60 תוצאות

סידור תוצאות לפי

דמותה של פרחה ששון

מערך עם חומרי עזר למורים לשיעור בשיטת הסבב על דמותה המיוחדת של פרחה (פלורה) ששון. המערך משלב הוראה פרונטלית, למידה קבוצתית ועבודה אישית על בסיס מקורות כתובים וסרטונים.
מסדרת מערכי השיעור המדגימים שיטות הוראה חדשניות והמלוות יחידות ללימוד עצמי של השיטות הללו (פלפ"ל - פעילות פדגוגית לימודית למורים).

יש לעשות כדעת מרן בכל דבר

קריאה בדרשה של הרב עובדיה יוסף. בהשתתפות: העיתונאי אבישי בן חיים והעיתונאית ואשת התקשורת מירב מיכאלי.

רבי יהודה הנשיא

מידע על דמותו של רבי יהודה הנשיא. על אישיותו, מנהיגותו ועל מפעלו לכתיבת המשנה.

רבי יהודה הנשיא ומקומו בחיי הציבור : זמנו של רבי יהודה הנשיא

מתי פעל רבי יהודה הנשיא? רבי יהודה הנשיא עלה ככל הנראה לכס הנשיאות בין השנים 180-170, והלך לעולמו זקן ושבע ימים בשנת 220 לערך.

הרקע המדיני ופעילותו של רב בבבל: פעילותו של רב נגד השפעת דת מזדא

מאמר זה עוקב אחרי פעילותו של רב בתחומי ההנהגה הדתית על רקע עלייתה של שושלת חדשה לשלטון בפרס, ומתאר בקווים כלליים את המצב הפוליטי-הדתי שנתהווה בבבל בימי פעילותו הציבורית של רב בשנים 247-219, ואת תגובותיו המשוערות של הציבור היהודי בבבל, על יסוד עיון בכמה מדבריו של רב, שנאמרו על ידו בציבור בבבל.

הלל ושמאי

הלל ושמאי עומדים בצומת דרכים היסטורי בתולדות תורה שבעל-פה. הם האחרונים לתקופת הזוגות, לתקופות הקדומות, והראשונים לתקופת התנאים. יחידת הלימוד סוקרת את מקצת פועלם של הלל ושמאי בעיקר בפן ההלכתי , ומראה כי יש במפעלם גם המשך של מה שקדם להם וגם חידוש.

החזון איש מהפכן שלא בכוונה

ביקורת על ספרו של בנימין בראון - "החזון איש - הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית",

הדחת רבן גמליאל - בין היסטוריה לאגדה: ב. הסיפור בתלמוד הבבלי - המקורות והרכבם

סיפור הדחתו של רבן גמליאל ומינוי של ר' אלעזר בן עזריה תחתיו, זוכים לבחינות מחודשות. שפירא משווה בין מקבילותיו של הסיפור בתלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי, ומנתח את מקורותיהם. לדעתו, אין בסיפורים אלו, בצורתם הסופית, עדות היסטורית לימי יבנה של תקופת התנאים, אלא לעולם הישיבות ולמתחים פוליטיים וחינוכיים בא"י ובבל במאות השלישית והרביעית לספירה.

שמעון בר יוחאי

מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא. מחכמי המשנה שהקימו את המרכז הרוחני באושא שבגליל אחרי כישלון מרד בר כוכבא. לפי המסורת, כתב את ספר הזוהר. נפטר בל"ג בעומר ונקבר במירון. מקובלי צפת במאה ה-16 הנהיגו את ההילולה על קברו בליל ל"ג בעומר.

שמואל (בן יהודה) אבן תיבון

גדול המתרגמים היהודים בימי הביניים. תרגם את "מורה הנבוכים" של רמב"ם מערבית לעברית.

שלמה גורן

הרב הצבאי הראשי הראשון שהקים את הרבנות הצבאית בצה"ל.

רשב"ם

ר' שמואל בן מאיר (המאות 11 – 12), נכדו של רש"י, פרשן המקרא ומחשובי פרשני התלמוד בצרפת.

רבנו תם

ר' יעקב בן מאיר (המאה ה- 12), נכדו של רש"י ואחיו של רשב"ם. מחשובי הפרשנים של התלמוד בצרפת.

