ספרות ההיכלות והמרכבה

ספרות ההיכלות והמרכבה כוללת כשני תריסר חיבורים קצרים שנכתבו ככל הנראה בארץ ישראל, בעברית ובארמית, בשנים 140 – 636 לספירה.¹ שמותיהם של חיבורים אלה כוללים את שתי המילים – היכלות ומרכבה – כגון: ספר היכלות, היכלות זוטרתי (=היכלות קטנים), היכלות רבתי (=היכלות גדולים), מרכבה רבה (=המרכבה הגדולה), מעשה מרכבה – ומכאן שמם.² ספרות ההיכלות והמרכבה נזכרת בספרות הגאונים, וקטעים ממנה נתגלו בגניזת קהיר.
בספרות ההיכלות והמרכבה יש חיבורים העוסקים במעשה בראשית, בבריאת העולם, ובעיקר – בבריאת העולמות העליונים, ובאופן שבו אלוהים מנהל את היקום, את האדם ואת ההיסטוריה. חיבורים אחרים עוסקים במאגיה המבוססת על גילוי סודות של מעלה ועל היכולת שמעניק גילוי זה לאדם.³ ועוד בנושא המאגיה – עיסוק במשמעותם של תווי הפנים וקווי כף היד לאופיו ולעתידו של האדם.

אך הקבוצה הבולטת מבחינת כמותה והיקפה הם החיבורים המתארים את העולמות העליונים לפי חזון המרכבה של הנביא יחזקאל (פרק א). תיאור המרכבה בספר יחזקאל "הוא הבסיס העיקרי לכל התיאורים 'העשירים והצבעוניים' המצויים בספרות ההיכלות והמרכבה". על פי חזון המרכבה, בתוספת קטעים מחזיונות דניאל ופסוקים מספר תהלים המתארים את האל, יצרו מחברי ספרות ההיכלות "חזיון מופלא ומסתורי של העולם העליון שבמרכזו המרכבה, מעליה – כיסא הכבוד שעליו יושב האל, וסביביו מחנות מחנות של מלאכים, מהם נושאי תפקידים ומהם כאלה שכל ייעודם לשבת ולזמר לפניו."⁴ ספרות זו כוללת, כאמור, כשני תריסר חיבורים, אך רק חמישה מהם נחשבים למייצגה ולעיקרה של המיסטיקה הקדומה, והם: היכלות זוטרתי, המתאר את עלייתו של רבי עקיבא להיכלות העליונים;⁵ היכלות רבתי – המתאר את עלייתו של ר' ישמעאל לשמים ושהייתו שם, במטרה לברר אם נגזר דינם למוות של עשרת הרוגי מלכות; ספר היכלות – המתאר את ר' ישמעאל המגיע לרקיע ושם זוכה לקבל תיאור של העולם העליון; "מעשה מרכבה" – אוסף שירים שאומרים בעלי המרכבה בפני אלוהים (או שומעים מפי מלאכים); ספר "שיעור קומה" – הראשון והיחיד בתרבות העברית שלפני ימי הביניים העוסק באלוהות ובתיאורה.
חוקרים בני ימינו חלוקים בזהות מחבריה של ספרות ההיכלות והמרכבה: גרשום שלום סבור כי ספרות זו היא חלק בלתי נפרד מספרות חז"ל – מן הספרות המדרשית שבתלמוד. ואילו א"א אורבך מדגיש את ההבדל והפער בין ספרות חז"ל ובין ספרות ההיכלות והמרכבה, למרות כמה נקודות מגע בין השתיים.⁶ רחל אליאור סבורה כי יש זיקה בין ספרות ההיכלות והמרכבה ובין מסורת המקדש ועבודת הכוהנים, וכי ספרות זו התעצבה סופית אחרי חורבן הבית השני.⁷