בני משה

אגודה שהקים אחד העם (אשר צבי גינצברג) יחד עם חבריו – יהושע אייזנשטאדט ואליהו ויעקב לוברסקי, בשנת תרמ"ט – 1889. אגודת "בני משה" חיפשה פתרון ל"צרת היהדות" באמצעות הרעיון הלאומי, ולשם השגתו ביקשה "לדאוג לחינוכו של דור הבא – על ידי הרחבת מובן (=מושג) הלאומיות, לעשותו מושג נעלה ונשגב, לאידיאל מוסרי, אשר במרכזו אהבת ישראל."
הכשרת הדור הצעיר הייתה מטרה מרכזית של האגודה, וחבריה נדרשו להתמסר להפצת הרעיון הלאומי ולפעול לתחיית חיי הרוח והתרבות העברית. האגודה פעלה במשך שמונה שנים והייתה מעין מסדר סגור וחשאי, שבשיאו מנה כ-200 חברים. פעילים מרכזיים בתנועת חיבת ציון הצטרפו אליה – אך לא כולם התקבלו: י"ל פינסקר, לדוגמה, לא התקבל לאגודה מכיוון שלא ידע עברית והיה מבוגר מכדי למלא את דרישת האגודה – להגיע, ולו פעם אחת, לארץ ישראל.
אחד העם נתן לאגודה את שמה – בני משה – "לאות לכל החברים כי ישאו עיניהם תמיד אל בחיר עמנו זה (=משה) ויתבוננו אל כל אשר עשה ואשר סבל באהבתו את עמו, למען ידעו מה האהבה דורשת מאתם."¹ אגודת בני משה הייתה מוקד לפעילות לאומית בשנים שבהן פעילותה של חיבת ציון הייתה בשפל, אך בסיכומו של דבר הגדיר אחד העם עצמו את האגודה כ"ניסיון שלא הצליח".²