רבקה אמנו

השנייה בארבע אימהות האומה, אשתו של יצחק ואמם של התאומים יעקב ועשיו. מתוארת כאישה "יפת תואר" ונדיבה, יוזמת ודעתנית, שפעלה באופן עצמאי (גם ללא שיתוף בעלה).

מאת:
< 1 דקות

מבוא

רבקה בת בתואל, "יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה" (בראשית כט 17), הייתה אשתו של יצחק ואמם של התאומים יעקב ועשיו. רבקה היא השנייה מבין ארבע אימהות האומה – שרה, רבקה, לאה ורחל – והמקרא מספר עליה ועל קורותיה בספר בראשית.1
רבקה מתוארת במקרא בשלבים שונים של חייה – כנערה בבית אביה, כאישה עקרה ואחר כך הרה, כרעיה ואֵם. המאפיינים הבולטים בדמותה המקראית הם "ההחלטיות, הכמעט-התמכרות, לעשות את הדברים שהיא חושבת לנכון לעשותם".2
חז"ל מציגים את רבקה כממשיכה ראויה של שרה, ומדגישים את מעלותיה: צדקת, נדיבה – ונביאה,3 שניחנה ביכולת על-חושית לראות את שנסתר מאחרים, ובכלל זה מיצחק בעלה.4
בשירה העברית מתוארת רבקה הנערה:      "קו­­ֹמָתָהּ כַּתָּמָר", "הַיָּפָה מִכֻּלָּן, הַדְגוּלָה בַּבָּנוֹת,"5 זו שהלכה כל הזמן אחרי יצחק, שידעה כי "עִוֵּר יִהְיֶה וְזָקֵן, / …/ וַאֲנִי אֲרַמֶּה אֲפֵלָתוֹ הַכְּבֵדָה / וְאֶת בְּנִי אֶטּוֹשׁ, אֶת אַחַד בָּנָיו – / וָאֵלֵךְ אַחֲרָיו."6

מעט יוצרים: רבקה
מאת:

רָאִיתִי אוֹתוֹ מְטֻלְטָל בַּמָּטָר
וְהַגֶּשֶׁם מַצְלִיף עַל פָּנָיו
לְבוּשׁוֹ הַלַּח מַהְבִּיל –
וָאֵלֵךְ אַחֲרָיו.
רָאִיתִי וְהוּא – לֹא הוּא
וּפָנָיו – לֹא פָּנָיו –
וָאֵלֵךְ אַחֲרָיו.
הָלְכוּ אַחֲרָיו אוֹרְחוֹת גְּמַלִּים
שְׁפָחוֹת נָשְׁקוּ שַׂלְמוֹתָיו
גַּבּוֹ גָּבֹהַּ הָיָה וְכָפוּף
זְקָנוֹ רָטֹב מִמָּטָר
הָיָה בֵּן לְאָבִיו – וְאָב לֹא הָיָה לוֹ,
הָיָה בֵּן לְאִמּוֹ – וְשָׁדֶיהָ זְקֵנִים –
חַשְׁתִּי מְבַעֲטִים בִּכְרֵסִי תְּאוֹמָיו –
וָאֵלֵךְ אַחֲרָיו.
וְיָדַעְתִּי – עִוֵּר יִהְיֶה וְזָקֵן,
בָּאֲפֵלָה יְגַשְּׁשׁוּ אַחֲרַי יָדָיו
וַאֲנִי אֲרַמֶּה אֲפֵלָתוֹ הַכְּבֵדָה
וְאֶת בְּנִי אֶטּוֹשׁ, אֶת אַחַד בָּנָיו –
וָאֵלֵךְ אַחֲרָיו.
רָאִיתִי אוֹתוֹ מְטֻלְטָל בַּמָּטָר
וַאֲנִי רְטֻבָּה הָיִיתִי כֻּלִּי
וּרְטֻבּוֹת הַכֻּתָּנוֹת הַדְּבוּקוֹת לְעוֹרִי
וּבַגֶּשֶׁם תּוֹצְאוֹתַי, וּבַגֶּשֶׁם רֵאשִׁיתִי –
וָאֵלֵךְ אַחֲרָיו.

