תפילין של רש"י ותפילין של רבנו תם

לפי המסורת היהודית הקדומה, היו שתי שיטות לאופן סידורם של ארבעת קטעי התורה בתפילין. לפי השיטה האחת – שהיא המקובלת בימינו – ארבעת קטעי התורה מופיעים לפי סדרם בתורה: שני הקטעים מספר שמות פרק יג, על פי סדרם, אחריהם הקטע מספר דברים פרק ו ("שמע ישראל"), ובסוף – הקטע מספר דברים פרק יא ("והיה אם שמוע"). שיטה זו הייתה כנראה מסורת קדומה של ארץ ישראל, שאותה הנהיג רש"י ב"תפילין של רש"י", והיא שנקבעה כפסק הלכה של רמב"ם.¹ ואילו לפי השיטה השנייה – שניים מקטעי התורה אינם מופיעים לפי סדרם, וזאת כנראה לפי מסורת יהודי בבל שאותה אימץ רבנו תם, נכדו של רש"י, ומכאן "תפילין של רבנו תם". שרידי תפילין עתיקות שנתגלו במדבר יהודה מתקופת הבית השני והמרד הגדול מעידים ככל הנראה על קיומן של שתי השיטות כבר בתקופה הקדומה.
נפסק שחובת הנחת תפילין היא בתפילין של רש"י – ולא של רבנו תם. עם זאת, יש הבוחרים להניח שני זוגות תפילין – בזה אחר זה (מנהג אשכנז) או זה ליד זה (מנהג הספרדים).
יש אמרה עממית על מי שמניח שני זוגות תפילין, ופירושה: אדם שאינו בוחר בשיטה אחת אלא פועל לפי שתי שיטות שונות – כדי לצאת ידי חובת כולם.