חנה סנש

בחייה הקצרים אך עם זאת, ראויים להערצה, היתה חנה סנש לסמל של אידאליזם והקרבה עצמית. השירים שכתבה, גם בעומדה מול גורלה הטראגי, משרטטים את דמותה כאישה חזקה וחדורת תקווה – אפילו לנוכח הנסיבות העגומות שמולן ניצבה.

חנה נולדה בבודפשט שבהונגריה לאב, בלה סנש, סופר ועיתונאי ידוע שנפטר עוד כשהייתה ילדה. כבר מילדות הפגינה חנה כישרון ספרותי וכתבה יומן המתאר את קורותיה מגיל 13 ועד זמן קצר לפני מותה.

על אף שגדלה בבית של מתבוללים, הביאו אותה גילויי האנטישמיות בבודפשט לפתח מעורבות בפעילות הציונית בעירה. בשנת 1939 עלתה לארץ ישראל ולמדה בבית ספר החקלאי לבנות בנהלל. בתום שנתיים של לימודים הצטרפה לקיבוץ שדות ים, עבדה בחקלאות ובמקביל כתבה שירה וכן מחזה אודות החיים בקיבוץ.

בשנת 1943 התגייסה חנה לצבא הבריטי והתנדבה להצטרף לקבוצת צנחנים שמשימתה הייתה לצנוח על אדמת אירופה. מטרת המבצע היתה לסייע במאבקן של בעלות הברית ולנסות לחבור אל הפרטיזנים בכדי להציל קהילות יהודיות שהיו נצורות תחת השלטון הנאצי. במרץ 1944, בתום תקופה של אימונים במצרים, צנחה חנה עם 32 חבריה לקבוצה בקרואטיה, ליד הגבול ההונגרי. הקבוצה שהתה ביער שלושה חודשים עם הפרטיזנים של טיטו, ממתינה לתעודות מזוייפות שיאפשרו לה לחצות את הגבול. בשיר "אשרי הגפרור", שכתבה בעברית בתקופת ההמתנה, היא נותנת ביטוי לנחישות שלה ולדבקותה המוחלטת במטרה.

ב-7 ביוני 1944, בלילה בו גורשו יהודי הונגריה, חצתה חנה את הגבול. היא נתפסה כמעט מייד על ידי המשטרה ההונגרית ונשלחה לכלא בבודפשט. על אף שבמשך חודשים עברה חקירות ועינויים קשים ולמרות שידעה, שאמה גם היא בסכנה בגלל מעצרה, סירבה חנה לשתף פעולה עם חוקריה.
היא הועמדה לדין באשמת ריגול וכאזרחית הונגריה – גם בבגידה במולדת.

חנה הגנה בתוקף על זכותה לפעול כפי שפעלה, תוך שהיא מפגינה נחישות ואומץ לב. היא נידונה למוות וגם בעומדה מול כיתת היורים, סירבה לכסות את עיניה והישירה מבט אל גורלה. ב- 7 בנובמבר 1944, כשהיא בת 23, הוצאה חנה סנש להורג.

בשנת 1950 הובאו עצמותיה לארץ ונטמנו בחלקה הצבאית בהר הרצל.

יצירותיה הספרותיות ובכללן היומן שכתבה, ראו אור מאוחר יותר ואחדים משיריה, כמו "הליכה לקיסריה" ו"אשרי הגפרור" אף הולחנו. חנה סנש היוותה השראה גם ליצירות נוספות ובהן מחזה מאת אהרון מגד.