אם תראו סוכה עפה / אהרון אלמוג

*

אֶמֶשׁ בָּכִיתִי בִּרְחוֹב בְּרֶנֶר בֵּינוֹת לֶהָמוֹן.
בָּכִיתִי עַל מֵאוֹת הַמֻּבְטָלִים שֶׁהֱעֶלוּ עָשָׁן
                                    וְדִבְּרוּ בַּמֶּמְשָׁלָה
וּבָכִיתִי עַל הַבַּיִת עֲנַק-הַמִּדּוֹת
וְעַל דִּגְלֵי הַמַּעֲמָד הַקָּרוּעַ.
פּוֹעֲלִים אַנְשֵׁי בִּנְיָן
וְכָל אָדָם הַמְּעֻנְיָן
לְהִצְטָרֵף אֶל הַפְגָּנַת הַלֶּחֶם
בּוֹאוּ נִצְעַד כָּתֵף אֶל כָּתֵף
וְשֶׁכֶם אֶל שֶׁכֶם,
נִצְעַק קֳבָל דִּגְלֵנוּ הָאָדֹם:
הוֹ, אַתָּה דִּגְלֵנוּ הַקָּרוּעַ,
לַחְמֵנוּ הַצַּר תֵּן לָנוּ הַיּוֹם!

בְּיָאלִיק לֹא הָיָה תֵּימָנִי

פֶּסַח מַצּוֹת וּמְרוֹרִים.
שׁוּב נוֹסְעִים אֶל בֵּית הַהוֹרִים
רוֹאִים אֶת הַבָּתִים הַנְּמוּכִים
אֶת הָעֵצִים הַחֲשׁוּכִים
אֶת הַכְּבִישִׁים הַמְּרֻטָּשִׁים
אֶת הַגַּגּוֹת הַמְּרַחֲפִים
אֶת הָאֲוִירוֹנִים עָפִים
אֶת הַכּוֹכָבִים, הַטֵּלֵוִיזְיוֹת, הַקַּרְיָנִים.
בַּיִת הָיָה לְסָבִי בְּכֶרֶם הַתֵּימָנִים.
בְּלֵיל הַסֵּדֶר רָקְדוּ שָׁם עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת.
סַבָּא מֵת. הָלְכוּ הַשֻּׁלְחָנוֹת.
נִשְׁאַר הַלּוּקְס, רֵיחַ הַטַּחַב, צִנְצֶנֶת חֲצִילִים כְּבוּשִׁים, שִׁירֵי בְּיָאלִיק
וְהַגָּדָה חַיְכָנִית מְצֻיֶּרֶת שֶׁמְּתָאֶרֶת עֲבָדִים עִם זָקָן אָרֹךְ
בְּמִצְרַיִם.
אֲנִי הוֹסַפְתִּי לָעַבְדְּקָנִים הָאֵלֶּה קַו אֲלַכְסוֹנִי בֵּין הָרַגְלַיִם.
עֲבָדִים הָיִינוּ, מָה עַכְשָׁו.
רוֹטְשִׁילְד יָרַד מִנְּכָסָיו.
עַל מִרְפֶּסֶת מֻחְלֶדֶת תּוֹלִים מִכְנָסָיו.
לֵךְ לְשָׁלוֹם גֶּשֶׁם. בּוֹא בְּשָׁלוֹם סְתָו.
אָנוּ נִשְׁתֶּה אַרְבַּע כּוֹסוֹת
נְחַכֶּה עַד בּוֹשׁ לְאֵלִיָּהוּ
נָשִׁיר, אֶחָד מִי יוֹדֵעַ
אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ
שְׁנַיִם לֹא יוֹדֵעַ
שָׁלוֹשׁ לֹא זוֹכֵר
אַרְבַּע לֹא מַכִּיר.
דַּבֵּר אֶל הַקִּיר.
מִי שֶׁאָמַר שֶׁפֶּסַח בָּאָבִיב שֶׁיִּכָּנֵס הָרוּחַ בַּאֲבִי אָבִיו.
שַׁאֲלוּ אֶת הַסּוֹחֲרִים בִּרְחוֹב נַחֲלַת בִּנְיָמִין. הֵם יַגִּידוּ לָכֶם.
חֹרֶף כָּזֶה אֵין הֵם זוֹכְרִים
נִשְׁאֲרוּ כָּל הַבְּגָדִים.
צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת סֵדֶר. צָרִיךְ לְהָעִיר אֶת רֹאשׁ הָעִיר.
וּבְכֵן, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.
וְהַהֵד עוֹנֶה: לַיְלָה.

מִי זֶה הוֹלֵך לִקְרָאתִי בַּחֹשֶׁךְ, בָּא מוּלִי עוֹלֶה

אֲחוֹתִי כַּלָּה.

עֹנֶג שַׁבָּת. אֹהֶל שֵׁם. רְחוֹב אָלֶנְבִּי. שְׂפַת הַיָּם.

הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת. חַכּוּ חַכּוּ

מִי שֶׁלֹּא שָׁמַע אוֹתִי שָׁר בְּמַקְהֵלָה

לֹא יוֹדֵעַ מַה הִפְסִיד. כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה בָּאִים לְהִפָּרֵד מִמֶּנִּי.

