משפט דרייפוס
משפטו של קצין יהודי בצבא צרפת, שהורשע בבגידה ובריגול על סמך מסמכים מזויפים ונידון למאסר עולם (1894). לאחר מאבק משפטי ארוך זוכה מכל אשמה (1906) וקיבל את אות לגיון הכבוד של צרפת.
משפטו של אלפרד דרייפוס (1859 – 1935), בן למשפחה יהודית עשירה, שהתגייס לצבא הצרפתי בגיל צעיר והגיע לקצונה (בדרגת סרן). בשנת 1894 נעצר באשמת ריגול והדלפת סודות צבאיים לגרמניה. הוא הועמד לדין בפריז בחודש דצמבר 1894 – תרנ"ה, ובאמצעות לחצים וזיופי מסמכים הורשע בדין במשפט בזק בן שלושה ימים. דרייפוס הורשע בעבירות ריגול ובגידה ונידון לשלילת דרגותיו ולמאסר עולם באי השדים.1
בחודש ינואר 1895 נערך טקס שלילת דרגותיו של אלפרד דרייפוס באקדמיה הצבאית, כאשר מחוץ לאקדמיה נאספו סקרנים רבים שקראו "מוות ליהודים!" דרייפוס עצמו המשיך לטעון כי הוא חף מכל פשע וכי המשפט וההרשעה אינם אלא עלילה. אך העיתונות הצרפתית הציגה בלעג את מחאותיו של דרייפוס כדוגמה "לערמומיות ולדו-פרצופיות של היהודים".2 כשנה לאחר הרשעתו של דרייפוס גילה אחד מקציני המטה הצרפתי את זיופי המסמכים ואת הזייפן, אך שלטונות הצבא דאגו לסלק את הקצין מן הצבא כדי להשתיק את הפרשה.
שנתיים אחרי המשפט – בשנת 1896 – פירסם עיתונאי יהודי בשם ברנאר לאזאר חוברת בשם "האמת על פרשת דרייפוס". בד בבד נפוצו שמועות על הפללתו של דרייפוס באמצעות זיוף מסמכים במטה הכללי של צרפת. אחיו של דרייפוס ואשתו ניהלו גם הם מאבק ציבורי למען זיכויו, הגישו עתירות חוזרות לבית המשפט וגייסו תמיכה ציבורית בעניינו.3 המפנה בוויכוח בין תומכי דרייפוס למתנגדיו בא בעקבות מאמר אמיץ ויוצא דופן של הסופר הצרפתי אמיל זולא – "אני מאשים".
המאמר התפרסם כמכתב גלוי לנשיא צרפת בעיתון הנפוץ ל'אורור" בינואר 1898. למעשה היה זה כתב האשמה של הסופר אמיל זולא נגד אנשי צבא, ממשל ומשפט שהיו מעורבים בזיוף המסמכים, בחקירה השקרית ובעיוות הדין במשפט דרייפוס. 200,000 עותקים של העיתון נמכרו תוך כמה שעות, ומהומות אנטישמיות פרצו בערי צרפת.
הסופר אמיל זולא שילם מחיר יקר על אומץ לבו: במשפט מהיר על הוצאת דיבה הוא הורשע בדין, ונאלץ לברוח לאנגליה. בבחירות שהתקיימו זמן קצר לאחר מכן הפסידו רוב המועמדים שהיו תומכי דרייפוס, אך שר המלחמה החדש – למרות שנמנה עם מתנגדי דרייפוס – נתן הוראה לפתוח מחדש את תיק החקירה. בחקירה החוזרת התגלו המסמכים המזויפים (הזייפן הועמד למשפט, נאסר והתאבד בכלא), אך שלטונות הצבא סירבו לפתוח במשפט חוזר, ועשו זאת רק בעקבות לחץ ציבורי כבד.
המשפט החוזר נפתח בחודש אלול תרנ"ט – 1899; דרייפוס הורשע בשנית – אך זכה לחנינה מנשיא צרפת. שבע שנים אחר כך, בשנת 1906, בעקבות ערעור חוזר לבית הדין הגבוה (וחילופי שלטון בצרפת) – בוטלה הרשעתו של דרייפוס. הוא זוכה מכול אשמה, דרגתו הצבאית הוחזרה לו והוא קיבל את אות לגיון הכבוד של צרפת.