ברית מילה וזבד הבת
אחת המצוות הראשונות בתורה: למול כל בן בגיל שמונה ימים, כאות לברית בין עם ישראל לאלוהיו. את הברית עורכים בטקס חגיגי, שבו מכריזים על שם הבן. כמקבילה לברית המילה יש הנוהגים לערוך לבת טקס הנקרא זֶבֶד הבת (שמחת הבת).
מבוא
ברית המילה היא אחת המצוות הראשונות בתורה,1 והיא נקראת "בריתו של אברהם אבינו", שכן לפי התורה אברהם היה הראשון שנצטווה על ברית המילה (בגיל 99) ואף קיים אותה (בראשית יז 10 – 14). המצווה למול כל בן זכר בגיל שמונה ימים2 היא אות לקשר ולברית בין עם ישראל לאלוהיו, ולפיכך היא גם חלק מתהליך הגיור.3
במסורת חז"ל נחשבת ברית המילה למצווה גדולה וחשובה, "שאלמלא היא לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו".4 ברית המילה נעשית בידי מוהל (או בידי רופא-מוהל) בטקס חגיגי – ובו ברכות ומנהגים שונים. במהלך טקס הברית מכריזים על שמו של הבן, ולאחר מכן נערכת סעודת מצווה.
בכל הדורות הקפידו יהודים לקיים את ברית המילה במסירות נפש, גם בעתות של גזירות ורדיפות, ובכלל זה – בתקופת השואה. וגם במדינת ישראל, הרוב הכמעט מוחלט (97%) של היהודים ילידי הארץ עברו ברית מילה. לבת שנולדה רבים נוהגים לערוך טקס הנקרא זֶבֶד הבת,5 והוא קיבל בימינו הדגשה מיוחדת, כמקבילה לברית המילה. זבד הבת המודרני כולל ברכות וקטעי תפילה, מתן שם לבת וסעודת מצווה.
מצוות ברית המילה
ברית המילה היא אחת המצוות הראשונות, לפני מעמד הר סיני ומתן תורה, והיא מופיעה בספר בראשית, בציווי לאברהם: "וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם… וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם" (בראשית יז 11 – 13).
חז"ל הרבו בשבחה של ברית המילה, וציינו, בין השאר, שאברהם "לא נקרא שלם עד שנימול".6 לפי התורה, בגיל 99, עם קבלת הציווי מה', מל אברהם את עצמו וגם את ישמעאל בנו, שהיה אז בן 13 (בראשית יז 23 – 27).7 היהודי הראשון שנימול בגיל שמונה ימים היה יצחק, בנם של שרה ואברהם (בראשית כא 4). הציווי על ברית המילה לבני ישראל חוזר בספר ויקרא (יב 3). לפי ההלכה, מצוות ברית המילה חשובה עד כדי כך שהיא דוחה את קדושת השבת: "גדולה מילה – שדוחה את השבת".8
ועם זאת, ולפי העיקרון שהמצוות והחוקים ניתנו כדי שהאדם יחיה בהם (ויקרא יח 5) ולא ימות, אוסרת ההלכה למול תינוק שאינו בריא. ורמב"ם הדגיש כי "צריך להיזהר בדברים האלה הרבה" ופסק: "אין מלין אלא ולד שאין בו שום חולי, שסכנת נפשו דוחה את הכול." וזאת מאחר ש"אפשר למול אחר זמן" – אך אי אפשר להחזיר לחיים תינוק שנפטר.9 ברית המילה היא חלק מתהליך הגיור (לבנים ולגברים), וכל מי שאינו נימול, נקרא "ערל", הגדרה שהייתה בלשון המקרא גם כינוי גנאי כללי לאויבי ישראל.10
אף על פי שמצוות המילה אינה אחת משלוש המצוות שהן בבחינת "ייהרג ובל יעבור",11 הייתה ברית המילה במסורת ישראל חובה קדושה, שאותה קיימו במסירות נפש גם בתקופות שמד וגזירות, ובכלל זה בימי השואה. גם בימינו, במדינת ישראל, רובם המכריע (97%) של היהודים ילידי הארץ עברו ברית מילה, אף שברית המילה אינה מעוגנת בחוקי המדינה. חפצי אמנות לברית המילה שעוצבו במהלך הדורות הם עדות לחשיבותה של המצווה ולמקומו של טקס הברית במסורת ישראל.
