יונתן סע הביתה

סוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים בישראל התאפיינו באופוריה מהניצחון במלחמת ששת הימים ובמקביל גם ברתיעה ופחד מהמיליטריזם שנוצר בעקבות מלחמה זו. השילוב הזה גרם לתהליכים חברתיים מורכבים, ולעתים לפירוד בין אלו התומכים בהתחזקות המדינה (תוך הישענות על כוחה הצבאי) ובין אלו שחשו שהמדינה "מאבדת כיוון" ופונה לכיוונים שאינם נכונים.

יהונתן גפן התגייס לצנחנים ולאחר שסיים קורס קצינים הוא שובץ בחטיבת "גולני". כמפקד מחלקה במלחמת ששת הימים נחשף גפן למתרחש במלחמה, חווה את הקושי הגדול שבאובדן חברים וראה את ההילה שנוצרה סביב הצבא. כשנה לאחר השחרור נסע גפן ללונדון ושהה שם כשנתיים למטרות לימודים. ככל הנראה, בתקופה זו ובהתייחסות לרגשות אלו נכתב השיר.

הלכנו למקום גדול לשתות אתם יודעים
ומנגנים שם רוקנרול בכל מיני צבעים
החורף בא לכאן מוקדם האור כבר לא עליז
אולי ניסע לאמסטרדם לרומא או פאריס.

הבית השלישי שוב מתאר כמה טוב בלונדון – שותים, מנגנים רוקנרול "בכל מיני צבעים", אבל מיד מוצמד גם הרע – החורף שמגיע מוקדם והאור ש"לא עליז". וכהצעת ביניים מציע המשורר לנסוע "לאמסטרדם לרומא או פאריס" – ערים באירופה שאליהן אפשר לנסוע כדי לברוח מלונדון. התיאור של החיים החופשיים והמוזיקליים בלונדון נפגם על ידי האור שאינו עליז. 

יונתן סע הביתה
קח רכבת קח אווירון
קח מתנה קטנה לילד
קח תרמיל קח מקל
וסע לארץ ישראל.
(סע לארץ ישראל)
יונתן סע הביתה.

הפזמון המסיים חושף את מטרת הנסיעה המוצעת. שוב אין כאן יעד לא ידוע ואין כאן את גערת האב לבנו ("לך לישון"). הפזמון אומר בצורה ברורה "סע לארץ ישראל". גפן אינו משתמש בכינוי המודרני 'מדינת ישראל' או סתם 'ישראל'. הוא נוקט בביטוי 'ארץ ישראל' ומציע לו 'לקחת תרמיל ומקל' כחיבור לתקופות עתיקות שבהן אנשים עלו מהגולה אל ארץ ישראל. ועל זה הוא מוסיף – "סע הביתה".

הדגש בסוף השיר מעיד עד כמה השיר מראשיתו מדגיש את תחושת הזרות של יונתן בלונדון. הוא אינו מרגיש שם בבית – 'השמש החולה' אינה השמש שהוא רגיל אליה, וגם 'החורף אמיתי', בשונה מישראל שבה החורף דומה לעתים לקיץ.

בשיר מעיד גפן על תחושותיו, כמי שנסע מישראל ועזב את הבית למקום אחר אך רוצה לחזור לארץ – על הטוב והרע שיש בה. העיסוק הרב במהלך השיר בטבע (עונות השנה, שמש) יוצר את ההבדל בין הארצות ומדגיש את החיבור של גפן לארץ ישראל ופחות למה שקורה בה.

המנגינה של אלטר מחלקת את השיר לשניים. הבתים עצורים, מלאי התלבטות והתפתלות מלודית (כמעין טיול במקום זר, מפליא ותימהוני), והפליאות המובאות בטקסט באות לידי ביטוי במשיכת סיומות המילים בבית (בי-תי… כלפי מעלה במין שאלת תמיהה). הפזמון שונה לחלוטין; הקצב המתעורר ממש מעודד את יונתן לצאת לדרכו, וההצמדה של הקצב הדומיננטי לפזמון מסמנת בבירור את הכיוון הנכון שאליו יש לדהור – ארץ ישראל.

מבקר המוסיקה יוסי חרסונסקי כתב על השיר: "הוא מאותם שירים בלתי אמצעיים, המספרים על רגשות פשוטים, ואלטר ידע ליצור מנגינה אקספרסיבית ואף להתאימה לסגנון שירתו של אושיק".

("הפעמונים 'החזקים' של אושיק", מעריב, 25.12.74).

השיר בוצע לראשונה בתחילת שנת 1973 על ידי אושיק לוי באלבום הסולו השני שלו – 'אושיק לוי'.

ביצוע יפהפה של מלחין השיר – נפתלי אלטר: 

דודי בר דוד ואושיק לוי בביצוע קצת יותר רועש ורוקי:

להקת חיל האוויר בביצוע נשי ומקהלתי לשיר:

הקליפ שנעשה לשיר, ובו משולבות תמונות מלונדון ומניו-יורק: