משה הֵס

ההוגה החילוני הראשון של התחייה הלאומית היהודית (גרמניה, המאה ה-19). נמנה עם שלושת מבשרי הציונות בזכות ספרו "רומי וירושלים", המציין גם את שיבתו של הֵס ליהדות ולערכיה.

< 1 דקות

משה הֵס (1812 – 1875) נמנה עם שלושת מבשרי הציונות והיה "ההוגה החילוני הראשון" של רעיון התחייה הלאומית.1 הוא נולד בעיר בּוֹן שבגרמניה, שם גדל בבית סבו, שהעניק לו חינוך יהודי מסורתי עד גיל בר מצווה. לאחר מכן הצטרף משה הס לאביו הסוחר שחי בעיר קלן וקיווה, שבנו ימשיך בלימודי קודש ויכשיר עצמו לרבנות. אך הס הצעיר שאף להיות איש עסקים או סופר, וכמו רבים מן הצעירים היהודים בגרמניה באותה תקופה, נדחקה אמונתו הדתית לטובת "האמונה בהשכלה, בהיסטוריה, בקִדְמָה ובגאולה פוליטית חילונית".2
הוא השתלב בעסקי המסחר של אביו ובמשך שנה למד באוניברסיטת בון. את ספרו הראשון, "ההיסטוריה הקדושה של האנושות", פרסם בגיל 25. 3 ספרו השני, "הטריארכיה האירופית", ראה אור ארבע שנים לאחר מכן – ובו קרא הס לאיחודן של המעצמות האירופיות הגדולות. הספר עורר את תשומת לבם של אנשי עסקים ליברלים בקֶלְן, והם מינו את משה הס לעורכו של העיתון "ריינישה צייטונג" בקלן.
לאחר מכן עבר משה הס לפריז, שם התוודע לפעילים פוליטיים, ובהם המשורר הַיְינְרִיךְ הַיְינֶה, קארל מרקס ופרידריך אֶנְגֶלְס, וכתב מאמרים לעיתונים גרמניים. בשל דעותיו הרדיקליות נאלץ לעזוב את פריז, עבר לשווייץ ולבלגיה, אך חזר לפריז בשנת 1853 ושם השתקע.
שנה קודם לכן, בגיל 40, נשא לאישה את חברתו סיבילה פש, צעירה קתולית ממשפחת פועלים, ושניהם התקיימו מכספי הירושה של אביו. הס הקדיש את זמנו ללימוד מדעי הטבע ולכתיבת מאמרים והמשיך בפעילותו הסוציאליסטית.
באותן שנים החל לגלות עניין בנושאים יהודיים, ובשנת 1862 פרסם את ספרו "רומי וירושלים" שהיה "הפתעה עצומה": באותה תקופה "חי הס בשולי החברה היהודית בפריז, מנותק כמעט לגמרי מכל הקשור ביהודים וביהדות". עד לאותה תקופה, ובמשך כ-20 שנה, הוא השקיע את זמנו ומרצו בקידום הרעיונות הסוציאליסטיים, "ויחסו ליהודים וליהדות נע בין אדישות לבין ניכור עוין".
הספר "רומי וירושלים" בישר את התפנית בהשקפותיו של הס ואת שיבתו ליהדות, פרי תהליך שהחל כמה שנים קודם לכן, ובמהלכו איתר הס את מרכיביה של האוטופיה הסוציאליסטית ביהדות – בתורה ובחזון הנביאים.4
לאחר פרסום הספר ובעקבות התגובות והביקורת עליו, הקדיש משה הס חלק ניכר מזמנו לנושאים יהודיים ואף נגרר לוויכוחים ולהתכתבות עֲנֵפָה עם מנהיגים והוגים יהודים, שרובם ככולם התנגדו לרעיונותיו: מאמריו ומכתביו בנושאים יהודיים נכתבו במשך כ-13 שנים לאחר פרסום "רומי וירושלים", ומקצתם תורגמו לעברית ופורסמו יחד עם הספר "רומי וירושלים" תחת הכותרת – "כתבים יהודיים אחרים".5 "בתולדות הלאומיות היהודית מוצנע קמעה מקומו של מחבר רומי וירושלים" מן הסיבה הפשוטה, שהס "הקדים את תקופתו בדור שלם".6
משה הס נפטר בפריז בחודש ניסן תרל"ה – 1875 ונקבר לבקשתו בבית הקברות היהודי בעיר קלן שבגרמניה, שם חי בנעוריו. לאחר הקמת המדינה הועלו עצמותיו ארצה, והוא נקבר בבית הקברות של קבוצת כינרת לצד קבריהם של מייסדי הציונות הסוציאליסטית – דב בורוכוב וברל כצנלסון. על שמו נקרא המושב כפר הס שבשרון (נוסד בתרצ"ג – 1933).