תקופת הבית הראשון

מבוא

תקופת הבית הראשון היא תקופה בתולדות עם ישראל שהינה חלק מתקופת המקרא. נקראת כך על שם בית המקדש הראשון שבנה על פי המקרא שלמה המלך בירושלים, ואשר היה ציון דרך מרכזי בתולדות עם ישראל. המקורות לתקופה זו הם המקרא שבו תועדו המסורות של ממלכת יהודה ומעט עדויות כתובות אחרות וממצאים ארכאולוגיים שפרשנותם נתונה במחלוקת החוקרים.
תקופת זו נמשכה כ-450¹ שנה והיא נחלקת לשלוש תקופות משנה:

1. הממלכה המאוחדת – ימי מלכותם של שאול,² דויד ושלמה (1020 – 928 לפני הספירה בערך).
2. ממלכות יהודה וישראל – פילוג הממלכה המאוחדת לשתי ממלכות נפרדות, עד לחורבן ממלכת ישראל בידי אשור (720 לפני הספירה).
3. ממלכת יהודה – שנותרה לבדה עד לכיבושה בידי ממלכת בבל (586 לפני הספירה).

תקופת הבית הראשון התאפיינה "בפעילות יישובית וכלכלית ענפה, בתמורות במבנה החברה הישראלית וביצירת קניינים תרבותיים ורוחניים ששימשו מסד להתפתחות המסורת הלאומית והדתית של עם ישראל בדורות הבאים."¹

הממלכה המאוחדת: מלכות דויד

על פי המסופר בתנ"ך בספרים שמואל, מלכים ודברי הימים הממלכה המאוחדת (1004 – 928 לפני הספירה בערך) כוללת את ימי שלטונם של שלושת המלכים – שאול, דויד ושלמה, אך תקופת הבית הראשון מזוהה בעיקר עם ימי מלכותם של דויד ושלמה, שהייתה תקופת זוהר לעם ישראל.
מלכות דויד (1004 – 965 לפני הספירה בערך) מציינת את התבססותה של הממלכה המאוחדת. לפי המסופר במקרא, פעולתו הראשונה של דויד אחרי המלכתו למלך ישראל⁴ הייתה כיבוש ירושלים מידי היבוסים וקביעתה כעיר שלטונו וכמרכז מדיני ודתי של האומה הישראלית כולה.

דויד גיבש את שבטי ישראל תוך החלשתה של המסגרת השבטית, במגמה להשריש את השלטון המלוכני ולאחד את העם במסגרת שלטונית ולאומית. התבססות הממלכה בימי דויד הייתה כרוכה במלחמות רבות עם שכני ישראל, ובהם ארם – היא ארם צובה – ששאפה להשתלט על כל סוריה וארץ ישראל. במסגרת מלחמותיו, שתוארו במקרא בהרחבה, הצליח דויד לשחרר את ישראל מן האיום הפלשתי ולהביא לנסיגת הפלשתים מגבול ישראל (שמואל ב , ה 25). באופן כללי, נחל דויד המלך הצלחה רבה במלחמותיו,⁵ וכיבושיו העניקו לו, בין השאר, את השליטה על שתי דרכי המסחר הבינלאומיות של אותה תקופה – דרך המלך ודרך הים.
דויד המלך ביסס את שלטונו על מערכת של פקידות בכירה שהייתה נאמנה לו ובה שימשו שרי צבא וסופרים.⁶ באחרית ימיו נאלץ להתמודד עם מרידות פנימיות, על רקע התנגדות השבטים – ובעיקר מנהיגיהם, זקני ישראל – לוותר על סמכויותיהם לטובת משטר ריכוזי חדש, וכן בשל התנגדותם של בני שבט בנימין, שלא השלימו עם נפילת בית שאול. בסופו של דבר הצליח דויד המלך לדכא את המרידות, בזכות אישיותו ונכונותו להתפייס עם יריביו, ותודות לנאמנותם של אנשי הצבא, ובראשם יואב בן צרויה ובניהו בן יהוידע.

הממלכה המאוחדת: מלכות שלמה

בימי מלכותו של שלמה הגיעה הממלכה המאוחדת לפי תיאורי המקרא "לשיא שאליו לא הגיע שום מלך ממלכי ישראל או יהודה… וארץ ישראל הפכה בימיו למרכז בינלאומי מדרגה ראשונה".⁷ הממלכה המאוחדת בימי שלמה כללה את כל השטחים שכבש דויד,⁸ ובכלל זה – שתי דרכי המסחר הבינלאומיות העיקריות. שליטתו של שלמה במפרץ אילת ובאדום פתחה בפניו את הארצות ששכנו בדרום ערב ובמזרח אפריקה, והעניקה לממלכה המאוחדת בימי שלמה יתרונות מסחריים ומדיניים.
מלכות שלמה מתוארת במקרא כתקופה של שגשוג, רווחה ושלום, "וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה" (מלכים א, ה 5).

