מי רצח את שליח האו"ם למזרח התיכון

הרוזן פולקה ברנדוט, בן משפחת המלוכה השבדית, מונה במאי 1948 כנציג האו"ם למזרח התיכון. הוא נשלח להשכין שלום בארץ ישראל, שזה עתה עזב אותה הצבא הבריטי, הוכרזה מדינה יהודית והיא החלה שוקעת לתוך מרחץ דמים נורא. במהלך קרבות מלחמת העצמאות, דילג ברנדוט בין הצדדים וביקש להביא להפוגה בלחימה. כשהבין שיתקשה להושיב את הצדדים למשא ומתן, הציע תכנית של חלוקת שטחים.

התכנית עוררה התנגדות רחבה, ובעיקר הסעיף אודות ירושלים, בו נקבע כי היא תהיה תחת ריבונות ירדן. ממשלת ישראל התנגדה נחרצות להצעה, היא ראתה בה חתירה תחת קיומה, אולם הייתה נכונה לדיאלוג בנושא. בשל המחאות הנמרצות, שנשמעו גם מהצד הערבי (למעט ממלכת ירדן), הגיש ברנדוט הצעה נוספת, ובה נועדה ירושלים להיות תחת ריבונות בינלאומית. בוקר למחרת הגשת ההצעה השנייה, בעוד שיירתו של ברנדוט עושה את דרכה ברחובות ירושלים, חסם את השיירה ג'יפ אזרחי. שלושה חמושים ירדו ממנו וניגשו לרכב השלישי בשיירה. אחד נכנס כמחצית גופו אל הרכב וירה מספר רב של כדורים. הרוזן ברנדוט ואדם נוסף נהרגו מהירי. לאחר מכן קפצו המתנקשים בחזרה אל הג'יפ ונעלמו בסמטאות שכונת רחביה.

מיד לאחר הרצח החלה חקירה בנושא, ובכנסת חוקקה "פקודת מניעת טרור", שתפקידה להקל על ענישה כלפי ארגוני טרור. בעזרת החקיקה הזו הוכרז הלח"י כארגון טרור ואנשיו נעצרו. אולם הרוצחים לא נתפסו. במשך עשרות שנים העיבה הפרשה הזו על יחסי ישראל ושבדיה, עד שב-1995 התנצל שר החוץ שמעון פרס באופן רשמי על הפרשה.

ב-1953 פרש בן-גוריון מתפקידו בראשות הממשלה ועבר לקיבוץ שדה בוקר. עם קבלתו לקיבוץ מונה לו שומר ראש מאנשי המקום, יהושע כהן שמו. כהן, פעיל לח"י לשעבר, היה יריב פוליטי מר של בן-גוריון, אולם בקיבוץ בלב המדבר הם מצאו להם שפה משותפת. בין המשפחות נרקמו יחסי חברות קרובים, ויהושע ונחמה אשתו היו לבני בית בצריף בן-גוריון. באחד הימים התוודה יהושע כהן בפני בן-גוריון כי היה זה הוא שירה בברנדוט. יש להניח שהווידוי הזה לא הפיל את בן-גוריון מהכיסא – ביומנו מיום ה-19.9.1948 ,יומיים בלבד לאחר ההתנקשות, כתב את שמות המתנקשים וביניהם שמו של יהושע כהן, כפי ששמע אותם מפי ראש שירות הבטחון (לימים השב"כ). השאלה מדוע בן-גוריון וראשי מערכת הבטחון לא הסגירו את הרוצחים נותרה פתוחה עד היום.

אחרי מותו של יהושע כהן מצא בנו בארנקו פתקים ובהם מספר ציטוטים שנהג לקרוא שוב ושוב ואחד מהם ציטוט של בן גוריון: עם חידוש מדינת ישראל, שבה ירושלים להיות בירתה. לכך לא היה דרוש שום חוק ולא היה צורך בשום הכרזה. מלאכה זו עשה בשבילנו דוד המלך לפני שלושת אלפים שנה. רק אילו היינו באים להקים בירה חדשה – היינו זקוקים לחוק".

רוצחי ברנדוט חשבו לשנות ברצח שלו – של אדם אחד – את מהלך ההיסטוריה. מה דעתכם על מהלך מסוג זה?

נקודה למחשבה

לפי הביוגרף של בן-גוריון, מיכאל בר זוהר, יהושע כהן התוודה לפני בן-גוריון כ-17 שנים לאחר הרצח. לפי החוק היה על בן-גוריון להסגיר אותו לידי המשטרה שמעולם לא סגרה את החקירה. למרות שהיה שומר חוק אדוק, ופעל לא פעם בנחרצות כנגד מעשים שראה לא מוסריים, מעולם לא דיווח על כך בן-גוריון במשטרה.