מתוך: מלכה שקד (עורכת), לנצח אנגנך: המקרא בשירה העברית החדשה – אנתולוגיה, ידיעות אחרונות – ספרי חמד, תשס"ו – 2005, עמ' 416 – 418.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם. http://www.acum.ac.il

רבקה במקרא

עוד לפני שרבקה מופיעה ליד הבאר בחרן, היא נזכרת בייחוסה המשפחתי – בת בתואל הארמי ונכדתו של נחור, אחי אברהם (בראשית כב 23),7 עם תוספת בהמשך: "וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן" (כד 29). פרטים אלו מאירים את הרקע המשפחתי של רבקה: היא גדלה במשפחתו המורחבת של אברהם.8
עבד אברהם, שנשלח לחרן כדי למצוא אישה ליצחק, פגש ליד הבאר נערה "טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד" (שם 16), שלא היססה להשקות אדם זר ועשרה גמלים צמאים למרות הטרחה והמאמץ שנדרשו ממנה (שם 18 – 20).
רבקה התגלתה כמכניסת אורחים שהציעה "גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא… גַּם מָקוֹם לָלוּן" (שם 25), ובכך אישרה – מבלי דעת – כי היא הנערה הראויה ליצחק. רבקה גם נענתה ללא היסוס להצעתו של העבד9 והלכה אתו אל יצחק.
תחילת חייה המשותפים עם יצחק מתוארים כתקופה של אהבה ונוחם: "וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" (שם 67). אחר כך באו העקרות וקשיי ההיריון,10 ורבקה – בהחלטיות האופיינית לה – פעלה בכוחות עצמה, ובצעד חריג לאישה במקרא הלכה לדרוש את ה'. כך נודע לה על התאומים שבבטנה ועל עתידם כעמים יריבים.11
את המידע הזה שמרה לעצמה ושוב לא שיתפה בו את יצחק.12 עם הולדת הבנים התבררה העדפת ההורים – "וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" (בראשית כה 28).13 כאשר יצחק ביקש לברך את עשיו בנו הבכור, רבקה החליטה ואף שכנעה את יעקב להערים על יצחק כדי לזכות בברכה. על חששותיו והיסוסיו של יעקב ענתה רבקה בנחרצות – "עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי" (כז 13).
בעקבות גניבת הברכה החליט עשיו להרוג את יעקב; גם מידע זה הגיע לאוזני רבקה. היא פנתה ליצחק ושכנעה אותו לשלוח את יעקב לחרן, לבית אחיה לבן, ואף זאת – בלי לשתף את יצחק במניע האמיתי (הסכנה לחיי יעקב).14
רבקה מצטיירת במקרא כנערה וכאישה יוזמת ומהירת החלטה, "שחשה בהירות גדולה לגבי דברים מסוימים. ובאותם דברים… היא מסוגלת להניע את כל האנשים העומדים בדרכה: משפחה, הורים, קרובים."15 תיאור קורותיה של רבקה מסתיים ביציאת יעקב לחרן. מכאן ואילך שותק הכתוב ואינו מוסר דבר על המשך חייה או על מותה של רבקה.16

רבקה במדרשי חז"ל

לפי מדרשי חז"ל – ובהמשך למסופר במקרא – נולדה רבקה, בת זוגו של יצחק, ביום שבו לקח אברהם את יצחק לעקידה.17 מה שנרמז בסיפור המקראי על משפחתה (הלא מכובדת) של רבקה – נאמר מפורשות במדרשי חז"ל: החזרה על מוצאם הארמי של בתואל ולבן18 מובילה את המדרש לקבוע – באמצעות שיכול אותיות, כי ארמי = רמאי, ומכאן – "אביה רמאי ואחיה רמאי ואנשי מקומה רמאים, והצדקת הזו שהיא יוצאת מביניהם – למה היא דומה? לשושנה בין החוחים."
המדרש – בעקבות הסיפור המקראי – מציין את נדיבותה19 ואת צדיקותה, כעדותם של מי הבאר עצמם: "כיוון שראו אותה המים (=מי הבאר) – מיד עלו".
רבקה במדרשי חז"ל היא גם ממשיכה ראויה לשרה: כל ימי חייה של שרה "היו דלתות [האוהל] פתוחות לרווחה והייתה ברכה בעיסה (=בלחם) והיה הנר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת באוהלה". עם מות שרה פסקו כל אלו, ועם בואה של רבקה – התחדשו.20
חז"ל מציינים כי רבקה זכתה למה שלא זכתה אישה אחרת במקרא: "מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אישה אלא עם אותה הצדקת".21 לפי חז"ל ניחנה רבקה בראייה נבואית שהניעה את החלטותיה ואת מעשיה, בעיקר בכל הקשור ליעקב (ולעשיו).22
אהבתה של רבקה ליעקב מקבלת חיזוק במדרשי חז"ל, המציגים אותו כצדיק – להבדיל מעשיו הרשע – ומתארים אותו כלומד תורה שקדן בבית המדרש.23 כאמור, המקרא שותק בכל הקשור לחייה של רבקה אחרי יציאת יעקב לחרן – ובכלל זה, מותה.
את החסר הזה ממלא המדרש, המציין כי רבקה לא זכתה לראות עוד את יעקב (שהיה בזמן מותה בחרן) ואף מסביר מדוע "לא פרסם הכתוב את מיתתה": המדרש מניח כי יצחק היה בחיים – אך זקן ועיוור ומרותק לביתו; יעקב – היה בפדן ארם; ונותר רק "עשיו הרשע" ללוות את קבורתה. מכיוון שחששו כי נוכחותו של עשיו תביא לחילול זכרה של רבקה באמירות נוסח – "ארורים השדיים שהיניקו רשע זה" – החליטו לקבור אותה בחשאי, ו"הוציאו מיטתה בלילה".24

