מה זאת מצווה? ויקרא רבה פרשה לד

1. "גומל נפשו איש חסד" (משלי יא, יז) זה הלל הזקן
2. שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם
3. אמרו לו תלמידיו: ר' להיכן אתה הולך
4. אמר להם: לעשות מצוה
5. אמרו לו: וכי מה מצוה זו
6. אמר להן: לרחוץ בבית המרחץ
7. אמרו לו: וכי זו מצוה היא
8. אמר להם: הן מה אם איקונין של מלכים
9. שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות
10. מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן
11. והן מעלין לו מזונות
12. ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות
13. אני שנבראתי בצלם ובדמות
14. דכתיב "כי בצלם אלהים עשה את האדם"(בראשית ט, ו).
15. על אחת כמה וכמה.

המקור מתאר את תפיסתו של הלל את הגוף כצלם אלוהים ממש. כך פעילויות פשוטות הקשורות בתחזוקת הגוף הופכות למצווה.

ברקע הסיפור עומד הפסוק ממשלי "גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי". (משלי יא, יז)

להבנת פשוטו של הפסוק תוכלו להיעזר בפרשנים המופיעים כאן.

נראה כי פשוטו של הפסוק הוא כי מי שגומל טוב את נפשו = משפחתו, הוא איש חסד, ומי שעוכר את משפחתו הוא אכזרי.

כדרכו של מדרש, הקריאה כאן היא מילולית – הלל גמל את נפשו = עצמו, ועל כן הוא חסיד.
[לעומת פירוש זה ראו את פירושו של בעל המצודת דוד, האם הלל פירש כבעל המצודת דוד?)

מה כוונת התיאור "היה מהלך והולך עמם"?

תיאור זה מציג את החריגה של הלל מהמסלול הרגיל, הלל ממשיך ללכת עם תלמידיו במקום ללכת לביתו. הלל רצה להעביר את תפיסתו לתלמידיו ולכן בשעה שהלכו עמו ועמדו להיפרד ממנו המשיך ללכת איתם כדי שישאלו אותו להיכן הוא הולך.

מדוע הלל לא משיב תשובה מלאה לשאלתם של תלמידיו – "ר' להיכן אתה הולך"?

הלל נוהג כמורה טוב שיודע שהסקרנות היא המפתח ללמידה. לכן הלל נשאר חידתי – "אני הולך לעשות מצווה". התלמידים הסקרנים ממשיכים ושואלים את הלל לאיזו מצווה הוא מתכוון – "וכי מה מצוה זו"?

מהי כוונת השאלה "מה מצוה זו"?

שאלת התלמידים מנוסחת באופן לא ברור כל כך; הם אינם שואלים – "איזו מצוה אתה הולך לעשות", אלא "מה מצוה זו?" ייתכן שאכן כוונתם היא – "איזו מצווה" שהרי מהמשך הסיפור ברור שבשלב זה הם עדיין אינם יודעים מה מתכוון הלל לעשות.
ייתכן גם שבשאלתם "מה מצוה זו" מתייחסים התלמידים לעצם ההליכה של הלל – הם רואים שהלל הולך לכיוון לא ידוע, אולי הם אף מזהים שהמקום היחיד שאליו הדרך מובילה הוא בית המרחץ ועל כן הם שואלים איזו מין מצווה אתה מקיים בהליכה זו – הרי אין לאורך הדרך שום מקום שבו ניתן לעשות מצווה!

הלל, במקום לפתור את החידה, הופך את דבריו לחידתיים יותר – "לרחוץ בבית המרחץ!".
התלמידים שואלים בהפתעה – וכי זו מצווה?!, הלוא זוהי פעילות יומיומית שאדם עושה למען עצמו ולא מתוך ציווי כלשהו!

רק בשלב זה הלל פותר את החידה, אך גם כאן הפתרון הוא על ידי משל. לדעת הלל מירוק הגוף הוא מצווה, הוא חלק מעבודת אלוהים.

כיצד מסביר הלל את טענתו שרחיצה בבית המרחץ היא מצווה?

הלל משתמש במשל הלקוח מהווי החיים הרומי. "משל לאיקונין של מלכים" – איקונין – מהמילה היוונית "אייקון" – משמעו דמות. קיסרים היו מציבים את פסליהם בתאטראות ובקירקסאות, והם היו זוכים לשטיפה ולמירוק והשוטף היה מקבל משכורת – "מזונות", וזוכה להיות בין גדולי מלכות. אם כך מטפחים פסל של קיסר, אומר הלל, ודאי שיש לטפח את הצלם של אלוהים – האדם.

בלימוד משל יש לבחון תמיד מהם חלקי המשל ומהו הנמשל של כל חלק. תוכלו להיעזר בטבלה שלפניכם.