תרגום השבעים
תרגום של התנ"ך ליוונית, שראשיתו בתרגום עתיק של התורה ליוונית (המאה ה-3 לפנה"ס). נחשב למשפיע ביותר מבין תרגומי התנ"ך ליוונית וכנראה נועד ליהודים דוברי יוונית שלא ידעו עברית.
תרגום השבעים1 (Septuaginta) ראשיתו בתרגום יהודי עתיק של התורה ליוונית, שיזם, לפי המסורת,2 המלך תלמי השני פילדלפוס במאה ה- 3 לפני הספירה. וזאת במטרה להוסיף לספרייה באלכסנדריה את ספר החוקים היהודי – את התורה. לשם כך הזמין המלך 72 חכמים – שישה מכול שבט, שיתרגמו את התורה.
חז"ל התייחסו בשלילה לתרגום זה, עד כדי השוואתו לחטא העגל: "מעשה בחמישה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יוונית. והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שלא הייתה התורה יכולה להיתרגם כל צורכה".3 חכמים חששו, בין השאר, מן המפגש עם התרבות ההלניסטית, ומן האפשרות שהשפה היוונית תדחק את העברית.
התרגום של התנ"ך כולו ליוונית נעשה כנראה בשלבים: התורה תורגמה בשלב הראשון, ואחריה – ספרי הנביאים והכתובים. ידוע כי כבר בראשית המאה ה- 2 לפני הספירה (132 לפני הספירה) היה תרגום שלם של התנ"ך ליוונית. תרגום זו אינו מבוסס על החלוקה המסורתית של התנ"ך לתורה, נביאים וכתובים, והוא כולל גם ספרים חיצוניים דוגמת מקבים, יהודית וטוביה.
מכל התרגומים של התנ"ך ליוונית – תרגום השבעים הוא התרגום החשוב והמשפיע ביותר. נראה כי התרגום ליוונית נועד בראש וראשונה ליהודים שחיו באימפריה ההלניסטית ולא ידעו עברית. אחר כך אימצו הנוצרים תרגום זה לצורכיהם, ויש המשערים כי משום כך דחו חז"ל את תרגום השבעים והעדיפו על פניו תרגום מחודש ליוונית שכתב עקילס הגֵר במאה ה- 2 לספירה.4