מבשרי הציונות
שלושה אישים – שני רבנים (אלקלעי, קלישר) וסוציאליסט (הס) שפעלו באירופה (המאה ה- 19). המשותף לשלושתם – חזון התחייה הלאומית, שהיה חריג למקומם ולזמנם ולא הגיע לכלל מימוש. אך פעילותם וכתביהם הובילו לראשית ההתארגנות הציונית.
"מבשרי הציונות" הוא כינויים של שלושה אישים, שפעלו באירופה במאה ה-19 לפני הקמתה של תנועת חיבת ציון, ובהם שני רבנים אורתודוקסים – הרב צבי הירש קלישר והרב יהודה אלקלעי וסוציאליסט – משה הס, שהיו "בודדים וחריגים לזמנם."1
ההבדל העיקרי בין קלישר ואלקלעי ובין משה הס קשורה לרקע הביוגרפי האישי ולמקור ההשראה של הגותם: שני הרבנים ביססו את תפיסתם על מקורות היהדות – התנ"ך, התלמודים והקבלה. ואילו הס היה רחוק מן המקורות היהודים, והיה האישיות הראשונה בתנועה הלאומית היהודית שהגותו "לא צמחה במישרין מן המסורת" והייתה מעוגנת במחשבה האירופית המודרנית.
ועם זאת – גם קלישר וגם אלקלעי הושפעו ממקורות לא יהודיים ומן ההתעוררות הלאומית שבסביבתם, והעלו את הטיעון, כי היהודים הם בני עם קדוש עתיק, ולפיכך "אסור שיפגרו אחרי עמי הבלקן" שזה עתה זכו בעצמאותם.2
הרב קלישר והרב אלקלעי פעלו בתוך המסגרת המסורתית של אמונה בגאולה מידי שמים, אך הדגישו את אופייה ההדרגתי של הגאולה, שתבוא קמעה קמעה, ואת החשיבות בהכנות לקראתה, המחייבות נקיטת צעדים מעשים: שיבה לארץ ישראל, התיישבות בה וחיי עבודה תוך קיום המצוות התלויות בארץ ותחיית השפה העברית.
רעיונות התחייה הלאומית של קלישר ואלקלעי "נגזרו מפירוש מחודש שניתן למסורת המשיחית הישנה לאור ההתנסויות ההיסטוריות החדשות."3 ואילו לאומיותו היהודית של הס הייתה מעוגנת ברעיון "הרוח הלאומית", שעל מנת להצילה יש לקומם מחדש את חיי האדם והעם במולדתו הישנה.
שלושת מבשרי הציונות לא הצליחו להגשים את רעיונותיהם ולא שכנעו את בני דורם בחשיבות התחייה הלאומית והשיבה לארץ ישראל. אך רעיונותיהם ופעולותיהם "הובילו לקראת התנועה הלאומית במלוא המשמעות של המילה" – זו שנוסדה במזרח אירופה בשנות השמונים של המאה ה-19. 4