רבקה בשירה העברית

על רבקה נכתבו שירים אחדים, המתארים אותה מנקודת מבטו של עבד אברהם, מנקודת מבטה היא – כאשת יצחק ואֵם יעקב, ואת מותה – כתגובה לפרשנות המדרש. דב חומסקי מתאר את רבקה בעיניו של עבד אברהם – זקופה, "קוֹמָתָהּ כַּתָּמָר", הכד "נוֹסֵס עַל רֹאשָׁהּ" והיא האחת "אֵין אַחֶרֶת", "הַיָּפָה מִכֻּלָּן, הַדְּגוּלָה בַּבָּנוֹת". רבקה בשירו מהססת למראה "הַזָּקֵן הַנִּצָּב לְמוּלָהּ" ליד הבאר, ומאוחר יותר, כשהיא בדרכה לכנען "חֲרֵדָה, נְבוֹכָה וְשׁוֹאֶלֶת: / מַה צּוֹפֵן בַּבָּאוֹת גּוֹרָלָהּ הַנִּרְקָם? / … הַאֻמְנָם הוּא צָעִיר, הַאֻמְנָם הוּא עוֹד נַעַר?"25
את יחסיה המורכבים של רבקה עם בעלה יצחק מתארת המשוררת רבקה מרים, והמוטיב החוזר בשיר היא החלטתה של רבקה ללכת אחרי יצחק בכל מצב, תוך ידיעה כי: "…עִוֵּר יִהְיֶה וְזָקֵן,/ בָּאֲפֵלָה יְגַשְּׁשׁוּ אַחֲרַי יָדָיו / וַאֲנִי אֲרַמֶּה אֲפֵלָתוֹ הַכְּבֵדָה / וְאֶת בְּנִי אֶטּוֹשׁ, אֶת אַחַד בָּנָיו – / וָאֵלֵךְ אַחֲרָיו."26 ההליכה אחריו היא עדות לאהבתה ליצחק, שחוויות חייו בצעירותו טלטלו אותו, כפפו את גבו והותירו רישומם גם על חייהם המשותפים.27
השיר "כשמתה רבקה" של לאה שניר מבוסס על המדרש – "כשמתה רבקה אמרו: מי יצא לפני מיטתה?" – אך בהיפוך משמעות:28 בניגוד למדרש, לא זו בלבד שעשיו אינו הרשע המונע מרבקה לוויה ראויה, אלא שהוא – ורק הוא – שב אליה מן השדה "…לְחַפֵּשׂ אַחֲרֶיהָ, / …וְלָלֶכֶת אַחַר הַמִּטָּה הָלוֹךְ וּבָכֹה, הָלוֹךְ וּבָכֹה / כְּמִי שֶׁמְּקוֹנֵן עַל חַיָּיו שֶׁלּוֹ."29

העשרה - קישורים

מאמר של שמשעון נשר: "יצחק ורבקה, הורים לשני בנים" – באתר דעת

מאמר של קלמן בוזנח: "קווים לדמותה החינוכית של רבקה אמנו (על-פי פרשנות חז"ל)" – באתר מקראנט

