מיכה יוסף ברדיצ'בסקי
דמות מרכזית בספרות העברית החדשה – משכיל עברי וסופר, איש הגות תוסס ומתסיס, שהטיף ל"שינוי ערכין": לשחרור היהודים מכבלי המסורת ולהשתלבותם בתרבות אירופה. עסק גם באגדה ובחקר הסיפור העממי. כתב גם בעברית וגם ביידיש.
מבוא
מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (1865 – 1921) הידוע גם בשמו הספרותי, בן גריון, היה דמות מרכזית בספרות העברית החדשה, משכיל עברי, סופר, מַסַאי (פובליציסט) "והוגה דעות תוסס ומתסיס".1 הוא קיבל חינוך מסורתי תורני, אך כבר בצעירותו גילה ספקנות בענייני אמונה והתוודע בסתר לספרות ההשכלה.
בבגרותו רכש השכלה אקדמית וקיבל תואר דוקטור בפילוסופיה. הוא כתב מסות ומאמרים שבהם הטיף ל"שינוי ערכין" – לשחרור היהודי מכבלי המסורת ולהשתלבותו בתרבות אירופה. ברדיצ'בסקי כתב סיפורים, נובלות ורומנים ועסק גם באגדה ובחקר הסיפור העממי. במאמריו וביצירותיו "השפיע השפעה כבירה על הספרות והחיים"2 – על אישים בני דורו כמו גם על יוצרים שחיו אחריו. מיכה יוסף ברדיצ'בסקי נפטר בברלין שבגרמניה בגיל 56, אך עזבונו הספרותי המשיך לראות אור גם לאחר מותו.
מעט יוצרים: בין הַשְׁמָשׁוֹתומני אז אני הולך לבדי לטייל,
בלי סיעת רֵעַי, שזה דרכם שְׂחוֹק וקלות ראש,
הרי אני כבר למעלה משלוש עשרה ואחריותי עלי…
והאחריות הלוא רבה היא לבן אדם עלי אדמות,
כל נדנוד, כל נקיפת אצבע מלמטה תיכתב בספר שם למעלה,
הכול ייכתב שם, כל מעשי האדם ומחשבותיו.
הכול צפוי. כל מה שהוא פה למטה, צפוי שם למעלה.
- – – – – – –
במורד ההר הנני מטייל בבוא השמש…
לחזור על משנתי יצאתי – משנת ארבעים חסר אחת -
ואני מסיח דעתי להסתכל בהוד אשר מסביבי.
מסיח אנוכי דעתי לראות מה נאה ניר זה; מה נאים שפיים הללו.
נוכחתי, כי מתחייב אנוכי בנפשי…
אני שב למשנתי ואני עָמֵל ללוּן בעומק של שאלה שאין עליה תשובה;
אבל עוד פעם לבי הולך שבי למראה העולם אשר מסביבי. לבי ילך שבי למקום שלא נודע לי…
איפה אני נמצא? איפה? הגיעה העת לתפילת ערבית.
ומני אז אני נלחם את יצרי, אבל יצרי גדול ממני ומעביר אותי על דעת קוני,
פעם בבטלה ופעם במחשבות זרות.
גם מטבעות ממש אני גונב מקופת "רבי מאיר בעל הנס",
כדי לשלם בהן ליוחנן הצייר, ללמוד מלאכת הציור חשקה נפשי.
רק קווים אני עושה, רק שרטוטים בעופרת,
זְעֵיר שם זְעֵיר שם, ולעתים גם בצבעי תכלת ואדום;
אבל מרגיש אני כי הקווים הללו, השרטטים והצבעים מביעים איזה דבר,
אשר בספרים לא מצאתי כמוהו…
- – – – – – -
אבי גוער בי בכל פעם שרואה אותי עוסק בכאלה.
"רוח רעה נכנסה בו" – הוא אומר.
גם אני ירא מפני הַסִטְרָאאַחְרָא (=השטן).
