רב – רב אבא בר איבו

מייסד מרכז הלימוד התורני בסורא, "ראש וראשון בין אמוראי בבל",¹ חי ופעל במאה השלישית לספירה. הוא נקרא גם אבא אריכא – כנראה בשל גובהו.²

רב נולד למשפחה מיוחסת ולמדנית בבבל, שהייתה קשורה לראש הגולה. רב היה תלמידו ובן טיפוחיו של דודו, ר' חייא הגדול, ונסע בעקבותיו לארץ ישראל ללמוד בבית מדרשו של ר' יהודה הנשיא, עורך המשנה.

הוא היה לאחד מתלמידיו החשובים של ר' יהודה הנשיא, ואף התבלט בין צעירי הדיינים.³ סמוך למותם של ר' יהודה הנשיא ושל ר' חייא הגדול, חזר רב לבבל והניח את היסודות לישיבת סורא. רב הביא אתו את המשנה ואת דרך הלימוד, את המסורות והמנהגים של ארץ ישראל, ובכלל זה את מסורת האגדה ופיוטי תפילה.

ישיבת סורא בהנהגתו הייתה למרכז התורה "החשוב ביותר בבבל של אותו זמן", ואף הצליחה לעמוד ולהתקיים במשך זמן חסר תקדים – יותר משמונה מאות שנה.⁴ רב היה דמות נערצת בקרב בני דורו, והם כינו אותו "רבנו הגדול".⁵

רב פעל מתוך כבוד לזולתו ולכלל חכמי בבל – בין שהסכימו אתו ובין שחלקו עליו ועל שיטתו. יש הסבורים כי הוא שהניח את היסודות לשיטה "הכמעט דואליסטית" של התלמוד הבבלי שהתבססה על שני חכמים – רב ושמואל – שחלקו זה על זה אך כיבדו זה את זה. "במידה רבה" השיטה של זוגות האמוראים הייתה המשך לדרכו של רב, "שלא רצה ולא ניסה להרוס את הדעה השונה ואת השיטה האחרת". רבי אבא בר איבו זכה לכינוי "רב" "משום שנעשה הרב המובהק לכל בני הגולה".⁶