הטלאי הצהוב

אות הקלון שהיהודים הצטוו להצמיד לבגדם בתקופת השלטון הנאצי בכל שטחי הרייך השלישי במרכז אירופה ובמזרחה: פיסת בד צהובה בצורת מגן דוד ועליו המילה "יהודי" (Jude) בשחור.

מאת:
< 1 דקות

הטלאי הצהוב היה אות קלון שנצטוו היהודים לשאת על בגדם בתקופת השלטון הנאצי כדי לאפשר את זיהויים בכל עת ובכל מקום. הטלאי הצהוב לא היה אות הקלון הראשון שהיהודים נאלצו לשאת על בגדם: גם בימי הביניים בארצות הנוצריות נאלצו היהודים לשאת אות קלון של סימון זהותם באמצעות פריטי לבוש, ובהם כובעים, שהיו שונים בצורתם או בצבעם מן המקובל. כל זאת במטרה להפריד את היהודים מן האוכלוסייה המקומית ולהשפילם.1
גם הצבע הצהוב לא היה חידוש של הנאצים, והוא נבחר כבר בתחילת ימי הביניים כצבעו של אות הקלון שסימן את היהודים בארצות האסלאם. בפולין הכבושה (1939) חויבו היהודים לראשונה לשאת על בגדם את הטלאי הצהוב, אך במקביל נהגו גם לסמן יהודים בסרט לבן על הזרוע ועליו מגן דויד (כחול). עם פלישת הנאצים לברית המועצות הודיעו הגרמנים על אחידות הסימון בטלאי הצהוב.2
גם לאחר שהיהודים נכלאו בגטאות, לא התבטלה הגזירה לשאת את הטלאי הצהוב המזהה, ויהודים שיצאו לרחובות הגטו בלי הטלאי היו צפויים רשמית לעונשי קנסות ומאסר או לעונש מוות בירייה.
ההוראה ליהודים לשאת בצד שמאל של בגדם טלאי צהוב, או, בלשון ההוראה, "כוכב יהודי" (Judenstern) , התפשטה בכל שטחי הרייך השלישי במרכז אירופה ובמזרחה וחלה על כל היהודים בני שש ומעלה. הטלאי הצהוב היה משושה צהוב בגודל אגרוף ובו המילה "יהודי" (Jude) בשחור.
סימון היהודים בטלאי הצהוב היה חלק מן ההכנות לפתרון הסופי – גירוש היהודים למחנות הריכוז והשמדתם הסופית.3 יש הסבורים כי הטלאי הצהוב דווקא הוא שהעניק לסמל המגן דויד את משמעותו הציונית והלאומית: "הסימן בו הלכו [היהודים] אל הכליה ואל חדרי הגזים ראוי להחליפו בסימן של חיים… במקום שפלותו (=של הסמל) שם אתה מוצא גדולתו."4

הערות שוליים

  1. כבר במאה ה-8 הנהיגו המוסלמים אות קלון לבני החסות שחיו תחת שלטונם - הנוצרים, היהודים והשומרונים - וחייבו אותם להיבדל בתלבושתם מן המוסלמים. ובתימן עד המאה ה-20 נאלצו היהודים ללבוש בגדים מיוחדים. לפי החלטת הכנסייה משנת 1215, בארצות הנוצריות חויבו היהודים - נשים וגברים כאחד - להיבדל מן הנוצרים בלבושם החל בתחילת המאה ה-13.
  2. ועם זאת, יהודים בעלי תפקידים בגטו, כגון שוטרים יהודים, רופאים, עובדי היודנראט ועובדי מפעלים נשאו על בגדיהם, נוסף על הטלאי, גם סרטים מסוגים שונים, שהעידו על מעמד מועדף ומוגן יותר.
  3. יהודי גרמניה ניסו תחילה למצוא מסר חיובי באות הקלון של הטלאי הצהוב, כפי שמעידים דבריו של הרב יוסף צבי קרליבך: "ענידת הטלאי הצהוב מבדילה אותנו מאחרים לעיני כול, מאחדת אותנו כיהודים, ולכן יש לשאתו בגאון ולא התבייש בו..."
  4. גרשום שלום, "תולדותיו של סמל", לוח הארץ, תש"ט - 1949, עמ' 163. במהלך ההתנקות מגוש קטיף ועקירת היישובים מרצועת עזה (תשס"ה - 2005) יזמו כמה ממפוני גוש קטיף את ענידת הטלאי הכתום כביטוי לרשעותה של החלטת הממשלה לגרשם מיישובם. מעשה זה עורר זעם רב בציבור הישראלי, בקרב ניצולי שואה ומשפחותיהם כמו גם בציבור הרחב.