רבי עקיבא

אחד ממנהיגי היישוב היהודי בתקופת הרומאים (המאה ה-2 לספירה). "אבי המשנה", שהשאיר אחריו מורשת רוחנית ותורנית גדולה. נמנה עם תומכיו הנלהבים של מרד בר כוכבא, שבמהלכו הוצא להורג.

רבי יוחנן (בר נפחא)

מחכמי ארץ ישראל במאה השלישית לספירה. אחד האמוראים המרכזיים של התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי.

רב עמרם גאון

ענן בן דויד

מנהיגם הראשון של הקראים בבבל (המאה ה-8). תלמיד חכם שיצא נגד ההנהגה היהודית הממוסדת, שהתבססה על ההלכה ועל התלמוד הבבלי.

מנחם בן סרוק

מדקדק ומשורר שחי ופעל באנדלוסיה המוסלמית (המאה ה- 10). כתב שירת חול ואת המילון העברי הראשון שנכתב בספרד ועסק בדקדוק של לשון המקרא.

חת"ם סופר - ר' משה סופר

רב אורתודוקסי שנמנה עם מנהיגי יהדות הונגריה (המאות 18 – 19). פעל נמרצות נגד ההשכלה היהודית ותנועת הרפורמה, אך תמך בהכשרת צעירים למלאכה ולחקלאות ובעלייה לארץ ישראל.

חנינא בן דוסא

תנא, חכם המשנה, בן דורו ותלמידו של ר' יוחנן בן זכאי (המאה ה-1 לספירה). במשנה מצוטט רבות בענייני מוסר.

ר' חיים בן עטר

פרשן מקרא שנולד ופעל במרוקו (המאה ה-18). פירושו לתורה "אור החיים" כולל פשט, דרש וקבלה לצד דברי מוסר והכוונה למידות טובות, וקנה לו מעריצים גם בקרב חסידים במזרח אירופה.

רבנו גרשום מאור הגולה

ראשון חכמי יהדות אשכנז (מאות 11-10), שכינויו מעיד על מידת השפעתו. מיוחסות לו תקנות מהפכניות, ובהן שני איסורים שהביאו לשינוי במבנה המשפחה היהודית ובמעמד האישה: האיסור לשאת יותר מאישה אחת והאיסור לגרש אישה בעל כורחה.

דויד בן זמרה - רדב"ז

מקובל ופוסק הלכה (המאה ה-16), מנהיג יהודי מצרים. נולד בספרד ונפטר בצפת.

סבוראים

החכמים שהיו אחרי האמוראים במאות ה 10-7 בבבל. הם אלו שסידרו וערכו את העריכה האחרונה של התלמוד הבבלי.

יהודה הנשיא

האישיות החשובה ביותר בדורו (המאות 2 – 3 לספירה) ודמות מפתח בתולדות ישראל בזכות מפעלו הגדול – כינוס המשנה ועריכתה. מנהיג רוחני-דתי ומדיני ליהודי הארץ והתפוצות. קשריו עם שלטונות רומי סייעו לשיפור מצבם של יהודי הארץ. טיפח את שימור השפה העברית.

בית הלל ובית שמאי

שתי שיטות, אסכולות, שייסדו תלמידיהם של שני חכמי המשנה, הִלֵל ושמאי. בית הלל מייצג גישה הנוטה להקל בהלכה, ובית שמאי – גישה מחמירה או קפדנית יותר.

רד"צ הופמן - ר' דויד צבי הופמן

רב, חוקר ומורה הוראה שפעל בגרמניה (המאות 19–20) והיה מקור סמכות רב השפעה ליהדות האורתודוקסית. כתב פירוש (בגרמנית) לתורה, ויצא נגד ביקורת המקרא.

יהודה אלקלעי

רב וסופר יליד סרביה, ממבשרי הציונות במאה ה-19. האמין ברעיון התחייה הלאומית, ביישוב הארץ ובהחייאת העברית. את רעיונותיו פרסם בספרים ובעיתונות וגם במסעות שכנוע בקהילות היהודים באירופה.