מאמר על ברכת אברהם וברכת רבקה – באתר הניווט בתנ"ך

הערות שוליים

  1. רבקה מתוארת בספר בראשית (כד-כז) ונזכרת בהמשך הספר (כח 5; כט 12; לה 8; מט 31) - אך לא בספרי המקרא האחרים.
  2. לדוגמה: בהחלטיות ובזריזות רבקה שואבת מים לאדם זר ולגמליו, ובאותה מידה של החלטיות היא גם מערימה על יצחק על מנת להעביר את ברכתו מעשיו - ליעקב (עדין שטיינזלץ, נשים במקרא, ספריית אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ג - 1983, עמ' 22).
  3. לפי חז"ל כל ארבע האימהות היו נביאות: "רבי חגי בשם רבי יצחק: אמהות נביאות היו, ורבקה הייתה מן האמהות" (מדרש בראשית רבה, פרשה סז).
  4. על יצחק מסופר: "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (בראשית כז 1). חז"ל דרשו פסוק זה לא כמתאר עיוורון גופני אלא עיוורון רגשי: יצחק, שאהב את עשיו, לא עמד על טיבו האמיתי, ואילו רבקה הכירה היטב את שני בניה ועמדה על טיבם, ומשום כך בחרה לפעול לטובת יעקב: "'וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת' (כז 1). אמר רבי אלעזר בן עזריה: מֵרְאוֹת (=מלראות) רע, מֵרְאוֹת ברעתו של רשע (=עשיו)" (מדרש בראשית רבה, פרשה סה).
  5. דב חומסקי, "רבקה", בתוך: ישראל זמורה (עורך), נשים בתנ"ך והשתקפותן באגדה, בשיר, בספור, במסה ובמחקר, הוצאת מחברות לספרות, תשכ"ד - 1964, עמ' 376.
  6. רבקה מרים, "רבקה", בתוך: מלכה שקד (עורכת), לנצח אנגנך: המקרא בשירה העברית החדשה - אנתולוגיה, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, תשס"ו - 2005, עמ' 418.
  7. במקום אחר בספר בראשית (כד 48) היא נזכרת כבת אחיו של אברהם - בתו של נחור.
  8. סימן למורכבות מוצאה אפשר למצוא במעמדו המעורער של אבי המשפחה, בתואל, שכמעט אינו נזכר בסיפור, ואילו בנו לבן לוקח את מקומו ונוטל את התפקיד הראשי בניהול המשא ומתן עם עבד אברהם:" וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל " (כד 50); "וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ " (כד 55). ועוד בנושא - להלן, וכן: עדין שטיינזלץ, נשים במקרא, תשמ"ג - 1983, עמ' 26 - 27.
  9. החלטיותה של רבקה בעניין נישואיה מודגשת על רקע תגובתם ההססנית של בני משפחתה, שרצו לעכב את יציאתה ולפיכך ביקשו מן העבד: "נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ" - אלא שזו הפתיעה אותם בתגובתה הקצרה והנחרצת: "וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ" (בראשית כד 57 - 58).
  10. רבקה הרתה אחרי תקופת עקרות (20 שנה) בעקבות תפילתו של יצחק (בראשית כה 21): יצחק היה בן 40 בעת נישואיו לרבקה (כה 20), ואילו בלידת התאומים היה בן 60 (כה 26).
  11. "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (בראשית כה 23): ניסוח הפסוק אינו חד משמעי, ולא ברור מי יעבוד את מי. מבחינת תחבירית - הפסוק יכול להתפרש בשני אופנים: הרב, הבכור - יעבוד את הצעיר. או: הצעיר - יעבוד את הרב, את הבכור. לפי פירושו של רד"ק (ר' דוד קמחי) שתי האפשרויות אכן קיימות: "לפי שפעמים יעבוד רב את הצעיר, כמו שהיה בימי דוד, ופעמים יעבד הצעיר את הרב."
  12. נראה שהבדלי האופי והרקע (התרבותי והמשפחתי) הביאו לתקשורת לקויה בין רבקה ליצחק, וזו גרמה לרבקה לפעול בדרכים עקלקלות כדי להשיג את מטרותיה ובלי לשתף את בעלה. ועוד בנושא - שלמה ריסקין, "מורשתה של רבקה", בתוך: תניא ציון (עורכת), סיפורי ראשית: רב-שיח על שאלות אנושיות בספר בראשית, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, תשס"ב - 2002, עמ' 365 - 366.
  13. המקרא מסביר מדוע העדיף יצחק את עשיו, אך אינו מסביר את אהבת רבקה ליעקב. חז"ל דרשו את לשון ההווה "וְרִבְקָה אֹהֶבֶת" - בניגוד ל"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק" (בראשית כה 28) - כסימן לאהבה מתמדת ומתגברת: "כל שהייתה שומעת קולו הייתה מוספת לו אהבה על אהבתו" (מדרש בראשית רבה, פרשה סג).