- – – – – –
אסון קרה אותי:
בלכתי לפנות ערב מבית המדרש הסתכלתי, מבלי משים, אל הכובסות המעוטפות לבנים,
ולבי כמו סַר וזעף.
כתבי מיכה יוסף ברדיצ'בסקי – סיפורים, הוצאת דביר – מהדורת קוראי מעריב,תש"ך 1960, עמ' ה-ו.
תולדות חייו
מיכה יוסף ברדיצ'בסקי נולד בתאריך כה באב תרכ"ה – 1865 בעיירה מז'יבוז' שבאימפריה הרוסית (אוקראינה של היום) למשפחת רבנים, לאביו משה אהרן ולאמו פרל (פנינה) לבית סליטרניק.3 הוריו הועידו גם אותו לרבנות והעניקו לו חינוך יהודי תורני, אך כבר בנעוריו התעוררו בו ספיקות בענייני אמונה והלכה, ובמהלך לימודיו בבית המדרש נמשך לספרות ההשכלה – "ספרים שסותרים את הספרים שבבית המדרש ואשר בבית אבי".4
הוא גדל בעיירה דובובה, שלימים שימשה דגם לרבים מסיפורי העיירה שלו.5 בגיל 20, לאחר כישלון נישואיו הקצרים,6 הצטרף לישיבת וולוז'ין ושם למד כשנתיים, שבמהלכן החל לכתוב גם יצירות ספרות וגם מאמרים. לאחר שעזב את הישיבה, התפרסמו סיפוריו הראשונים כמו גם מאמרו הראשון,7 והוא קנה לו שם של "משכיל תורני". בשנת תר"ן – 1890 יצא לגרמניה ולשווייץ, למד באוניברסיטאות, וכעבור שש שנים קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה. עם סיום לימודיו השתקע בברלין שבגרמניה והמשיך בעבודתו הספרותית. ברדיצ'בסקי היה סופר פורה, שכתב ופרסם סיפורים ומאמרים רבים בכתבי עת עבריים מאז שנות בחרותו ובמהלך לימודיו באוניברסיטה. בשנת תר"ס – 1900 יצאו לאור שתי נובלות פרי עטו – "מחניים", ו"מבית ומחוץ". שנתיים לאחר מכן התחתן עם רחל לבית רומברג, והיא סייעה לו רבות בעבודתו הספרותית והמחקרית. תחילה גרו בעיר ברסלאו, שם החל ברדיצ'בסקי לכתוב סיפורים ביידיש, ולאחר תשע שנים עברו לברלין, שם חי עד יום מותו.
בתקופה זו כתב שלושה רומנים קצרים: "בסתר רעם", "בית תבנה", "גָרֵי רחוב" – לצד רומן רחב יריעה "מרים – מחיי שתי עיירות".
רומן זה נכתב בשנה האחרונה לחייו (תרפ"א – 1921), על רקע הפרעות בארץ ישראל – ובאוקראינה: פרעות תרפ"א שבהן נרצח גם הסופר י"ח ברנר, והפרעות ביהודי אוקראינה (תרע"ח – תר"ף, 1918 – 1920) שבהן נרצחו אביו ואחיו וחרבה עיירת ילדותו. ברומן "מרים" ביקש אפוא להנציח את העולם היהודי ההולך ונעלם – עולם שעלה עליו הכורת.
בשלוש שנות חייו האחרונות עסק ברדיצ'בסקי בתיקון יצירותיו לקראת פרסומן במהדורה חדשה, אך לא סיים. באותן שנים התערערה בריאותו, וביום יז בחשוון תרפ"ב – 1921 נפטר ברדיצ'בסקי בברלין ושם נקבר. 15 שנים לאחר מותו עלו אלמנתו רחל8 ובנו עמנואל לארץ, והמשיכו במסירות בהוצאה לאור של עזבונו הספרותי.