שמאי הזקן

עמיתו ובר הפלוגתא של הלל הזקן, וסגנו כנשיא הסנהדרין. זכה לכינויו "הזקן" בשל חוכמתו ומעמדו. יליד ירושלים ובן למשפחה מיוחסת. בניגוד להלל, היו פסיקותיו בהלכה מחמירות, ובעיקר קפדניות, ונשתמרו כאסכולת "בית שמאי".

רבן גמליאל (דיבנה)

חכם בן המאה השניה לספירה שימש כנשיא הסנהדרין ובתפקיד זה שיקם את העם לאחר חורבן בית ראשון.

יוסף קארו

מנהיג המרכז היהודי בצפת של המאה ה-16, בן למשפחה ממגורשי פורטוגל, פוסק ומקובל ואישיות רבת גוונים, "רבן של כל ישראל" בזכות שני ספרי הפסיקה המרכזיים שכתב: "בית יוסף" ו"שולחן ערוך".

יוחנן בן זכאי

רבם של כל ישראל בשלהי ימי הבית השני ואחריו. מנהיג מפוכח וריאליסט שצפה את תוצאות המרד והחורבן, השכיל לצאת מירושלים הנצורה ולהגיע ליבנה, ושם החל בשיקום ובשימור הקיום היהודי, למרות אובדן העצמאות המדינית, בית המקדש וירושלים.

רס"ג - רב סעדיה גאון

גדול חכמי היהדות בראשית ימי הביניים (המאות 9 – 10) שפעל בבבל. ראש ישיבה ומלומד יהודי, בעל השכלה רחבה במדע, שעסק בתחומי היהדות בגישה מדעית שיטתית ותרגם את התנ"ך לערבית.

מאיר (מהר"ם) מרוטנבורג

מנהיגה הרוחני של יהדות אשכנז במאה ה-13. תשובותיו ופסיקותיו עוסקות ביחסים בין היחיד לקהילה, תוך הדגשת הלכידות ומניעת מחלוקות. כתב פירושים למחצית מן התלמוד הבבלי ולשני סדרי משנה.

ישראל מאיר הכהן מראדין - "החפץ חיים"

מגדולי הפוסקים במאות 19 – 20 במזרח אירופה. סירב לקבל מינוי רשמי, אך נחשב למנהיג הדור. עסק רבות בענייני מוסר והקדיש לנושא את אחד מספריו - "חפץ חיים" - שהעניק לו את כינויו.

רבי מאיר

מחכמי המשנה ותלמידו של רבי עקיבא (המאה ה-2 לספירה), שהגיע למעמד מרכזי בהנהגה היהודית בארץ ישראל. נוסח המשנה שלו היה הבסיס לעריכת שישה סדרי משנה.

שמעון בן שטח

מנהיג רוחני בולט בארץ ישראל בימי החשמונאים (המאה ה-1 לפני הספירה). התפרסם בדקדקנותו המשפטית ובתקנותיו, ובהן חינוך חובה לילדים. לפי המסורת, היה אחיה של המלכה שלומציון, ולאחר מות בעלה, סייע לה בהנהגת המדינה.

ישעיהו הלוי הורוביץ - השל"ה

רב שהנהיג את ראשית תנועת המוסר היהודית בעת החדשה.

ישראל אבוחצירא - הבבא סאלי

חכם יהודי ממרוקו במאה ה-20

יצחק הלוי הרצוג

רבה הראשי של מדינת ישראל בראשית שנותיה של המדינה.

זכריה אלצ'אהרי

מחבר "ספר המוסר", תימן (המאה ה-16). מקובל (שנוי במחלוקת), מחזאי ומשורר, מבשר "השירה העברית החדשה". נודע כעילוי בתחום התורני ובהשכלה כללית.

הלל הזקן

הבולט בחכמי ארץ ישראל בתקופת המלך הורדוס. זכה לכינויו "הזקן" בזכות חוכמתו ומעמדו. אישיות מוסרית רחבת אופקים ולב. יליד בבל שעלה לארץ, היה לנשיא הסנהדרין ומייסד האסכולה המקילה בהלכה הנקראית על שמו – בית הלל.