"הָאָרֶץ, דָּבָר, שְׂרוֹכֵי נַעֲלַיִם". אַתֶּם תִּצְחֲקוּ.

בְּיָאלִיק לֹא הָיָה תֵּימָנִי.

אִם אֵינְכֶם מַאֲמִינִים, שַׁאֲלוּ אוֹתוֹ

קִרְאוּ בְּשִׁירָיו

הִסְתַּכְּלוּ בְּמַקְּלוֹ בִּשְׁעוֹנוֹ בְּבֵיתוֹ בְּעַרְדָּלָיו

וְהָיָה כִּי תִּמְצְאוּהוּ מְטַיֵּל בָּרָקִיעַ

אִמְרוּ לוֹ בְּמָטוּתָא כִּי הַפֶּתֶק הִגִּיעַ.

יָשַׁבְתִּי בְּבֵיתוֹ קָרָאתִי סֵפֶר

וּלְפֶתַע הִתְגַּלּוּת.

רַבִּי וּמוֹרִי, מַה שְּׁלוֹמְךָ. אֵיךְ זֶה הִגַּעְתָּ בְּקַלֵּי קַלּוּת.

אֲנִי צָמֵא, בְּנִי, אָמַר הַמְּשׁוֹרֵר בְּעֶצֶב.

שָׁנִים רַבּוֹת
מְשׁוֹטֵט
מֻדְאָג 
מִתְחַפֵּשׂ
וּלְבָבִי סַף דִּמְעָה.
הִבַּטְתִּי בְּפָנָיו הַחִוְּרוֹת. סָגַרְתִּי אֶת הַסֵּפֶר
כִּי הִתְגַּשֵּׁם כָּל אֲשֶׁר לִבּוֹ לֵב הַמְּשׁוֹרֵר קִוָּה.

וּבַחֲצוֹת הַלַּיְלָה בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים הִפְרִיד בֵּינֵינוּ הַשָּׁעוֹן לָנֶצַח
וְנִגֵּן אֶת הַתִּקְוָה.

מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם

בְּ-1942 עָשִׂיתִי עִגּוּל וְלֹא יָצָאתִי מִמֶּנּוּ
עַד שֶׁלֹּא יָרְדוּ גְּשָׁמִים
אוֹתוֹ יוֹם הוּצְפוּ בָּתִּים וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים כִּמְעַט טָבְעוּ
בָּאתִי הַבַּיְתָה וְאָמַרְתִּי זֶה אֲנִי
מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם
נָתַן לִי אָבִי סְטִירַת לֶחִי וְאָמַר זֶה אֲנִי
מוֹרִיד הַסְּטִירָה
שָׁבוּעַ לְאַחַר מִכֵּן עָמַדְתִּי לַשָּׁוְא  עַד הַצָּהֳרַיִם
בָּאוּ יוֹנִים וְהָגוּ
עָלַי אַהֲבָה
לַמָּחֳרָת הָלַכְתִּי לְבֵית סִפְרִי כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ
רְעִידַת אֲדָמָה וּמוּכָן לְהִתְפַּשֵּׁר עַל לִקּוּי חַמָּה
בָּאתִי וְהִנֵּה הַשַּׁמָּשׁ נִצַּב בַּשַּׁעַר וּמִסָּבִיב דְּמָמָה
לֹא מוֹרִים וְלֹא חֲמוֹרִים אָמַר הַשַּׁמָּשׁ בְּמִין זֶמֶר וְהֵחֵל
רוֹקֵד עִם הַמַּטְאֲטֵא. שְׁבִיתָה.
בַּצָּהֳרַיִם בָּאתִי הַבַּיְתָה וְאָמַרְתִּי זֶה אֲנִי
מֵבִיא הַשְּׁבִיתָה
שְׁאָלַנִי אַבָּא: וְכֶסֶף יָכוֹל אַתָּה לְהָבִיא
עָנִיתִי שֶׁכֹּחִי רַק בִּדְבָרִים רוּחָנִיִּים
אוֹתוֹ לַיְלָה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִי אוֹמֵר לְאִמִּי
בְּנֵנוּ זֶה לֹא בְּדַעְתּוֹ
יֶלֶד הָיִיתִי וְלֹא יָרַדְתִּי לְסוֹף דְּבָרָיו אַךְ קֶסֶם הַמִּלִּים
שָׁמוּר עִמִּי עַד הַיּוֹם הַזֶּה

מתוך: אהרון אלמוג, אם תראו סוכה עפה, הקיבוץ המאוחד, 2004

 © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקוʺם

"אם תראו סוכה עפה" מעניק לנו הזדמנות להתוודע לשירה זורמת, נפלאה, דיבורית מאוד, המצליחה לדבר אל לב כל. זוהי שירה שהקדימה את זמנה במובנים רבים, ועדיין שומרת על "טריותה" ורעננותה. מדהים לחשוב כי שיריו הראשונים של אלמוג נכתבו ב- 1956, וכי למעשה יש לשייכו ל"דור הפלמ"ח".

רקע

רעיונות מרכזיים

השפעה והתקבלות

לקריאה נוספת