חוני הַמְעַגֵל
מחכמי המשנה בימי החשמונאים (המאה ה-1 לפני הספירה), שנודע בזכות כוח תפילותיו, והידועה שבהם – התפילה לגשמי ברכה בזמן בצורת, כשהוא עומד בתוך מעגל שממנו לא זז עד שתפילתו התקבלה.
אחד מן התנאים, חכמי המשנה, שפעל בימי שלטונם של שלומציון המלכה ורבי שמעון בן שטח (המאה ה-1 לפני הספירה). כינויו "הַמְעַגֵל"1 ניתן לו כנראה בשל הסיפור על מנהגו לצייר מעגל סביב מקום עמידתו בשעה שהיה מתפלל לירידת גשמים, ולא לצאת מן המעגל עד שבקשתו התמלאה, כפי שמסופר במדרש אגדה:2 "מעשה שאמרו לו לחוני הַמְעַגֵל: התפלל שירדו גשמים… התפלל – ולא ירדו גשמים. מה עשה? עג עוגה (=מעגל) ועמד בתוכה." העם האמין בכוחi המיוחד של תפילותיו, מכיוון שהיה "כבן בית" בשמים, והוא עצמו היה בטוח – יש אומרים בצורה מופרזת – בכוח תפילותיו, ותבע מן היושב במרומים: "איני זז מכאן עד שתרחם על בניך." ואמנם תפילתו של חוני הַמְעַגֵל פעלה את פעולתה, אלא שתחילה ירד רק טפטוף, וחוני לא הסתפק בכך ודרש "גשמי בורות, שיחין ומערות" (=גשמים הממלאים את הבורות והמערות)"; ואז החלו לרדת גשמי זעף – וחוני דחה גם אותם ואמר: "לא כך שאלתי (=ביקשתי), אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה." ואז אכן ירדו גשמי ברכה.
רבי שמעון בן שטח, שהיה נשיא הסנהדרין באותם ימים, הביע את הסתייגותו ממעשהו של חוני – מביטחונו (המופרז) בתפילתו ומהעזתו ("לא כך שאלתי") – ואמר לו: "אלמלא חוני אתה – גוזרני עליך נידוי." ויש הרואים בתגובה זו של שמעון בן שטח עדות ליחסם הדו ערכי של חכמים למעשי נסים.
המסורת על חוני המעגל נזכרת גם בכתביו של יוסף בן מתתיהו בשם "חוניו" וזוכה שם לשבחים כ"צדיק" שהיה "חביב אלוהים… שהתפלל פעם לאלוהים בשעת עצירת גשמים שיסיר את הבצורת, ואלוהים שמע לקולו והמטיר." לפי בן מתתיהו התבקש חוניו להתערב במלחמת הירושה בין שני בניה החשמונאים של שלומציון המלכה ולהתפלל למפלתו של אחד מהם (אריסטובולוס) – אך הוא סירב. בלחץ ההמון נאלץ לשאת תפילה – אך בניגוד לרצון הנוכחים ביקש מאלוהים "שלא תשמע את אלו נגד אלו ולא תקיים מה שמבקשים אלו נגד אלו" – ועל כך נסקל בידי "הרשעים שביהודים" ומת.3
לפי האגדה התלמודית, חוני המעגל לא נסקל – אלא מת מוות טבעי, לבקשתו: חוני התעורר אחרי שינה ארוכה של 70 שנה, ואז התברר לו שאיש אינו מכיר אותו, אף לא בני משפחתו וחבריו (שמקצתם כבר לא היו בין החיים), ואין לו בר שיח בבית המדרש, לפיכך "חלשה דעתו" והוא "ביקש רחמים (למות) – ומת.4
הסיפור בתלמוד הבבלי על חוני המעגל המתעורר אחרי 70 שנה, פותח בתיאור פגישתו עם אדם שעסק בנטיעת חרוב. לשאלתו של חוני ענה הנוטע, כי העץ ייתן פרי בעוד 70 שנה, ועל כך הקשה חוני: "האם ברור לך שאתה חי עוד שבעים שנה, שאתה נוטע את העץ הזה כדי ליהנות מפירותיו?" ועל כך ענה לו הנוטע: "אני מצאתי עולם מלא עצי חרוב. כפי ששתלו אבותיי לי – כך אני שותל לבני." 70 שנות ציפייה לפרי הן ביטוי למחויבות הבין-דורית ולקשר שבין העולם הישן לעולם חדש. אך אותן 70 שנה בסיפורו האישי של חוני המעגל ממחישות דווקא את הנתק בין הדורות: חוני המעגל, שהתעורר ושב לעולם אחרי 70 שנה, נוכח לדעת כי החיים המשיכו במשפחתו ובחוג חבריו בלעדיו, ובהוויה החדשה של המשפחה ובית המדרש – לא נמצא לו מקום.
לחוני המעגל היו בן ובת, ששמותיהם אינם נזכרים במקורות – אך ילדיהם, נכדיו של חוני, נזכרים בשמותיהם: אבא חלקיה (בן בנו של חוני) וחנן הנחבא (בן בתו, שהיה עושה מעשי נסים בהסתר), ושניהם התפרסמו בכוח תפילותיהם בשנות בצורת. חוני המעגל נפטר כנראה בירושלים, אך לפי המסורת הוא קבור בגליל, סמוך לחצור הגלילית.