יוסף חיים מבגדאד - "בן איש חי"

פוסק הלכה ומקובל, פייטן ודרשן, שפעל בבגדד במאה ה-19. מנהיג יהדות עיראק ואחד הבולטים בקהילות המזרח בעת החדשה. כתב עשרות ספרים בתחומי היהדות: הלכה וקבלה, תפילות, דרשות ופיוטים, משלים ופתגמים.

הגר"א – הגאון רבי אליהו

ידוע בכינויו "הגאון מווילנה" ונחשב לאחד מגדולי הרוח שקמו לישראל במאה ה-18. בהנהגתו יצאה קהילת וילנה עם קהילות אחרות של מתנגדים "למלחמת חורמה" בתנועת החסידות. אך גם בעיני מנהיגי החסידות נחשב לגדול הדור.

דוד כהן - הרב הנזיר

תלמידו הקרוב של הראי"ה קוק, שאימץ מנהגי נזירות בחייו הבוגרים. בלט בלמדנות תורנית ובהשכלה כללית, ולפי עדותו - הרב קוק הפקיד בידיו את עריכת "אורות הקודש" משום בקיאותו גם ביהדות וגם בפילוסופיה יוונית.

בעלי התוספות

חכמים בני המאות 14-12 שחיו בצרפת וגרמניה ועסקו בפרשנות התלמוד. בעלי התוספות הראשונים היו תלמידיו של רש"י וצאצאיו, בהם שני נכדיו המפורסמים, רשב"ם ורבנו תם.

בן ציון מאיר חי עוזיאל

הרב הספרדי ("הראשון לציון") הראשון בארץ ישראל - ובמדינת ישראל. נקט עמדה מתונה ומכילה בענייני גיור ותמך בזכות בחירה לנשים. נבחר להנהגת היישוב ולנציג "המזרחי" בקונגרסים הציוניים.

חיים יוסף דויד אזולאי (חיד"א)

חכם ארצישראלי (המאה ה-18), רב וסופר פורה, שכתב עשרות ספרים במגוון תחומים. מחלוצי הביבליוגרפיה העברית, שבשני מסעותיו לאירופה איתר ותיעד כתבי יד יהודיים נדירים והותיר רושם רב על יהודים ולא יהודים כאחד.

יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק

מנהיג האורתודוקסיה המודרנית והציונות הדתית, חי בארה"ב במאה ה-20 והיה פוסק הלכה בולט ואחד מהוגי הדעות המקוריים בעת החדשה. אישיותו שילבה סמכות הלכתית בכירה והשכלה כללית רחבה.

מנחם מנדל שניאורסון - הרבי מלובביץ'

מגדולי חכמי החסידות במאה ה-20

שמואל (האמורא)

מגדולי חכמי התלמוד הבבלי במאה ה-2

רבא

מחכמי התלמוד הבבלי במאה ה-4

רב אשי

מחכמי התלמוד הבבלי ועורכיו.

רב - רב אבא בר איבו

מהחכמים החשובים ביותר בתלמוד הבבלי.

...

חוני הַמְעַגֵל

מחכמי המשנה בימי החשמונאים (המאה ה-1 לפני הספירה), שנודע בזכות כוח תפילותיו, והידועה שבהם – התפילה לגשמי ברכה בזמן בצורת, כשהוא עומד בתוך מעגל שממנו לא זז עד שתפילתו התקבלה.

ברוריה

אשתו של רבי מאיר (המאה ה-2 לספירה) ואחת הנשים היחידות הנזכרות במקורות חז"ל בזכות אישיותה ובזכות בקיאותה בהלכה. השתתפה בדיוני חכמים ונודעה כבעלת רגישות מוסרית גבוהה.

אמוראים

כינוי לחכמים שפעלו בבבל ובארץ ישראל במאות 5-3 לספירה ויצרו את התלמודים הבבלי והירושלמי.

אלישע בן אבויה

מחכמי המשנה, תלמידו של רבי עקיבא ורבו של רבי מאיר (המאה ה-2 לספירה). מחשובי החכמים בדורו ובעל השפעה, שבחר להתפקר ולעזוב את היהדות (ומכאן כינויו - "האַחֵר").

אביי

מחכמי התלמוד הבבלי, זכה במעמד מיוחד לצד רבא "כאחד משני העמודים שהתלמוד עומד עליהם".