הסופות בנגב

"הסופות בנגב" הוא כינוי לפרעות ביהודי דרום רוסיה (אוקראינה) בחודש אפריל תרמ"א – 1881 שנמשכו במשך חודשי האביב והקיץ של אותה שנה, ובמהלכם נפגעו יותר מ- 100 קהילות יהודיות. הפרעות פרצו בעקבות רצח הצאר אלכסנדר השני (מרס 1881), וקיבלו את הכינוי "הסופות בנגב" מכיוון שפרצו בחלקה הדרומי של רוסיה (נגב=דרום). הפורעים היו בדרך כלל פשוטי עם שפשטו על רכוש היהודים ובזזו בתים וחנויות, ובמקרים אחדים גם אנסו ורצחו. שלטונות רוסיה לא הגיבו לפרעות וגילו "חוסר רצון להגן על היהודים המותקפים".
בכמה מקומות, ובהם קייב, בירת האזור, "עמדו יחידות צבא באפס מעשה" וצפו מן הצד במעשי הפורעים.¹ בעיר אודיסה התארגנו קבוצות של הגנה עצמית, בעקבות הפוגרום ביהודי העיר עשור שנים קודם לכן, אך ככלל נותרו היהודים המותקפים חסרי ותמיכה. נראה שאחד הגורמים להתפרצות הפרעות היה התחרות הכלכלית בין היהודים לשכניהם באזור שהיה "רווי שנאת יהודים מדורי דורות".²
המשכילים באוקראינה ביקשו לחזק שאיפות לאומיות בקרב בני עמם ולשם כך טיפחו מסורות לאומיות עתיקות שכללו שנאת יהודים. עלייתו של הצאר החדש תרמה אף היא להתפרצות הפרעות בגלל השמועות שהוא מבקש לנקום על רצח אביו בידי מהפכנים יהודיים. פוגרומים נוספים פרצו בסוף שנת 1881 ובתחילת 1882 בוורשה (שהייתה בשליטת רוסיה) ובעיר באלטה (על גבול רומניה). "הסופות בנגב" זעזעו את יהודי רוסיה, הביאו להגירתם של יהודים רבים לארצות שונות, אך גם להתעוררות לאומית ולהקמתן של אגודות לאומיות דוגמת חובבי ציון.