כת מדבר יהודה
שם כולל לקבוצות של יהודים שהתיישבו במדבר יהודה מתקופת החשמונאים ועד המרד הגדול, ומטרתם הייתה לטפח אורח חיים של טהרה וחיי שיתוף. ידועה גם בשם כת קומראן.
ידועה גם בשם כת קומראן, ישבה במדבר יהודה במשך כ- 230 שנה, מתקופת החשמונאים (167 לפני הספירה) ועד המרד הגדול. הכת ביקשה להתבדל מעם ישראל ולטפח אורח חיים מיוחד במינו שהדגיש את היסוד של חיי טהרה: באמצעות חוקי הטהרה שקבעו הגדירו אנשי הכת את עצמם ואת התבדלותם מקבוצות היהודים האחרות- הטמאות. אורח החיים של אנשי הכת היה שונה במעט מקבוצה לקבוצה, אך היחס הקפדני לחוקי הטהרה היה משותף לכולם, ומועמדים שביקשו להצטרף לכת עברו תהליך של היטהרות.
תקנות הכת, כפי שנוסחו ב"סרך היחד" מעידות על חיי שיתוף, שכללו רכוש משותף – אך לא שוויון.1
לכל אחד מחברי הכת הייתה דרגה אישית, והיא נבדקה אחת לשנה. בכת עצמה היו מעמדות שונים – ובראשם מעמד הכוהנים, שהיה המכובד ביותר. הכת הייתה מורכבת מחבורות של עשרה אנשים, שהיו אוכלים ולומדים יחד, ובראשם עמד כוהן.
חברי כת מדבר יהודה הסתייגו מן "הטמאים", שהיו לשיטתם – הכוהנים ששירתו באותה עת בבית המקדש, אבל הם גילו יחס חיובי לעבודת קרבנות והתכוונו לחזור ולקיים אותה בירושלים לאחר טיהורה באחרית הימים. נראה שחברי כת מדבר יהודה השתמשו בלוח שנה שונה שהיה מבוסס על 364 ימים,2 ולפיכך נהגו לחוג את החגים במועדים שונים מאלו שקבעה הסנהדרין בירושלים.