טקס ברית המילה
כמו מצוות רבות אחרות, גם ברית המילה נזכרת מפורשות בתורה שבכתב, אך פרטיה מצויים בתורה שבעל פה, בהלכה; והמושג "ברית מילה" נזכר לראשונה בתלמוד הבבלי.12 לפי ההלכה, יש למול את הבן בגיל שמונה ימים, גם אם היום השמיני חל בשבת, בחג או אפילו ביום הכיפורים, ולקיים את טקס הברית בשעות היום – ולא בלילה.13 חובת ברית המילה מוטלת על אביו של הבן הנולד,14 אך הברית עצמה – הסרת העורלה – מתבצעת בידי איש מקצוע – מוהל, ובימינו גם בידי רופא-מוהל – שהוא שליחו של האב.
בשל חשיבותה של ברית המילה נוהגים לשתף במהלך הטקס אנשים שרוצים לכבדם: בראש ובראשונה – הסנדק (=פטרון), המחזיק את התינוק בשעת הברית, כשהוא יושב על כיסא מיוחד – כיסא אליהו, 15ו"שושבינים", הלוקחים את התינוק מידי אמו ומחזירים אותו אליה בתום הטקס. לקראת הטקס נוהגים להלביש את התינוק בבגדים נאים "כיום הכנסתו לחופה",16 וקהל הנוכחים מקדם את פניו בעמידה ובברכת "ברוך הבא". האב, עטוף בטלית, מביא את בנו למקום הברית, ואחרי קריאת פסוקי מקרא (בעיקר פסוקי תהלים) בשיתוף הקהל, המוהל מברך17 – ומל את התינוק. לאחר מכן מברך אבי התינוק שתי ברכות, השנייה בהן – ברכת שהחיינו,18 והקהל עונה אמן ומברך: "כשם שנכנס לברית, כן ייכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים."
המשך הטקס כולל שתיית יין וברכות, והכרזה על שמו של הילד כחלק מן הברכה "אלוהינו ואלוהי אבותינו, קיים את הילד הזה לאביו ולאמו, וייקרא שמו בישראל … (פלוני בן פלוני)". הטקס מסתיים בסעודת מצווה, שאחריה מברכים ברכת המזון, ואליה נלוות ברכות מיוחדות לטקס ברית המילה.19
זבד הבת
לפי מנהג שרווח במקצת קהילות ישראל, ציינו את הולדת הבת בברכות ובסעודת מצווה, וגם הכריזו על שמה בטקס שנקרא זֶבֶד הבת – "הוליקרייש" באשכנז. מקור השם זבד הבת – בדברים שאמרה לאה עם הולדת בנה זבולון – "זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב" (בראשית ל 20) – ולאחר מכן ילדה את הבת דינה. טקס זבד הבת נועד להביע את השמחה וההודיה לה' על הולדת בת, ושימש בעבר – ובמיוחד בימינו – מקבילה לטקס ברית המילה.
לזבד הבת – בניגוד לברית המילה, אין מועד קבוע, ולרוב הוא מתקיים החל ביום השביעי ללידה ועד 30 יום אחריה. בעבר היה זבד הבת טקס צנוע עם מעט מוזמנים וסעודה לא מפוארת, בטענה המסורתית כי "כל כבודה בת מלך פנימה."20 הטקס היה נערך בבית (או בבית הכנסת) בהשתתפות רב הקהילה ובני המשפחה הקרובים. התינוקת הולבשה בשמלה, ופניה כוסו בצעיף שקוף, ובמקצת הקהילות נהגו לקשט אותה בתכשיטים של נשות המשפחה כסגולה להבטחת אושרה ועושרה.
במהלך הטקסט היה הרב מחזיק בתינוקת, ובסיומו היה מברך אותה ומכריז על שמה: "מי שבירך אמותינו הקדושות… הוא יברך את הילדה הנעימה הזאת ויקרא שמה (פלונית בת פלונית) במזל טוב ובשעת ברכה…" יש הנוהגים לפתוח בפסוקי מקרא (בעיקר מספר תהלים), ועל בת ראשונה – לקרוא את הפסוק: "אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ…" (שיר השירים ו 9), ובקהילות צפון אפריקה נהגו לשיר פיוטים מיוחדים לכבוד הבת.
