מרד גטו ורשה
המרד שהתרחש בגטו ורשה שבפולין באביב של שנת 1943. מאות יהודים התארגנו ללחימה ובמשך חודש ימים פעלו כנגד הכוחות הגרמניים שנכנסו לחסל את הגטו ולשלח את יושביו להשמדה. לאחר חודש של לחימה עזה שבה נפלו או נתפסו רוב הלוחמים דוכא המרד והגטו חוסל.
בקיץ 1942, בעקבות הגירוש הגדול של יהודי גטו ורשה למחנות ההשמדה, הקימו חברי תנועות הנוער והמפלגות היהודיות בגטו – השומר הצעיר, פועלי ציון, דרור, הבונד, בני עקיבא – את הארגון היהודי הלוחם – אי"ל, שבראשו עמד מרדכי אנילביץ'. מחתרת נוספת, ותיקה יותר, פעלה מטעמה של תנועת בית"ר – אצ"י – ארגון צבאי יהודי.
בגטו הוקם בית מלאכה קטן לייצור נשק, ולתוך הגטו הוברחו כלי נשק מעטים. עד לשנת 1943 נותרו בגטו ורשה 60,000 יהודים (מתוך 400,000 שהוכנסו לגטו בשנת 1940). הנאצים התקשו, מסיבות שונות, לארגן את משלוח היהודים שנותרו בגטו למחנות ההשמדה.
וכאשר ניסו לבצע גירוש נוסף בחודש ינואר 1943 – נתקלו לראשונה בהתנגדות מזוינת של היהודים. הגירוש הופסק, והגרמנים החליטו לפנות את הגטו "בפעולה מיוחדת". וכך, בערב פסח שנת תש"ג – 19 באפריל 1943 – פתחו הנאצים בהתקפה על גטו ורשה.
הם תכננו פעולה שתימשך שלושה ימים, אך בפועל נמשכה הלחימה בגטו כחודש ימים! מול כ- 2,000 אנשי צבא גרמנים ואנשי אס.אס. מצוידים היטב בכלי נשק ותחמושת, התייצבו כ- 700 צעירים וצעירות יהודים חסרי ניסיון צבאי כלשהו וברשותם נשק דל ומועט.
הלוחמים והלוחמות של גטו ורשה הפכו את תעלות הביוב של הגטו, את המרתפים ואת הכוכים לעמדות צבאיות ולחמו נגד הנאצים בנחישות ובגבורה חסרת סיכוי. שאר יהודי הגטו התבצרו בבונקרים, וסייעו ללוחמים ככל שיכלו. ביום 8 במאי נפל הבונקר ברחוב מילה 18 ונהרגו מפקד המרד, מרדכי אנילביץ', והגרעין העיקרי של הלוחמים. ביום 11 במאי נהרג כנראה פאוול פרנקל, מפקד אצ"י. הלחימה בגטו נמשכה עד יום 16 במאי 1943, שבו חוסל הגטו סופית.
המרד בגטו ורשה היה ראשון מסוגו. אחריו פרצו מרידות נוספות בגטאות וילנה, ביאליסטוק וקרקוב.
"מה שעבר עלינו לא ניתן לתאר במילים. נפל דבר שהוא למעלה מחלומותינו הנועזים ביותר. הגרמנים ברחו פעמיים מן הגטו. פלוגה אחת שלנו החזיקה מעמד 40 דקות והשנייה – למעלה משש שעות… כמה פלוגות שלנו התקיפו את הגרמנים אשר נמלטו. אבדותינו בכוח אדם מעטות ביותר. אף זה הישג. נפל י' (=יחיאל). נפל כחייל גיבור על יד מכונת הירייה. אני מרגיש שמתרחשים דברים גדולים והדבר אותו העזנו לבצע ערכו רב ועצום…
לא אוכל לתאר לפניכם את התנאים בהם חיים עתה יהודי הגטו. רק יחידים יחזיקו מעמד. כל השאר ייספו, במוקדם או במאוחר. גורלם נחרץ. בכל מקומות המחבוא, בהם מסתתרים אלפים, אי אפשר להדליק נר מחוסר אוויר.
באמצעות המשדר שלנו שמענו שידור נפלא של תחנת השידור "שוויט" על הלחימה שלנו. העובדה שזוכרים אותנו מעבר לחומות הגטו מעודדת אותנו במאבקנו. היֵה שלום יקירי! אולי עוד נתראה! העיקר – חלום חיי קם והיה. הייתי עד ללחימה מופלאה ומלאת גבורה של הלוחמים היהודים."
מ' אנילביץ'
גטו [ורשה], 23 באפריל 1943
את המכתב כתב (ביידיש) מרדכי אנילביץ' לסגנו, יצחק (אנטק) צוקרמן, שהיה אז בשליחות הארגון בצד הפולני של ורשה, בניסיון להשיג נשק למורדי הגטו בעזרת המחתרת הפולנית.