יצירתו של ברדיצ'בסקי
ברדיצ'בסקי פעל על סף המאה ה-20 ובתחילתה (עד סיום העשור השני שלה) ונחשב לסופר עברי מחונן ורב השפעה. יצירתו מקיפה סיפורים, נובלות ורומנים לצד סיפורי אגדה, מחקרים, מסות ומאמרים רבים. פרסומו הראשון, כשהיה בן 22 (תרמ"ז – 1887), היה מאמר על תולדות הישיבה שבה למד, ישיבת וולוז'ין. אך כעבור שנה ראה אור בעיתון "המליץ" מאמרו "הציץ ונפגע",9 שציין את התפנית בחייו ובתפיסת עולמו.
במאמריו קרא תיגר על המוסכמות בכל הנוגע לעם ישראל, לאורח חייו בהווה ולעתידו כעם, והטיף ל"שינוי ערכין", לשחרור מן הכפיפות לעולם התורה ולספר התנ"ך10 ולשילוב התרבות היהודית בתרבות האירופית על מנת ליצור ספרות עברית חדשה. במשך השנים התברר לו כי הניסיון לשילוב התרבויות הביא לקרע, והצעירים "נידונים להיטלטל כל ימיהם בין שני עולמות אלה".
הסיפורים שכתב החל בשנת תרנ"ח – 1898 מבטאים את הקרע הפנימי בנפשו של הצעיר היהודי המשכיל והתלוש, העוזב את אורח החיים הדתי ואת עולם התורה ותועה בעולם זר, מנותק משורשיו – אך ממשיך להתגעגע אליהם.11 שניות זו באה לידי ביטוי גם במאמריו, בשאיפה להשתחרר "מעקת הדורות" ומכבלי המסורת – לצד ההכרה כי הדת "היא כוח פועל עלינו, גם מעשיר אותנו, אם גם יעיק עלינו" (מתוך: "בדרך", בתוך: רחל כצנלסון-שזר, על אדמת העברית, עמ' 21). ברדיצ'בסקי כתב סיפורים קצרים, נובלות ורומנים, ובהם רומן רחב יריעה – "מרים – מחיי שתי עיירות", שאותו לא הספיק לסיים. גיבורת הרומן היא נערה יהודייה יפת תואר – " לתומת יופיה לא היה ערוך" – ומיוסרת, שחיה את צער החיים והמציאות תוך שאיפה נאיבית לתקן את העולם.
העיירה היהודית בסיפוריו מאוכלסת בטיפוסים יוצאי דופן ומרדנים, מתחבטים ומחפשים את דרכם, והיא רוחשת יצרים תוססים מתחת למעטה המסורת ואורח החיים הדתי: "היינו יהודים, אבל גם בני בשר ודם, ועם כל מה שמשמע בזה…"12 תיאור היהודי על חושניותו ויצריו ומשיכתו ליפי הטבע ולנשים הייתה חידוש בספרות העברית, והיה לו ככל הנראה יסוד ביוגרפי: "אני נלחם את יצרי, אבל יצרי גדול ממני".13
יצירות אלו משקפות את אישיותו הקרועה והמתלבטת של מיכה יוסף. ביצירותיו יש הד לאירועים המתוארים במקרא ובמקורות קדומים, והן מציגות את העולם כמאבק נצחי בין אלוהים לשטן, תוך הדגשת תחושת החטא.14 מבחינה לשונית שאב ברדיצ'בסקי מכל רובדי הלשון העברית, ויצירתו – ובכלל זה מאמריו – משובצים בציטוטים מן התנ"ך וממקורות חז"ל.
ברדיצ'בסקי כתב גם סיפורים בהשראת המקורות היהודיים: ספרו "צפונות ואגדות" (מני קדם) הוא אוסף סיפורים המבוססים על אירועים ודמויות תנ"כיים, על מדרשי אגדה מן התלמוד, על סיפורים ואגדות מימי הביניים וגם "מימי הקבלה והחסידות" (תרע"ב-תרפ"א/ 1912 – 1921). בכתיבתו עסק ברדיצ'בסקי גם בחקר האגדה והסיפור העממי היהודי: בספרו "מאוצר האגדה" (תרע"ד – 1914) כינס סיפורים עממיים ממדרשי אגדה שליקט ועיבד, ולאחר מותו פרסם בנו עמנואל מן העיזבון את הקובץ "ממקור ישראל" – קובץ של אגדות ומדרשים מן המקורות. קבצים אלו תורגמו לגרמנית בידי אשתו ובנו. ברדיצ'בסקי כתב גם יצירות ביידיש בעלות אופי עממי, ומקצתן פורסמו בחייו. בשנים תשנ"ו – תשס"ט (1996 – 2008) יצאה לאור מהדורה מחודשת של כתבי מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (בן גריון) בעריכת אבנר הולצמן ויצחק כפכפי.
