תנועה ההשכלה היהודית

תנועת ההשכלה

צמיחתה ופריחתה של תנועת ההשכלה הייתה באירופה במאה ה- 18. תנועת ההשכלה האירופית הדגישה את מרכזיותם של השכל והתבונה האנושית בכל שטחי החיים של האדם, והטיפה לחופש מחשבה, לחופש דת ואמונה ולשחרור מסמכויות דתיות וממסורות כובלות.¹

תנועת ההשכלה העמידה במרכז את האדם היחיד, את טובתו וחירותו. על פי רעיונות ההשלכה, לא הכלל ולא החברה הם הקובעים את דרך חייו של האדם – אלא רצונו שלו. האדם ניחן בשכל ובתבונה, והוא חופשי להחליט על דרכו. תפיסה זו מבוססת על ההומניזם שהעמיד במרכז את האדם (human), הדגיש את עליונותו על כל היצורים האחרים והכיר בזכות הבחירה החופשית של כל אדם ואדם. נראה שתפיסה זו, המדגישה את מרכזיותו של האדם ואת חירותו, משכה את לבם של יהודים רבים וקירבה אותם אל תנועת ההשכלה.²

תנועת ההשכלה הצמיחה מחשבה מדינית-כלכלית חדשה, שעוררה בקרב היהודים ציפיות לשינוי ביחסם של בני אירופה אליהם. המשכילים דגלו בעיקרון כי "יש להעריך בני אדם לא לפי השתייכותם הדתית אלא לפי התועלת שהם מביאים למדינה",³ ולפיכך גרסו כי יש למצוא דרכים שבהן יהיה אפשר "לתקן את היהודים" ולהביא לשילובם בחברה האירופית.

ההשכלה היהודית במזרח אירופה

ניצניה של תנועת ההשכלה היהודית הופיעו במזרח אירופה רק בסוף המאה ה-18, והעיר וילנה הייתה אחד המרכזים שבהם התרכזו מבשרי ההשכלה במזרח אירופה. יהודים מן האליטה הכלכלית והאינטלקטואלית, בעיקר אלה שלמדו באוניברסיטאות במרכז אירופה, נחשפו לרעיונות המשכילים היהודים בגרמניה ולכתבי משה מנדלסון, ונמנו עם ראשוני המשכילים במזרח אירופה.⁴ אך ההשכלה היהודית במזרח אירופה קיבלה אופי שונה מזו של מרכז אירופה ומערבה: המשכילים במזרח אירופה שאפו לעצב "יהודים מתוקנים" שישתלבו בכלכלת המדינה – מבלי לוותר על דתם ומסורתם ומבלי להיטמע בסביבה הנוכרית. מטרתם של המשכילים הייתה "לעצב טיפוס חדש של בן החברה המסורתית שיהא בעת ובעונה אחת 'יהודי' ו'אדם'."⁵ יתר על כן: המשכילים במזרח אירופה ביקשו להדגיש את ייחודו של העם היהודי ועודדו את לימוד השפה העברית ואת השימוש בה – לצד הלימוד של שפת המדינה.⁶ אחת המטרות החשובות של ההשכלה הייתה בתחום החינוך: המשכילים במזרח אירופה ביקשו להכניס שינויים בחינוך היהודי המסורתי כדי להקנות לצעירים השכלה רחבה יותר לצד מקצוע יצרני, פרודוקטיבי.
וכך נוסדו בתחילת המאה ה-19 בתי ספר חדשים בווארשה, באומן, באודסה ובערים אחרות, ששפת ההוראה בהן הייתה גרמנית ותוכני הלימוד כללו, נוסף על לימודי קודש מסורתיים, גם עברית ושפת המדינה – לצד הכשרה לעבודת אדמה ומלאכת כפים.⁷ המשכילים היהודים במזרח אירופה ניהלו מאבק חסר פשרות בתנועת החסידות, ולשם כך השתמשו גם בטיעוניהם של המתנגדים.⁸ ברמה הרעיונית יצאו המשכילים נגד היסודות הקבליים של תנועת החסידות, וקיוו לחזור ליהדות הרציונלית והלמדנית שהתקיימה כביכול קודם לכן.⁹ המשכילים היהודים ראו בחסידות "רעה חולה" של העם היהודי "לא היה כמעט סופר השכלה שלא ראה חובתו לצאת חוצץ נגד החסידות" – וזאת על רקע הניגודים החברתיים והרעיוניים בין המשכילים לחסידים.¹⁰
ההשכלה במזרח אירופה לא הייתה בעלת השפעה רבה וכללה רק כמה מאות פעילים, אך הם מילאו תפקיד חשוב בשימורה של המורשת היהודית בכלים חדשניים, באמצעות מחקר ותיעוד אתנוגרפי, והיו למעשה "ראשוני מעצביה של זהות לאומית חדשה במזרח אירופה".¹¹

תוצאות ההשכלה היהודית (במרכז אירופה ובמערבה)

עד למחצית השנייה של המאה ה-19 הייתה ההשכלה היהודית נחלתו של חוג מצומצם בלבד, ובכל זאת היה להשכלה היהודית "תפקיד ראשון במעלה בתולדות ישראל בזמן החדש."¹² התוצאה העיקרית של ההשכלה היהודית במערב אירופה ובמרכזה הייתה השתלבותם של היהודים בסביבתם מבחינה תרבותית, לדוגמה: יהודי גרמניה נטשו את היידיש ועברו לדבר ולכתוב בשפת המדינה, גרמנית, ושינוי זה הביא להשתלבותם בספרות ובעיתונות של התקופה. יהודים השתלבו גם בחיי התרבות – במוזיקה ובאמנות הפלסטית.¹³ מספר גדל והולך של יהודים למדו באוניברסיטאות, אם כי נמנעה מהם האפשרות לשמש כמרצים (אלא אם המירו את דתם). תוצאה אחרת של ההשכלה – ושל שילוב היהודים בסביבתם – היו התיקונים בדת. משה מנדלסון, שהיה כל חייו יהודי נאמן ושומר מצוות, לא קרא לתיקונים בדת או לשינויים בסדרי התפילה.¹⁴ אך המשכילים שבאו אחריו לא שמרו על אורח חיים של קיום מצוות וביקשו להתאים את היהדות למנהגי הסביבה.¹⁵ וכך, כבר בתחילת המאה ה-19, העלו משכילים יהודים בגרמניה הצעות לתיקונים בדת – בעיקר בתוכני התפילה ובניהולה בבית הכנסת.¹⁶ לטענת המשכילים הייתה לפעולה זו מטרה: לקרב את הצעירים, ובמיוחד את הנוער, שמאס בדת היהודית ובתפילה בבית הכנסת, ולצמצם את תופעת ההתנצרות.¹⁷ במקביל התפתח רעיון "התעודה": יהודים רבים במרכז אירופה ובמערבה האמינו כי לעם היהודי העתיק, עם הספר, יש ייעוד מיוחד – להנחיל את עקרונות המוסר של תורת ישראל ואת רעיון המונותיאיזם לכלל תושבי אירופה, ולהשתלב בחברה ובתרבות כנושאי שליחות זו.
באופן כללי, הצליחו המשכילים במערב אירופה ובמרכזה לעמוד על בעייתם של היהודים באותה עת: כיצד לשמור על ייחודם בחברה שמבטלת מחיצות וקובעת עקרונות אוניברסליים להגדרת חובות הפרט וזכויותיו במסגרת המדינה. ואף על פי שהפתרונות שהציעו המשכילים לא עלו יפה – הם "הניעו את החברה היהודית לחפש לעצמה דרכים חדשות".¹⁸