העומר – וספירת העומר

מהי ספירת העומר שיש שסופרים אותה מפסח לשבועות? מה הקשר שלה למצב החקלאי בתקופת האביב ראשית הקיץ?

העומר במקרא

העומר הוא מִנְחָה (=מתנה) חקלאית מן הקציר הראשון של התבואה, שהיו מביאים לבית המקדש בפסח – למחרת החג הראשון של פסח, ביום הראשון של חול המועד. וכך כתוב בספר ויקרא (פרק כג 10):

" … כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם,

וקצרתם את קְצִירָהּ,

והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכוהן."

את העומר הביאו משעורים, כי השעורה מבשילה לפני החיטה, ותחילתו של קציר השעורים – בחודש ניסן. ורק בשבועות הביאו מנחה דומה מהחיטה. מנחת העומר שהביאו לבית המקדש בחג הפסח הייתה ביטוי להכרת תודה על ראשית הקציר ותקווה להמשכו המוצלח.

ספירת העומר

ספירת הימים שבין היום הראשון של חול המועד פסח, שבו הביאו את העומר – ובין חג הביכורים, חג השבועות, היא ספירת העומר. ספירה של 49 יום (7 שבועות): את ספירת העומר המשיכו לקיים גם לאחר חורבן בית המקדש (השני) – ונוהגים לקיימה גם בימינו אלה בטקס מיוחד הנקרא "ספירת העומר": בכל ערב – שהוא תחילת היום לפי הלוח העברי – סופרים ואומרים את היום והשבוע לספירת העומר.
"ספירת העומר" מדגישה את הקשר בין חג הפסח ויציאת מצרים – ובין חג השבועות וקבלת התורה בהר סיני.

דרך אגב: האם אתם מכירים מישהו בשם "עומר"? האם הוא נולד בתקופת הפסח – בימי קציר העומר וספירת העומר?

ספירת העומר – ומנהגי אבלות

במהלך ימי ספירת העומר יש הנוהגים מנהגי אבלות: לא מתחתנים, לא לובשים בגד חדש, לא מסתפרים ולא מתגלחים. יש המקיימים את מנהגי האבלות עד ל"ג בעומר, ויש המקיימים אותם עד חג השבועות.

מנהגי האבלות בימי ספירת העומר מוסברים על רקע שני אירועים היסטוריים:

א. מרד בר כוכבא בשנים 132 – 135 לספירה. על-פי המסורת, בימי ספירת העומר במהלך מרד בר כוכבא מתו 24,000 מתלמידיו של רבי עקיבא.

ב. מסע הצלב הראשון באשכנז בשנת 1096 (תתנ"ו) לספירה, שבמהלכו פגעו הנוצרים הצלבנים ביהודים והשמידו קהילות רבות בגרמניה ובצרפת. על-פי עדויות מן התקופה, הפרעות ביהודים היו בעיקר בחודש אייר ועד חג השבועות, ונראה שהן השפיעו מאוד על התפתחות דיני האבלות בימי ספירת העומר באשכנז.

תיאור קציר העומר בתקופת המשנה (המאות 1-2 לספירה):

"כיצד היו עושים (=קוצרים) את העומר?
שְׁלוּחֵי בית דין יוצאים מֵעֶרֶב יום טוב (=בערב חג הפסח)
ועושים אותו כריכות (=כורכים, קושרים, את השיבולים) במחובר לקרקע,
כדי שיהיה נוח לקצור.
וכל העיירות הסמוכות לשם (=למקום הקציר) מתכנסות לשם,
כדי שהעומר יהיה נקצר בעסק גדול (=בקול המולה ובפרסום רב).

כיוון שירדה החשכה אומר להם הקוצר:
באה (=שקעה) השמש?* אומרים: הן (=כן).
אקצור במגל זה? אומרים: הן…
אכניס את השיבולים לקופה זו (=לסל זה)? אומרים: הן…"

(על-פי המשנה, מסכת מנחות, פרק י משנה ג)

* "כיוון שירדה החשיכה… באה (=שקעה) השמש": לפי הלוח העברי, עם שקיעת השמש מסתיים היום – ומתחיל היום שלמחרת. בתיאור שלפנינו, עם שקיעת השמש מסתיים החג הראשון של פסח, ומתחיל היום הראשון של חול המועד – ואתו קציר העומר.