מסעי הצלב

במהלך המאות 11 – 13 יצאו לדרך שבעה מסעי צלב, שבהם השתתפו השליטים והמלכים הנוצרים של אירופה בראש צבא של צלבנים (אבירים לוחמים). מטרתם המקורית הייתה לשחרר את המקומות הקדושים לנוצרים בארץ ישראל, ובראשם העיר ירושלים, מידי המוסלמים.

במשך הזמן הפכו מסעי הצלב למסעות מלחמה של הכנסייה נגד הכופרים ונגד המוסלמים באירופה. במסעי הצלב נפגעו גם קהילות יהודיות באירופה: בדרכם עברו הצלבנים באזור הריין ופגעו בקהילות יהודיות, בנימוק שהיהודים – כמו המוסלמים – הם כופרים בנצרות.

במסע הצלב הראשון (1096) העמידו הצלבנים את יהודי וורמייזא ומגנצה לפני הברירה האכזרית – להתנצר או למות. יהודים רבים סירבו להתנצר ובחרו למות על קידוש השם. פרעות אלו, שהתחוללו בימי מסע הצלב הראשון, נקראות בהיסטוריה של עם ישראל גזירות תתנ"ו (1096). הצלבנים שרפו בדרכם בתי כנסת, קרעו ספרי תורה והביאו חורבן והרס על קהילות וורמייזא ומגנצה.