אביבה-לא / שמעון אדף

אביבה-לא הוא יצירה שירית שלמה, מהפנטת, מיוחדת במינה. זהו ספרו הבשל ביותר של שמעון אדף, מחשובי היוצרים הצעירים בישראל בימינו. תכניו של הספר אינם קלים – הספר כולו עוסק באבל על מות אחותו, אולם השפה השירית העשירה והעומק הרגשי מעניקים לקורא חוויה מרגשת, מטלטלת.

ההקשר ההיסטורי

שמעון אדף נולד בשדרות ב-1972. הוא הוציא עד כה שבעה ספרי פרוזה (האחרונים שבהם הם ספרי הטרילוגיה 'ורד יהודה'). אביבה-לא הוא ספר שיריו השלישי. בספריו הראשונים, המונולוג של איקרוס ומה שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי פרסם אדף שירים על שדרות, שירים אוטוביוגרפיים, ושירים הפורשים מנעד רגשי עמוק ומורכב. לצד שימוש בשפה ישירה ופשוטה, לא מהסס אדף להשתמש בלשון מוצפנת, ולכלול ממדים אניגמטיים בשירתו.

אביבה-לא נכתב בעקבות מות אחותו האהובה של אדף, אביבה, שהייתה רק בת 43. הספר מהמרשימים שבגילומים השיריים של קינה אישית נוקבת שנכתבו בשנים האחרונות. זהו ספר שהוא כולו בבחינת יד וזכר, נר נשמה וזיכרון. באביבה-לא הפואטיקה של אדף שונה מזו הקיימת בשני ספרי השירה הקודמים שלו – זו היא שפה שירית המחוברת הרבה יותר למקורות היהודיים, בייחוד בהשוואה לשפה ולרבדים של המונולוג של איקרוס, הגדוש כולו רמיזות לתרבות העולם הכללית.

הנה שיר ט"ו מן הספר:

"הבו לי את הצורות המצרות את השפה / ואפרקן איבר איבר, / אערן עד היסוד, מעללן / אשבור אל סלע,/ שרמוטות איומות אומרות אביבה מתה. / אבל הייתי גם / אני, דפקה עברית בתוך / גרוני, עניתי הן. / זאת זין של גמל יש לה" (עמ' 27).

השיר בנוי כדיאלוג אל מול תהלים קל"ז פסוקים7–9: "זכור אדוני לבני אדום/ את יום ירושלים / האומרים ערו ערו / עד היסוד בה / בת בבל השדודה / אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו / אשרי שיאחז וניפץ את עוללייך אל הסלע". הקינה הלאומית עברה טרנספורמציה לקינה אישית ופרטית, והגוף הממוגדר, אשר רק נרמז במזמור מספר תהילים, היה לנשא המרכזי של העומק הרגשי, המומחז בסצנה מינית בוטה. טקסי האבלות והטקסטים היהודיים המלווים את האבל הם צירי האורך והרוחב בספר.

שמעון אדף הוא יוצר פורה מאוד בשירה ובפרוזה. בתחילת דרכו ניגן בלהקת הרוק "אצולת הכאב". אדף גם שימש שנים מספר עורך ספרות המקור בהוצאת כתר. כיום הוא מלמד באוניברסיטת בן-גוריון ספרות וכתיבה יוצרת, וגידל דור של תלמידים. אדף הוא קול דומיננטי וחשוב בשירה ובפרוזה העכשווית בישראל, והוא זכה להערכת הביקורת מראשית דרכו. כבר לאחר שפרסם את ספר שיריו הראשון, ובו שירים על הדמות המיתולוגית של אופיאוס, כונה "אורפיאוס משדרות". שלושה מספרי הפרוזה שלו היו מועמדים לפרס ספיר.

בלאו, שהרה (אוקטובר 2011). אלוהים דומה לבעל דירה. כביש ארבעים, 122.

לחמן, לילך (כ"בבטבת תש"ע, 8 בינואר, 2010). לא על דרך השירה אלא לפי כאב. הארץ, תרבות וספרות, עמ' 2 ("הקינה של שמעון אדף על אחותו אינה מסתפקת בקול הלירי, אלא רוצה להיות טקס אבלות").

מלכה, ענבל (אוגוסט 2011)."מוקסנוקס" מאת שמעון אדף, ספר הסכסוך הפנימי. אתר הארץ.

קישורים ומקורות

באט, סימונה (16 בדצמבר). "ערים של מטה": תורת הנסתר של שמעון אדף. ynet‏.

בלאו, שהרה (אוקטובר 2011). אלוהים דומה לבעל דירה. כביש ארבעים, 122.

בן, מנחם (ג' בסכלו תש"ע, 20 בנובמבר, 2009). קו המשווה: בכל זאת גדול. מעריב, ספרות, עמ' 21.

גלסנר, אריק (מאי 2010).על "כפור", של שמעון אדף, הוצאת כנרת-זמורה-ביתן. מעריב, ספרות.

הירש, אלי (ג' בכסלו תש"ע, 20 בנובמבר, 2009). על "אביבה-לא". ידיעות אחרונות, 7 לילות, מדור הספרות, עמ' 23.

לחמן, לילך (כ"בבטבת תש"ע, 8 בינואר, 2010). לא על דרך השירה אלא לפי כאב. הארץ, תרבות וספרות, עמ' 2 ("הקינה של שמעון אדף על אחותו אינה מסתפקת בקול הלירי, אלא רוצה להיות טקס אבלות").

מלכה, ענבל (אוגוסט 2011)."מוקסנוקס" מאת שמעון אדף, ספר הסכסוך הפנימי. אתר הארץ.

סקובלינסקי, אסנת (31 באוגוסט 2011). מה חשבנו על הספר החדש של שמעון אדף?. נענע10‏.