צבי גרץ
חוקר יהדות (המאה ה-19) שייסד את ההיסטוריוגרפיה היהודית החדשה. מפעלו המחקרי הגדול, "דברי ימי ישראל", נחשב עד היום להישג בעל ערך והשפעה בחקר תולדות עם ישראל.
צבי (הירש) היינריך גרץ (1817 – 1891) נולד במחוז פוזן (פולין – באותה עת בפרוסיה),1 היה חוקר יהדות ומקרא שייסד את "ההיסטוריוגרפיה היהודית החדשה"2 והתפרסם בעיקר בזכות הסדרה ההיסטורית הגדולה שכתב – "דברי ימי ישראל".
גרץ נולד למשפחה פשוטה – אביו היה בעל אטליז ולא היה תלמיד חכם. בילדותו קיבל חינוך יהודי מסורתי ב"חדר", אך מאחר שהיה תאב דעת ומוכשר, שלחו אותו הוריו בגיל 13 לישיבה בעיר וולשטיין, ושם, במקביל ללימודיו בישיבה, למד בכוחות עצמו שפות והתוודע לספרות ההשכלה ביידיש ובעברית. רעיונות ההשכלה "הביאו מבוכה בנפשו" וערערו את אמונתו. קריאה בספר "איגרות צפון" שכתב רש"ר הירש החזירה אותו "לפי שעה" אל המסורת, והביאה אותו לשהות בביתו במשך שלוש שנים.
בשנת תר"ה – 1845 קיבל תואר דוקטור3 ולאחר מכן עסק בהוראה והיה מנהל בית ספר, עד שהתמנה למרצה להיסטוריה בסמינר התיאולוגי בברסלאו, ושם לימד עד יום מותו. בשנת תרל"א – 1871 יצא לביקור בארץ ישראל, לפני פרסום שני הכרכים של "דברי ימי ישראל" שעסקו בתקופות המקרא (כולל ימי הבית השני) ויצאו לאור אחרונים בסדרה. בשנה שקדמה לביקורו בארץ ישראל התמנה למרצה שלא מן המניין באוניברסיטת ברסלאו, ובשנת 1887, שבה מלאו לו 70 שנה, התקבל כחבר באקדמיה למדעים היסטוריים במדריד.4
מפעלו הגדול של צבי גרץ הוא סדרת ספריו על "ההיסטוריה של היהודים מן הזמנים הקדומים ביותר עד ימינו". הספר נכתב בגרמנית במשך 23 שנים (1853 – 1876). בכתיבת הסדרה התבסס גרץ על מקורות היסטוריים רבים בשפות שונות, אך הוא "ראה את ההיסטוריה… כיהודי":5
גרץ היה מוטרד מן ההשפעה של תנועת הרפורמה על יהדות גרמניה ושאף לשמר בספריו תודעה יהודית "אמיתית ונכונה יותר על פי השקפתו."6 גרץ האמין בייחודו של עם ישראל, ש"התורה היא נפשו וארץ הקודש גופו",7 ויש לו תפקיד וייעוד בהיסטוריה האנושית – לשמור על דתו, שהיא הדת הרציונליסטית היחידה.8
הוא הציג את ההיסטוריה היהודית כמאבק מתמשך של היהודים על קיומם ושמירת ייחודם, מאבק שאותו שרדו בזכות אמונתם ועליונותם הרוחנית. הסדרה ההיסטורית הגדולה שכתב צבי גרץ נחשבת ליצירה חשובה ומשפיעה ביותר בתולדות ישראל, שחלקים ממנה לא איבדו את חשיבותם המדעית לאורך ימים ושנים.