חנוכה

מבוא

חג החנוכה הוא החג המסורתי היחיד שאינו נזכר בתנ"ך, אלא בספרי המקבים,¹ שאינם כלולים בספרי התנ"ך.² החג נחוג לראשונה בידי יהודה המקבי ואנשיו ביום כ"ה בכסלו שנת 164 לפני הספירה, על רקע ניצחון החשמונאים על היוונים.
עם זאת, אופיו כחג לאומי של ניצחון צבאי היה מוצנע מאוד במשך רוב ההיסטוריה היהודית, עד לראשיתה של התנועה הציונית. הטקס המרכזי של החג הוא הדלקת נרות החנוכייה.³ מכאן כינויו הקדום של החג – חג האוּרִים. את חג החנוכה מציינים במשך שמונה ימים – יותר מכל חג אחר, אבל בניגוד לחגים אחרים, לפי ההלכה שמונת ימים אלו אינם אסורים במלאכה, ומבחינות רבות אלו הם ימים רגילים.

ובכל זאת נבדלים ימי החנוכה מימי החול בבית ובקהילה: מדליקים נרות חנוכה, אוכלים מאכלי חג, מחלקים דמי חנוכה ומשחקים בסביבון וישנם תוספות בתפילה ובברכת המזון.

מעט יוצרים: חנוכה בעיירה

מאת:

• דוד זכאי

תיאור הכנת סביבונים מֵעוֹפֶרֶת בעיירה יהודית במזרח אירופה

‏"שבעה ימים או ארבעה עשר יום לפני החנוכה היינו פותחים במלאכת הסביבונים,‏
שהרי לא בחנות מן המוכן נקנה אותם, במו ידינו נעשה אותם. ‏
האומנים שבינינו היו מכינים את התבנית לצקת בה את העופרת, ‏
מפליאים לחרות את האותיות נ-ג-ה-ש… ‏
כל בן-חַיִל טורח, מחפש ומביא שברי כלים לעופרת… ‏
על אש הכיריים נְמַסָה העופרת, ולמזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת ‏
היא ניגרת מבריקה לתוך התבנית. חלקיה של התבנית הדוקים היטב, ‏
והיד הכרוכה במטלית עבה אוחזת בה בחוזקה ‏
כדי שיהיה סביבון לתפארת, בעל צלעות חלקות ורגל ישרה…‏
‏- – – – – ‏
בחוץ יֶהֱמֶה הרוח ויסער השלג, חושך וקור. אולם בבית אורה וחום…‏
נרות החנוכה עודם דולקים… על השולחן פרושה מפה לבנה… ‏
אמא מְלַבֶּבֶת לביבות, ואנו הילדים בעניינינו: הסביבונים ודמי החנוכה…"‏

 

---

בתוך: ז' אריאל (מהדיר), ספר החג והמועד, הוצאת עם עובד, תשמ"ה – 1985, עמ' 157 (בהשמטות ובעיבוד קל).

חג החנוכה - חנוכת המזבח (וסוכות)

חג החנוכה הראשון נחוג על ידי יהודה המקבי ואנשיו ביום כ"ה בכסלו שנת 164 לפני הספירה. לפי ספר מקבים א, האירוע המרכזי באותו חג חנוכה ראשון היה קשור לניצחון יהודה המקבי על היוונים ולטיהור בית המקדש וחנוכת כליו, ובראשם המזבח.⁴ מכאן הכינוי לשמונת ימי החגיגה – חנוכת המזבח.⁵ ספר מקבים א מזכיר את הדלקת הנרות במנורה, כפרט אחד ברשימת הפעולות שננקטו במהלך חידושו של המקדש.

