ארמים

שבטים שחיו מסוף האלף ה- 2 לפני הספירה במזרח התיכון, באיזור הקשת הפורייה שהשתרעה מן המפרץ הפרסי במזרח ועד לחצי האי סיני במערב. מוצא הארמים אינו ידוע. לפי סברה אחת מוצאם במדבר הסורי-ערבי, ולפי סברה אחרת מוצאם בצפון. המקרא מספֵר כי הארמים, כמו בני ישראל, הם צאצאי שֵם, בנו של נח (בראשית י 22).

סיפורי האבות (בספר בראשית) מעידים על קשרי חיתון בין משפחת אברהם שבארץ כנען ובין משפחתו הארמית. במאה ה- 10 לפני הספירה הייתה ארם צובא הגדולה בממלכות הארמים, עד שנכבשה בידי האשורים. במאות 9-8 לפני הספירה הייתה ארם דמשק, היא ארם, הממלכה העיקרית של הארמים. בין ממלכת ארם ובין ממלכת ישראל שררו יחסי יריבות ומלחמה (דוגמת מלחמות אחאב בארם, מלכים א 20 – 22).

ארם דמשק והארמים ירדו מבימת ההיסטוריה בעקבות כיבוש ארם בידי תגלת פילאסר מלך אשור (733 – 732 לפני הספירה) והגליית רוב תושביה. אבל שפת הארמים – הארמית – הפכה לשפה הרשמית של שתי הממלכות הגדולות – אשור ופרס – ושרדה במשך כשלושת אלפים שנה.