  14. רבקה התאוננה לפני יצחק על הנשים החיתיות (של עשיו): "קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת" והוסיפה: "אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה... לָמָּה לִּי חַיִּים" (בראשית כז 46). מכאן בקשתה לשלוח את יעקב למשפחתה בחרן כדי למצוא אישה מתאימה. כאמור, עניין זה היה תואנה בלבד. מה שהניע את רבקה היה איומו של עשיו והחשש לחייו של יעקב (כז 41), שהיה למעשה חשש כפול - גם לחיי יעקב וגם לגורלו של עשיו: "לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד" (כז 45). בכך פעלה רבקה לא רק כאמו של יעקב אלא גם כאמו של עשיו, כפי שמעיד עליה הכתוב: "אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו" (כח 5).
  15. עדין שטיינזלץ, נשים במקרא, תשמ"ג - 1983, עמ' 25.
  16. התעלמות הכתוב ממותה מעוררת תמיהה לאור העובדה שדווקא מות המינקת שלה, דבורה, נזכר במפורש (בראשית לה 8). יש המפרשים התעלמות זו כביקורת עקיפה על התנהלותה של רבקה בפרשת הברכה והערמתה על יצחק. מקום קבורתה של רבקה נזכר רק בסוף ספר בראשית, אגב בקשת יעקב מבניו לקבור אותו במערת המכפלה - "שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (מט 31).
  17. בספר בראשית, בסיום סיפור העקידה (בראשית כב 20- 23), נאמר, כי לאברהם נודע על הבנים שנולדו לאחיו וגם על הולדת נכדת אחיו - רבקה. בהמשך למקרא דורשים חז"ל במדרש אגדה (מדרש בראשית רבה, פרשה נז): "'וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים...' (בראשית כב 20). אחרי הרהורי דברים שהיו שם. מי הרהר? אברהם הרהר. אמר: אילו מת [יצחק] בהר מוריה, לא היה מת בלי בנים? עכשיו שנעשה לו נס, מה אעשה? אשיאנו מבנות ענר, אשכל וממרא, שהן צדקניות. וכי איכפת לי מייחוסם? אמר לו הקב"ה: אין אתה צריך, כבר נולדה לו בת זוגו של יצחק. 'הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִיא' (בראשית כב 20)."
  18. המדרש מבוסס על האזכור המשולש של המילה ארם/ארמי בפסוקים - חזרה האומרת דרשני: והרי ידוע שמשפחת רבקה היא מפדן ארם - מארם נהריים, ולפיכך אין לכאורה צורך לציין שבתואל היה ארמי ולבן היה ארמי (ודרך אגב - לא נאמר שרבקה הייתה ארמית).
  19. "וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי": נדיבה ממשפחת נדיבים, דכתיב (=כמו שכתוב): "נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם" (תהלים מז 10). "וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ": הוא שאל (=ביקש) גמיאה אחת, ורבקה השקתו כל צורכו. (מדרש לקח טוב, בראשית כד).
  20. מדרש בראשית רבה, פרשה ס. ועוד נאמר: "עד שלא השקיע הקב"ה שמשה (=השמש של) של שרה - הזריח שמשה של רבקה" (מדרש בראשית רבה, פרשה נח).
  21. מדרש בראשית רבה, פרשה סג.
  22. במקרא מסופר: "וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל..." (בראשית כז 42) שואל המדרש: "מי הגיד לה?" ועונה: "אמהות נביאות היו, ורבקה היתה מן האמהות" (מדרש בראשית רבה, פרשה סז).
  23. מדרש בראשית רבה, פרשה סג.
  24. מדרש תנחומא, פרשת כי תצא סימן ד.
  25. דב חומסקי, "רבקה", בתוך: ישראל זמורה (עורך), נשים בתנ"ך, עמ' 375 - 378.
  26. בתוך: מלכה שקד (עורכת), לנצח אנגנך, עמ' 418.
  27. הגשם המטלטל את יצחק בפתיחת השיר מצליף על פניו ומרטיב את לבושו, ובסיום השיר מרטיב גם את רבקה - "וּרְטֻבּוֹת הַכֻּתָּנוֹת הַדְּבוּקוֹת לְעוֹרִי".
  28. מדרש תנחומא, פרשת כי תצא סימן ד.
  29. לאה שניר, "כשמתה רבקה", בתוך: מלכה שקד (עורכת), לנצח אנגנך, עמ' 419. "הָלֹךְ וּבֹכֶה" - צירוף מקראי המופיע בירמיהו מא 6 ובתהלים קכו 6 - "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע..."