ספר מקבים ב מציג פן נוסף לחג החנוכה הראשון – חגיגת סוכות מאוחרת. באותה שנה, בשל מרד החשמונאים לא יכלו לחגוג את חג הסוכות במועדו, ולפיכך שילבו בְּטקס טיהור המקדש וחנוכתו את מצוות חג הסוכות, ובכלל זה לולבים ואתרוגים, "ויחוגו את שמונת הימים [של החנוכה] בשמחה כחג הסוכות". חג החנוכה הראשון נזכר אפוא בספר מקבים ב גם כ"חג טהרת המקדש" וגם כ"חג הסוכות". עם זאת, עיקר המשמעות של החג היא טהרת המזבח וחנוכתו בתוספת מרכיב האש – לא אש הנרות (כמו במסורת חז"ל) – אלא אש המזבח, שלצורך הבערתה השתמשו ב"אבנים משולהבות ויוציאו אש מהן".⁶

חג החנוכה - ושבע החנוכות

חז"ל הציבו את חנוכה בהקשר רחב יותר של שבע "חנוכות" שונות – שבעה אירועים שבהם נחנך והתחדש דבר-מה מהותי:

1. חנוכת בריאת העולם,
2. חנוכת המשכן והמזבח בידי משה (במדבר ז 84),
3. חנוכת בית המקדש הראשון בידי שלמה המלך (דברי הימים ב, ז 9),
4. חנוכת בית המקדש השני בימי עזרא הסופר,
5. חנוכת חומות ירושלים בימי נחמיה בן חכליה
6. חנוכה על ידי החשמונאים,
7. וחנוכה לעתיד לבוא – חנוכת העולם הבא.

לקשר בין שתיים מן החנוכות – בין חנוכת המשכן והמזבח בידי משה ובין חנוכת המקדש והמזבח בידי המקבים – נתנו חז"ל ביטוי בקריאה בתורה שקבעו לשמונת ימי החנוכה.⁷ בספרות התנאית נזכר חג החנוכה פעמים ספורות בלבד. בתלמוד הבבלי מצויה חטיבה קצרה הכוללת את סיפור נס פך השמן ודיונים על ההלכות הנוגעות להדלקת נרות חנוכה, אגב דיון מקיף בהדלקת נרות שבת.⁸

חג החנוכה - נס פך השמן והנרות

כאמור, חז"ל ראו בחנוכת המקדש בימי המקבים אחת משבע חנוכות, שמקצתן היו מלוות בהדלקה ואור, כמו בחג החנוכה עצמו.⁹ במסורת חז"ל ניתנו הסברים שונים להתהוות החג.

לפי המסורת בתלמוד ההבלי, עיקרו של החג הוא נס החנוכה, נס פך השמן: לאחר שיהודה המקבי ואנשיו טיהרו את בית המקדש, הם ביקשו להדליק את המנורה, אך מצאו רק פך שמן אחד שהיוונים לא טימאו. כמות השמן שבפך זה יכלה להספיק להדלקת הנרות במנורה ליום אחד בלבד, אבל "נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום (=קבעו ועשו אותם) ימים טובים בהלל והודאה."¹⁰ מכאן מרכזיותו של טקס הדלקת הנרות בחנוכה וגם ההסבר לשמונת ימי החג, שהוא הארוך ביותר בחגי השנה.¹¹
מסורת חז"ל בחרה להמעיט במשמעות הלאומית והצבאית של חג החנוכה, ובכלל זה להמעיט בגבורת המקבים, והדגישה את המשמעות הדתית – את נס פך השמן¹² והדלקת הנרות, שציינו את חידוש העבודה בבית המקדש השני אחרי שיהודה המקבי טיהר אותו.¹³
ואמנם אחת המסורות מימי הבית השני משלבת את הדלקת הנרות בחנוכה וחידוש העבודה בבית המקדש עם הנסיבות המיוחדות של החג הראשון בימי החשמונאים – אך ללא מרכיב הנס: אחרי טיהור בית המקדש ביקשו יהודה ואנשיו להדליק את מנורת הזהב שבמקדש, אבל המנורה טומאה בידי היוונים, והם נאלצו לאלתֵר מנורה אחרת במקומה. וכך עשו: לקחו שיפודי ברזל וחיפו אותם בבעץ והתחילו להדליק בהם את הנרות.¹⁴