יצירתו וסגנונו של מ"י ברדיצ'בסקי השפיעו על סופרים בני דורו, ובהם ח"נ ביאליק וי"ח ברנר, וכן על סופרים ישראלים שאחרי זמנו, דוגמת עמוס עוז, יורם קניוק ופנחס שדה.
"שינוי ערכין": ברדיצ'בסקי והיהדות
יוסף מיכה ברדיצ'בסקי ניהל כל חייו דיאלוג סוער עם היהדות. הוא מרד בה ובמורשתה ומחה על הדבקות המסתגרת באורח החיים הדתי – "הן מרדנו בכל האור המתגלה בעולם ובחרנו רק אור אחד".15 ברדיצ'בסקי יצא נגד העולם היהודי הצר והמסוגר – "מה צרים הם אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל"16 – בהשוואה לתרבות אירופה המגוונת והעשירה.
הוא הטיף למהפכה רוחנית, "שינוי ערכין" גמור: "לא תיקונים נחוצים לנו בחיינו, שינויים דרושים לנו, שינויים עיקריים בכל מהלך חיינו ומחשבותינו ונפשותינו." את מקור ניוונו של העם היהודי איתר ברדיצ'בסקי בעבר הרחוק – באובדן העצמאות המדינית שהביאה לפיזורו של העם בגולה ולהתפתחותה של היהדות הרבנית:
"במשך אַלְפַּיִם שנה לא היה לנו הווה כלל. עבר ארוך מקיף אותנו, עבר בלי הווה ובלי עתיד… והיה אם לא ישמע העם בקול ההווה ויוסיף… לחיות בעבר ולעבוד רק אותו, אז גם לא נחיה, אף אם לא נמות."17
אך עתה עידן חדש הגיע,
"כל היסודות והתנאים מבית ומבחוץ, שעל ידם נתקיימנו כל הימים, נתמוטטו… וְתַחְתָם באו ימים חדשים ותנאים חדשים",
ומכאן הצורך בשינוי מן היסוד, בערכים חדשים ובהכרעה בין שני "עולמות מתנגשים": "להיות או חידלון! להיות היהודים האחרונים או עברים ראשונים."18 מכאן שאין המשך לקיום עם ישראל ללא שינוי ערכים מן היסוד, תוך הפניית עורף לֶעָבָר היהודי המסוגר ובניית תרבות עברית חדשה שתתמזג עם "יפיותו של יפת" – עם תרבות אירופה.
שינוי ערכים זה צריך להיעשות לא רק ברמת היחיד – אלא ברמה הלאומית, "כתנאי להפיכת הקיום היהודי כולו ללאומיות טריטוריאלית 'עברית' מלאה".19 ברדיצ'בסקי היה בקי ומושרש במסורת היהודית שבה נאבק – וממנה לא יכול להינתק. על כך מעידה יצירתו, ובכלל זה עיסוקו באגדה, וכן תיאורו: "פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת… ושמעתי בת-קול שמנהמת כְּיוֹנָה ואומרת: אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם…ואני בתוך הגולה."20
הגותו של ברדיצ'בסקי הייתה "אחת מאבני הפינה החשובות" לתפיסות בנות ימינו המבקשות לטפח זהות יהודית שאיננה מבוססת על אמונה דתית.21
העשרה - קישורים
יצירותיו ומאמריו של כתבי מיכה יוסף ברדיצ'בסקי – באתר פרויקט בן יהודה