השגשוג בימי שלמה בא לידי ביטוי בתנופת בנייה. שלמה המלך מתואר כמי שבנה ערי מבצר במקומות אסטרטגיים בארץ ישראל,⁹ פיתח דרכי מסחר, וחשוב מכול – בנה בירושלים את בית המקדש הראשון (ולצדו את ארמון המלך). פעולות אלה התאפשרו בזכות השלום וקשרי המסחר עם הארצות השכנות: ממלכת צור הצפונית סיפקה עצים ומתכות יקרות – כסף וזהב – לבניית המקדש; ממצרים קיבל שלמה מרכבות פאר, ומאסיה הקטנה – סוסים.¹⁰

מפעלי הבנייה והפיתוח של שלמה ואחזקת חצר המלוכה והצבא היו כרוכים בהוצאות גדולות, וחייבו גביית מסים הן בצורת תוצרת שהועברה למחסני המלך והן באמצעות עבודת חובה במחצבות ובבנייה (מס עובד). עול המסים הכבד הביא, כמתואר בראשית ספר מלכים, למשבר פנימי בממלכה ולמרד ירבעם בן נבט, שגרר אחריו את שבטי ישראל למרד בבית דויד.¹¹ ועם זאת, בתודעה ההיסטורית של עם ישראל נשמר זכרו של שלמה המלך, החכם מכל אדם, כבונה המקדש וכסמל לימי שלווה ופריחה.

ממלכות יהודה וישראל

הממלכה המאוחדת התקיימה עד למותו של שלמה המלך. עם עלייתו לשלטון של בנו רחבעם, כמסופר בספר מלכים, התפלגה הממלכה המאוחדת לשתי ממלכות נפרדות – יהודה וישראל (928 – 720 לפני הספירה).

שתי ממלכות אלו מתוארות כממלכות-אחיות עם יחסים מעורבים ומתחלפים של יריבות וידידות. על פי המסופר שתיהן התחרו זו בזו – לעתים עד כדי מלחמה – ובכל זאת "היה המשותף ביניהן רב על המבדיל", שכן שתיהן חלקו תרבות משותפת ועבר היסטורי משותף.¹²
מבחינה גיאוגרפית הייתה ישראל הגדולה בשתי הממלכות. שלא כממלכת יהודה, שהייתה אזור הררי, היו בממלכת ישראל אזורים הרריים ועמקים פוריים והיא שלטה בשתי דרכי מסחר הבינלאומיות – דרך הים ודרך המלך. מבחינת האוכלוסייה, רוב תושביה של ממלכת יהודה היו בני שבט אחד, שבט יהודה,¹³ בעוד שממלכת ישראל כללה עשרה שבטים. עובדה זו השפיעה, בין השאר, על אי היציבות של השלטון בישראל – בהשוואה ליציבות שלטון בית דויד ביהודה. מתואר שממלכת ישראל סבלה מחילופים תדירים של שושלות המלכים, שהיו כרוכים לעתים במאבקים מרים ועקובים מדם.

שומרון נקבעה לעיר הבירה של ממלכת ישראל רק כ-50 שנה אחרי הפילוג. ימי מלכותם של עוזיהו מלך יהודה וירבעם בן יואש מלך ישראל (המחצית הראשונה של המאה ה-8 לפני הספירה) תוארו כזמן של רווחה כלכלית לשתי הממלכות ושיתוף פעולה ביניהן. אך בסוף ימי ירבעם התערער השלטון הפנימי בממלכת ישראל וגברו המלחמות בינה ובין שכנותיה (ארם דמשק וממלכת יהודה).

חורבן ישראל בידי ממלכת אשור

פלישתו של תגלת פילאסר מלך אשור לארץ ישראל בשנת 733 לפני הספירה ציינה את ראשית קיצה של ממלכת ישראל. תגלת פילאסר כבש את צפון הארץ, ובכלל זה ערים מרכזיות בגליל, והגלה את תושביהן. בעקבות כיבושיו הצטמקה ממלכת ישראל להר שומרון בלבד, ומלך ישראל השתעבד לאשור.
השלב השני בכיבוש ישראל היה בימי סרגון בנו, שעלה על שומרון ושם עליה מצור בשנת 722 לפני הספירה (מלכים ב, יז 3).

שנתיים אחרי תחילת המצור נכבשה שומרון ונהרסה בידי סרגון, שאחר כך בנה אותה מחדש והפך אותה למרכז של פחווה אשורית.¹⁴ מרבית התושבים בערי השומרון – כ-27,000 נפש¹⁵ – הוגלו לאשור, ובמקומם הובאו לעיר תושבים מארצות כבושות אחרות. גורלם של עשרת השבטים – שבטי ישראל שהוגלו לאשור – לוּט בערפל. מניחים שמקצתם הצטרפו מאוחר יותר לגולי יהודה שחזרו ארצה. יש הסבורים שרבים מן הגולים לאשור נטמעו באימפריה האשורית ואיבדו את זהותם היהודית.