בימינו רווחת השאיפה לטקסים שיוויוניים, ומכאן הנטייה לציין גם את הולדת הבת בצורה חגיגית. טקסי זבד הבת המודרניים כוללים ברכות וקטעי תפילה, ובהם קריאת פסוקי מקרא, וכן את הברכות המסורתיות – ברכת הגומל שאומרת האם, ברכת שהחיינו שאומר האב, והכרזה על שמה של הבת. ולסיום – סעודת מצווה, כנהוג בטקס ברית המילה. יש העורכים מסיבה רבת משתתפים הנקראת בלשון העם "בריתה" (מעין צורת נקבה של המילה ברית).
ברית המילה במסורת ישראל
ברית המילה אינה אחת משלוש המצוות שהן בבחינת "ייהרג ובל יעבור",21 ובכל זאת הייתה ברית המילה במסורת היהודית חובה קדושה, שאותה קיימו במסירות נפש גם בתקופות שמד וגזירות: בעת העתיקה, בתקופת השלטון היווני והרומי, ובמאה ה-20, בראש ובראשונה בתקופת השואה, וכן במדינות הקומוניסטיות, בעיקר בברית המועצות.
בעת העתיקה היה איסור המילה חלק מגזירות הדת גם בתקופת השלטון היווני וגם בתקופת השלטון הרומי: גזרות הדת של אנטיוכוס (168 – 167 לפני הספירה) כללו, בין השאר, עונש מוות על כל יהודי שנמצא שומר שבת או מקיים ברית מילה. כ-300 שנה אחר כך, בתקופת השלטון הרומי, אסר הקיסר אדריאנוס (117 – 138 לספירה) לקיים את ברית המילה. ההיסטוריונים חלוקים האם איסור זה היה מכוון נגד היהודים דווקא, או שהיה הרחבה של האיסור הכללי על הסירוס,22 אשר נבע מרצון לחזק את התרבות ההלניסטית, שהעריצה את יופיו של גוף האדם, וברית המילה נחשבה לפגיעה בשלמות הגוף ולהשחתתו.
כמו כן, ישנה מחלוקת בין ההיסטוריונים האם האיסור על ברית המילה היה אחד הגורמים למרד בר כוכבא או שהיה חלק מגזירות השמד של הרומאים בעקבות כישלון המרד (לצד האיסור על מצוות אחרות).23 מדרש אגדה מספר כי הגזירה על איסור ברית המילה התפרסמה ביום לידתו של רבי יהודה הנשיא, ואף על פי כן החליטו אמו ואביו, רבן שמעון בן גמליאל, לקיים את המצווה ולהסתכן – ומלו את בנם.24
כנגד טענותיהם של הרומאים על הפגיעה של ברית המילה בשלמות הגוף ובאידיאל היופי העלה פילון האלסנדרוני טיעונים המצדדים בברית המילה כאמצעי לשמירה על בריאות הגוף וניקיונו, להגברת הפריון ולשליטה ביצר המין, ועמד על הקשר בין הסרת העורלה מאבר המין – ומן הלב הערל, האטום.
במאה ה-20, בתקופת השואה, בארצות אירופה שנכבשו בידי הנאצים, "ההחלטה לקיים את טקס ברית המילה לתינוקות המעטים שנולדו… הייתה גורלית. קשה היה להסתיר ילדים נימולים ועם זאת, היה רצון להיות חלק מקולקטיב, חוליה בשרשרת העם היהודי." הבחירה לקיים בכל זאת את ברית המילה נתנה תקווה להמשכיות גם ברמה האישית של משפחת התינוק וגם ברמה הלאומית של קיום העם היהודי. לא ידוע כמה תינוקות יהודיים נולדו במדינות שתחת השלטון הנאצי בתקופת השואה (1939 – 1945), ולא ידוע כמה בריתות נערכו באותו הזמן: העדויות שנותרו מועטות, שכן קיום ברית המילה היה כרוך בסכנת חיים ונעשה בדרך כלל בסתר, ללא תיעוד .25
בתקופת השלטון הקומוניסטי במזרח אירופה (המאה ה-20) נאסר על האזרחים לקיים פולחן דתי כלשהו, ובמסגרת זו נאסר על היהודים – בברית המועצות, במזרח גרמניה ברומניה ועוד – לקיים את מצוות הדת היהודית, ובכלל זה ברית מילה. אותם יהודים שקיימו את ברית המילה עשו זאת בסתר, לעתים תוך סיכון חייהם.
