרקע ההלניסטי של משפחתו מסביר את תיאורו של בן אבויה בבגרותו כאחד מחכמי ישראל – אך גם כמי ש"זמר יווני לא פסק מפיו."⁶
במקורות מסופר כי אחרי שנטש את דתו נעשה בן אבויה עוין לה ולעמו, והיה מסית תלמידי חכמים: "היה נכנס לבית המדרש ואומר לילדים (=לתלמידים) היושבים לפני רבותיהם: מה אתם עושים כאן? לכו לעסוק במלאכה – יהא זה בנאי, וזה נגר, וזה צייד, וזה חייט"⁷ ויתכן שף שיתף פעולה עם הרומאים. אלישע בן אבויה השאיר אחריו דברי תורה שנזכרים במקורות חז"ל – אם כי אינם מרובים: במשנה יש רק אמרה אחת המובאת בשמו,⁸ והוא נזכר בשמו פעמיים בלבד בשני התלמודים, ויותר מ-20 פעם במדרשי אגדה במסכתות קטנות – ובהן דברי חכמה ומוסר שלו, העוסקים בן השאר, בחשיבות לימוד התורה.⁹
מדרשי אגדה מספרים על גורלו של בן אבויה אחרי התפקרותו, ומציגים את נאמנותו של רבי מאיר, תלמידו, שהצהיר כי אחרי מותו ישתדל בשמים להביא לכפרת חטאי רבו.¹⁰ אין במקורות חז"ל פרטים על משפחתו של אלישע בן אבויה, אך באחד ממדרשי האגדה נזכרות בנותיו, שאחרי מות אביהן סבלו מעוני ורעב ובאו לבקש צדקה מרבי יהודה, והוא התלבט תחילה אם לקבל אותן או לדחותן. הבנות ביקשו מרבי יהודה "אל תבט במעשיו [של אבא] – תבט בתורתו", ולמשמע דבריהן פרץ בבכי והחליט להשיב אותן לקהילה ולסייע להן להתפרנס.¹¹ המקורות אינם מספרים על מותו או על מקום קבורתו של אלישע בן אבויה, אך יש אזכור של קברו. בן אבויה "נעלם מן האופק היהודי" והותיר אחריו "את הכאב והחידה של חייו".¹³