ספר הבהיר
היצירה הראשונה של הקבלה, שנכתבה כנראה בדרום צרפת (המאה ה-12). ביצירה קומץ דפים, ובהם מדרשים העוסקים במשמעות הנסתרת של פסוקי התנ"ך ובסוד אותיות הא"ב.
"ספר הבהיר" הוא היצירה הראשונה של תורת הקבלה, שבגרסתו הידועה לנו נכתב ככל הנראה אחרי שנת 1180 בדרום צרפת.1 מחברו של ספר הבהיר אינו ידוע, ולפי המסורת כתב את ספר הבהיר אחד מן התַנָאִים, חכמי המשנה – נחוניה בן הקנה.2
שמו של הספר לקוח מדברי התנא, המופיעים במשפט הפתיחה של הספר וכוללים ציטוט מספר איוב (לז 21): "וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים". "ספר הבהיר" הוא יצירה מצומצמת ובה קומץ דפים (כ- 12,000 מילים) שנכתבו בעברית ובארמית, ואשר כוללים אוסף מדרשים המיוחסים לתנאים ולאמוראים – חכמי המשנה והתלמוד,3 אך ככל הנראה רק מעטים מהם אכן מדרשי חז"ל.
המדרשים בספר כוללים משלים, שפותחים בשאלה "למה הדבר דומה?" ומממשיכים בהצגת הנמשל – רובם ככולם משלים על מלך, שנמשלם – הוא מלך מלכי המלכים: "[משל] למלך שנטע אילנות בגנו", "משל למלך שהיו לו ב' [=שני] אוצרות", "משל למלך שהיה לו חפץ נאה". הספר משתמש בשפת סמלים הכוללות "ספירות", "כתרים" "כלים נאים" ועוד, שאינם מבוארים בספר, ומחברו מניח כי הקורא יודע ומבין למה כוונתם.
"ספר הבהיר" מתבסס על מקורות קדומים, בהם שנותרו עלומים, לצד אחרים שהגיעו לידינו, ובעיקר – ספר יצירה וספרות ההיכלות. המדרשים בספר הבהיר עוסקים במגוון נושאים, ובהם: משמעותם הנסתרת של פסוקים מן התנ"ך, כולל בירור טעמי המצוות הנזכרות בפסוקים הנדונים; סוד צורתן ומשמעויותיהן של אותיות הא"ב (בעקבות ספר יצירה); שימוש מאגי בשמות קדושים. וכל זאת – ללא קו רעיוני אחיד וללא רצף או קשר בין המדרשים. בספר הבהיר "בולט חוסר האחדות הספרותית והעניינית"4 המסביר את טענתם של מקובלי המאה ה-13 כי הספר הגיע לידיהם "בצורה קטועה מאוד כשרידי מגילות, קונטרסים ומסורות".5
למרות אי בהירותו שימש ספר הבהיר בסיס להגותם של המקובלים במאה ה- 13, והסימבוליקה הקבלית בספר זה מופיעה גם בספר הזוהר.
לספר הבהיר נכתבו כמה פירושים, הראשון שבהם – "אור הגנוז" שכתב ר' מאיר אבן סהולה בשנת 1331). ספר הבהיר נדפס לראשונה באמסטרדם בשנת תי"א – 1651. מהדורה מדעית של הספר יצאה לאור בישראל בשנת תשכ"א – 1951 (מהדורת ראובן מרגליות).