בימינו במדינת ישראל נשמעו התנגדויות לברית המילה בנימוקים שונים, ובהם נימוקים רפואיים, ועלתה העדפה לטקס ברית מילה שנעשה בידי רופא מוסמך שהוא גם מוהל – ולא בידי מוהל מסורתי. בחוגים חילוניים מתקיים הטקס לעתים בנוכחות כמה בני משפחה בלבד, אך הנתונים מעידים כי מרבית הישראלים היהודים (67%) רואים חשיבות בקיום ברית מילה בטקס דתי.26
חפצי אמנות לברית המילה
חשיבותו של טקס ברית המילה באה לידי ביטוי בחפצי אמנות, ובהם כלי מילה עשויים כסף ומשובצים אבני חן ופסוקים מטקס הברית; כיסא אליהו, הנהוג בכל קהילות ישראל; "חיתול לתורה" (וימפל), כמנהג יהודי אשכנז. נוכחותו של אליהו הנביא בברית המילה מיוצגת על ידי כיסא מיוחד – כיסא אליהו – הנזכר כבר במקורות מימי הביניים.27 תחילה היו שני כיסאות – האחד לאליהו והשני לסנדק – והיו מניחים את התינוק, לפני שעבר לידי הסנדק, על הכיסא של אליהו, שהיה מקושט בבדים יקרים ובצעיפים.
במקצת קהילות הפך כיסא אליהו לכיסא דו מושבי מקושט, ועליו הכתובת "זה הכיסא לאליהו הנביא". ולעתים דווקא כיסא הסנדק היה המרכזי והגדול, ונוסף עליו כיסא קטן וסמלי – לאליהו הנביא.28 כיסאות אלו היו חלק מריהוט בית הכנסת, שבו גם נערכו לעתים קרובות טקסי ברית המילה. באולמות שמחה, שבהם נערכים רבים מטקסי ברית המילה בימינו, יש כיסא מפואר וגדול, הגבוה מכיסא רגיל. זהו כיסא אליהו, ועליו יושב הסנדק עם התינוק.
במקצת עדות המזרח נהגו להניח ליד כיסא אליהו – מטה, מקל מקושט, שעליו יוכל אליהו הנביא להישען בדילוגיו מטקס ברית אחד למשנהו.
בקהילות אשכנז נהגו להכין "חיתול לתורה" מן האריג (פשתן או משי) שבו עטפו את התינוק בטקס הברית.29 את האריג היו גוזרים לכמה חלקים ותופרים מהם רצועת בד צרה וארוכה, שעליה ציירו או רקמו עיטורי פרחים, בעלי חיים ודמויות אדם – וכתובת בעברית: שם התינוק, תאריך הולדתו, וברכה מברכות הברית: "יגדל לתורה ולחופה ולמעשים טובים."30 האותיות נכתבו או שורטטו בידי סופר סת"ם, ונשות המשפחה – בדרך כלל האם או הסבתא – הוסיפו את הרקמה (כולל רקמת הכתובת). הורי התינוק תרמו את "החיתול לתורה" לבית הכנסת בטקס חגיגי בזמן ביקורו הראשון של הבן בבית הכנסת.31 מכאן ואילך שימש "החיתול" כאבנט, חגורה, לקשירת ספר התורה לאחר גלילתו, ובכלל זה – כאבנט לספר התורה שבו קרא הילד את קריאת התורה בהגיעו לבר מצווה.
"חיתול לתורה" משנת ש"ל – 1570 היה שמור בבית הכנסת בוורמס (וורמיזא), עד לשריפתו של בית הכנסת בידי הנאצים בליל הבדולח של שנת תרצ"ח – 1938. חיתול תורה בן יותר מ-350 שנה מוצג במוזיאון היהודי של לונדון, ועליו התאריך יג בסיוון הת"ז (16.6.1647). מקצת יוצאי גרמניה שומרים על מנהג זה גם בימינו.
העשרה - קישורים
הרב ד"ר מרדכי הלפרין, על המשמעות הרפואית, המשפטית וההלכתית של ברית המילה – באתר דעת
מאגר פיוטים לברית המילה, לפי המסורות של קהילות צפון אפריקה ובבל (ועוד) – באתר פיוט
מאגר פיוטים לזבד הבת, לפי מסורת יהודי מרוקו (בעיקר) – באתר פיוט