ממלכת יהודה

אחרי חורבן שומרון נותרה רק ממלכה עצמאית אחת בארץ ישראל – ממלכת יהודה (720 – 586 לפני הספירה). שליטיה – מלכי יהודה – ראו עצמם כיורשי ממלכת ישראל שנחרבה, ולפיכך פעלו לספח לממלכת יהודה את שרידי ממלכת ישראל. חזקיהו בן אחז ( 727 – 698 לפני הספירה) ישב על כס המלכות ביהודה בתקופת כיבוש ישראל בידי אשור. הוא המשיך את מדיניות אביו ולא הצטרף למרד ישראל בממלכת אשור.

ימי שלטונו היו תקופה של שלום שאפשרה לממלכת יהודה להתבסס מבחינה כלכלית וליהנות מיציבות מדינית.¹⁶ למרות זאת – ובניגוד להמלצתו של הנביא ישעיהו – החליט חזקיהו להצטרף למרד של ארצות האזור באשור בשנת 705 לפני הספירה. סנחריב מלך אשור יצא למסע צבאי לדיכוי המרד, הגיע לירושלים בשנת 701 והטיל מצור על העיר. לפי המסופר במקרא, הוא וצבאו נסוגו באורח פלא; ירושלים ניצלה – אך ערי יהודה נפגעו ונכבשו, ורבים מתושביהם הוגלו.¹⁷
כ-100 שנה אחר כך נפלה אשור בידי ממלכת בבל, שכבשה את ארץ ישראל ואת יהודה. יהויקים מלך יהודה (609 – 598 לפני הספירה) ניסה למרוד בבבל – אך נכשל; הוא מת במהלך המרד, ובנו יהויכין נכנע – והוגלה לבבל. במקומו מינו הבבלים את צדקיהו למלך יהודה, אך גם נאמנותו לבבל לא ארכה זמן רב. צדקיהו נגרר אחרי שריו ויועציו שהאיצו בו למרוד.¹⁸ מרד יהודה בשלטון בבל פרץ במלוא עוזו בשנת 589 לפני הספירה. באותה תקופה היה נבוכדנאצר השני מלך בבל בשיא כוחו, ואילו יהודה הייתה חלשה ומפולגת, וצדקיהו עצמו היה מנהיג חלש והססן, נתון להשפעת שריו ויועציו.

חורבן יהודה בידי ממלכת בבל

בעקבות מרד צדקיהו הגיע נבוכדנאצר מלך בבל בראש צבאו לירושלים. על פי המסופר בספר מלכים, ביום עשרה (י) בטבת בשנת 588 לפני הספירה החל המצור על העיר.¹⁹ המצור נמשך שנתיים והביא רעב כבד, שגרם למותם של רבים מתושבי העיר והיה מלווה בתופעות אכזריות ביותר.²⁰ אחרי שנתיים, ביום ט בחודש תמוז הובקעו חומות העיר,²¹ ושלושה שבועות אחר כך – בחודש אב בשנת 586 לפני הספירה – נכנסו הבבלים לירושלים ולבית המקדש, בזזו את אוצרותיו והעלו אותו ואת העיר באש.²²

לפי המקורות, הוגלו מן העיר ירושלים בשלושה שלבים 4,600 נפש. רבים נהרגו ומתו במהלך שתי שנות המצור והמלחמה, ואחרים הצליחו להימלט ממנה עוד קודם לכן או מיד אחרי החורבן. במקרא מתואר שצדקיהו המלך המורד נענש בצורה אכזרית: בניו נרצחו בנוכחותו, ולאחר מכן ניקרו הבבלים את עיניו והובילוהו עיוור לגלות (ירמיהו נב 8 – 11, 28 – 30).

תושבי יהודה הנותרים הוגלו אף הם לבבל, אם כי הבבלים השאירו ביהודה את בני "דַּלַּת הָאָרֶץ" (מלכים ב, כה 12) ומינו להם מושל את גדליהו בן אחיקם. גדליהו נרצח תוך זמן קצר, והרצח "היה סיומו של הפרק האחרון בתולדות היישוב בימי בית ראשון בארץ יהודה, ועמו נתחסלה התקווה שמן השארית שנותרה בארץ תצמח תקומה לישראל. משמעות היסטורית זו הונצחה לדורות בצום גדליהו."²³

העשרה - קישורים

מידע על בית עמרי וכן רשימה המפרטת את מלכי ישראל ושנות שלטונם – באתר ויקיפדיה

רשימה ובה פירוט מלכי יהודה ושנות מלכותם – באתר ויקיפדיה

מאמר של ד"ר יום טוב לוינסקי על גורלם של עשרת השבטים – באתר דעת

מידע על נבוכנאצר מלך בבל ועל ימיה האחרונים של ממלכת יהודה – באתר דעת

מידע על גדליהו בן אחיקם – באתר דעת