בין חול ושמש / יוכבד בת מרים

בחייה ובשירתה הצליחה יוכבד בת מרים לעשות בה בעת שני דברים מנוגדים: להיות בת התקופה ולזנק הרבה מעבר לה. בת מרים חיה בשנים 1901– 1980. בגיל 17 שינתה את שם משפחתה לבת מרים, ובכך הכריזה על קרבה רבה בינה ובין מרים המקראית. כבר אז ראתה את ייעודה בכתיבת שירה. אחד מהיפים שבשיריה קרוי "מרים", והוא מספר על דמות זו. במהדורות מאוחרות נבחר שיר זה לפתוח את הספר בין חול ושמש. כבר בפתיחה אנו נתקלים בעוצמה השירית של בת מרים, בתחושת ייעוד ובהבנה עמוקה של מהות השירה.

ההקשר ההיסטורי

בת מרים היא בת תקופתם של אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן ולאה גולדברג, אך ידועה הרבה פחות מהם, ולא בצדק. בת מרים ילדה שני ילדים, בן ובת, משני גברים שונים, ולמעשה לו חייתה היום הייתה מכונה "אם חד הורית" (אבי בתה נרצח במחנות הריכוז של סטאלין ולאבי בנה, הסופר חיים הזז, לא נישאה). עם מות בנה זוזיק במלחמת השחרור ב-1948 השתנו חייה לחלוטין. היא לבשה אך שחורים וכמעט שלא יצאה מביתה. היא כתבה על מות זוזיק קינה נוקבת מפלחת לב:

"זוזיק, אילו ניתן לי להעלות את כל אשר כתבתי באש! אילו יכולתי למחוק את שמי מהספרות. החטא, הפשע בעצם קריאתי זו, בעצם אהבתי זו אליך, שעמדה מרחוק אין אונים ועיוורת – ארורה אני! אמהות, אמהות בעולם – כחומה עמודנה לשמור ולהגן על ילדכן כי בלעדיהם אין ולא כלום – בלעדיהם המוות מהלך בגופכן הצונן, האילם. זוזיק, זוזיק, על שמך אני נופלת ומשוועת באלם דומיה – זוזיק בני, זוזיק זוזיק שלי".

בת מרים כתבה בסגנון הלשוני שרווח באותם ימים, סגנון שהיום קרוי גבוה ומליצי, אך אז נחשב לתו התקן השירי. שירתה של בת מרים רוחנית מאוד, רליגיוזית, עתירת סמלים ומתוחכמת, והיא מציגה נשיות עצמאית מאוד, אף שלא הגדירה את עצמה "פמיניסטית". בשיריה של בת מרים עומק רגשי שמצליח "להחזיק" את השיר ולשוות לו רעננות עד היום, שלא כשיריהם של משוררים אחרים בני תקופתה, שהיום נראים מיושנים. בת מרים כתבה שירים מרשימים גם על דמויות מקראיות אחרות: הגר (שעמה הזדהתה), אברהם, חווה ושאול. בשירתה מככב גם הנוף הארץ ישראלי, שנפשה נקשרה בו מאוד. אף שעלתה ארצה בגיל צעיר, הדיווח על מוראות מלחמת העולם השנייה והשואה באירופה הסעירו וזעזעו את לבה, וכבר ב-1943 כתבה את הקובץ שירים לגטו, ובו שירים מצמררים שקשה להאמין שכתב אדם שכלל לא היה שם, אלא בארץ ישראל.

מראשית דרכה דרך כוכבה של בת מרים והיא נחשבה משוררת מובילה בקרב "מביני דבר", אך שירתה לא פרצה לקהלים רחבים. היו אז מעט נשים משוררות, ורב היה העיסוק הביקורתי-אקדמי במה שכונה אז "שירת נשים" – שירתן של רחל, אסתר ראב, לאה גולדברג, בת מרים ואלישבע. ספר שיריה הראשון של בת מרים קרוי מרחוק, ונדמה כי מילה זו משקפת את כל הווייתה. מרים צפתה מרחוק במשה, וגם הלקתה את עצמה על שעמדה מרחוק ולא הצילה את בנה. גם מעמדה בשדה הספרות היה של מעורבת-לא מעורבת, משקיפה מרחוק. ריחוק זה החריף מאוד לאחר מות בנה.

בימים אלו עומד לראות אור מבחר מקיף משיריה בעריכת פרופסור רות קרטון בלום.

סדן, דב (מאי 1971). בין שירה לשיר: דברים במסיבה לכבודה של י' בת-מרים. מאזנים, ל"ב(6), 423–425.

סדן, דב (5 ביולי, 1968). בשבחו של פרס: דברים בבית נשיא המדינה בירושלים. משא, 27, ב'.

פורת, אלישע (2009). יחסי אבא קובנר ויוכבד בת-מרים בראי שני מכתבים. שבו, 21, 25–26.

קרטון-בלום, רות (1973). על משמעותם של תוארי-צבע בשירת יוכבד בת מרים. בתוך עזרא פליישר (עורך), מחקרי ספרות: מוגשים לשמעון הלקין (עמ' 205–223). ירושלים: מאגנס.

קרטון-בלום, רות (1996). אמי, יוכבד בת-מרים: ריאיון עם ד"ר מרייסה בת-מרים כצנלסון. סדן, 2, 153–163.

קרטון-בלום, רות (1996). "על מקל ועל אור": עיוני סגנון בשירתה של יוכבד בת-מרים, סדן, 2, 145–151.

קריב, אברהם (1950). י. בת־מרים. בתוך עיונים: מאמרי בקורת (עמ' 180–189). תל אביב: אגודת הסופרים העבריים ליד דביר.

שניר, חיים (תשנ"ג). בת-מרים כותבת על אלתרמן: הדמות כמדיום המשקף את עולמה הרוחני והפואטי של בת-מרים. מאזנים, ס"ז, 3–6.