חנוכה - חג האוּרִים והאור

הכינוי "חג האוּרִים" נזכר לראשונה בכתבי יוסף בן מתתיהו, שחי כ-200 שנה אחרי אירועי החנוכה. בן מתתיהו הכיר את המסורת של אור ונרות בחג החנוכה, אך לא הבין את משמעותה: "ונראה לי, שנתנו את הכינוי הזה (=חג האוּרִים) לחג, משום שאותה הזכות [לעבוד את אלוהינו] הופיעה בלי שקיווינו לה".¹⁵ מעמדו המיוחד של חג החנוכה במסורת ישראל הביא חוקרים להשערה, כי לחנוכה יש מקור קדום כחג פאגאני עתיק הקשור לעונת החורף: חג החנוכה חל בעיצומם של ימי החורף הקצרים, ובמהלכו מציינים את היום הקצר והחשוך ביותר, שממנו ואילך היום הולך ומתארך, ואתו מתרבה האור. בתרבויות קדומות נהגו לקיים בימים אלו חגיגות וטקסים לגירוש החושך באמצעות אבוקות ולפידים, ולרעיון זה של גירוש החושך נמצא הד גם באחד משירי החנוכה של ימינו: "באנו חושך לגרש / בידינו אור ואש…".¹⁶ רעיון דומה נרמז באחת מאגדות התלמוד, המתארת שמונה ימים בתקופת טבת, בעונת החורף, שבה חגג האדם הראשון כאשר נוכח לדעת שהימים שהתקצרו והחשיכו – החלו להתארך.¹⁷

סביבון

המילה "סביבון" היא מילה מן העברית החדשה, אבל משחק הסביבון הוא משחק עתיק מאוד, שראשיתו – ככל הידוע – ברומא העתיקה (באי סרדיניה שליד איטליה נתגלו סביבוני משחק רומיים). אחרי כמה מאות שנים התגלגל משחק הסביבון לגרמניה, ויהודי אשכנז "אימצו" אותו כחלק ממשחקי החנוכה שכללו דמקה, שחמט וקלפים. ביידיש (ובעקבות זאת באנגלית) נקרא הסביבון דריידל, ובערבית – פוֹרְפֶרָה. אלו הם שמות המציינים את תנועתו הסיבובית של הסביבון.
הסביבון היה משחק מזל – מעין רוֹלֶטָה עתיקה: על כל אחד מארבעת צדדיו הייתה רשומה אות שציינה הפסד או זכייה, ואת סכום הזכייה. המשתתפים היו שמים סכום כסף בקופה, וכל משתתף היה זורק בתורו את הסביבון. על גבי הסביבון היו חרותות האותיות N,G, H, S. האות N (נישט – בגרמנית: כלום) – פירושה: המשתתף לא זכה ולא קיבל כלום מהקופה. האות G (גאנץ – בגרמנית: הכול) – פירושה: המשתתף זכה בכל הקופה. האות H (האלב – בגרמנית: חצי) – המשתתף זכה בחצי הסכום שבקופה. האות S (שטאל – בגרמנית: שים) – פירושה: המשתתף מפסיד ושם כסף בקופה. היהודים החליפו את האותיות הלטיניות באותיות עבריות, ומצאו להן פירוש מקורי הקשור לחנוכה: נ = נס, ג = גדול, ה = היה, ש = שם (בארץ ישראל). וכך הפך משחק הסביבון לסמל של ניצחון היהודים על היוונים. בראשית ימי הציונות בארץ ישראל החליטו לשנות את האות האחרונה בסביבון: במקום האות ש החלה להופיע האות פ, כדי להדגיש כי הנס הגדול של חנוכה היה פה, בארץ ישראל. למשחק הסביבון המסורתי היו משתמשים בִּדְמֵי החנוכה או בסוכריות ואגוזים, ובימינו – גם במטבעות שוקולד.

העשרה - קישורים

מילים לשירי חנוכה ישנים וידועים, לצד שיר או שניים חדשים יותר – באתר

כל ההלכות הקשורות להדלקת נרות בחנוכה – באתר דעת

מאמר של משה שנר על חג החנוכה, כולל קטעים מן המקורות על החג – באתר מכללת אורנים

מאכלי חנוכה: הסברים ומתכונים – באתר חגיגה של חגים