גן עדן לאורז / רוני סומק

קוראי השירה בישראל התוודעו לרבים משיריו של גן עדן לאורז. סומק היה בין ראשוני המשוררים שהצליחו לשלב בין לשון הרחוב, תרבות הפופ והמועדונים לשפת השירה, וכמעט אין מי שאינו מצליח להתחבר לשירתו הקומוניקטיבית.

ההקשר ההיסטורי

רוני סומק נולד ב-1951 ופרסם עד כה עשרה ספרי שירה. בספרו גן עדן לאורז פורסם מבחר משיריו, שנכתבו בשנים 1976–1996. רבים משירי הספר צוטטו רבות והשתגרו בשיח השירה בישראל.

סומק הוא מהפופולריים והאהובים שבמשוררים החיים בישראל כיום, אם לא הפופולרי והמקובל מכולם. לפופולריות שהוא זוכה לה סיבות רבות. כמה מהן חיצוניות, כגון אישיות הנכונה להשתתף בפרויקטים תרבותיים רבים, מחויבות להפצת השירה בקרב קהלים רחבים, וכן איכות פואטית מסוג מסוים האופיינית לפואטיקה שלו – קומוניקטיביות בלתי רגילה, המוצאת לה מסילות אל שדרות רחבות בעם.

שירתו של סומק עממית הרבה יותר מזו של נתן זך או מאיר ויזלטיר, ונגישה הרבה יותר משירת דליה רביקוביץ או אבות ישורון. שירת סומק התאפיינה במעמד הגמוני ופופולרי גם יחד כבר מראשית דרכה (1976).

שירתו של סומק מערבת בין דימויים ומטפורות מעולמות פופולריים עם שירים בעלי גוון פוליטי יותר. הנה למשל בשיר "חווג'ה ביאליק", שכבר כותרתו היא בבחינת אוקסימורון:

"ילדה ערביה שרה שיר של ביאליק / וצל כנפי האוטובוס משחיר את עצי הזית / בפיתולי ואדי ערה / אין אם, אין אחות ועיניה מגלגלות / מעפעף לעפעף את רמאות הכוכבים / של חווג'ה ביאליק".

באורח אופייני לפואטיקה של סומק, המביטה תמיד "מלמטה", מן העם, בחר סומק למקד את העדשה הפואטית בילדה ערביה. יש לשים לב להתקה הסימבולית שמבצע השיר, המציע: "הפלסטינים הם היהודים עכשיו", או "הפלסטינים הם היהודים בישראל", אמירה בעלת עוצמה פוליטית רבה.

השיר מנוקד ביטויים הזועקים את קיפוחם של הערבים בישראל ואת אפלייתם: "נגמר להם הסוס", "רמאות הכוכבים של ביאליק" – כלומר ישראל מוליכה אותם שולל, והם עצמם – כוכב שכבה.

שירו של סומק "קו העוני" הוא אולי השיר החברתי המצוטט ביותר, שיר הנלמד בבתי הספר התיכוניים כחלק מתוכנית הלימודים:

"כאילו אפשר למתוח קו ולומר: מתחתיו העוני/ הנה הלחם שבצבעי איפור זולים / נהיה שחור / והזיתים בצלחת קטנה / על מפת השולחן / באויר עפו יונים במטס הצדעה / לצלילי הפעמון שביד מוכר הנפט בעגלה האדומה / והיה גם קול הנחיתה של מגפי הגומי באדמה הבוצית/ הייתי ילד, בבית שקראו לו צריף / בשכונה שאמרו עליה מעברה. / הקו היחיד שראיתי היה קו האופק / ומתחתיו הכול נראה עוני".

סומק כתב על העוני כרכיב ביוגרפי אישי ואינטימי ביותר, ובשום אופן לא ממבט חיצוני.

אסטרטגיה שירית זו מעוררת הזדהות של לב נכמר, אך אין להחמיץ את הפן הפוליטי שבה, היוצא נגד מנגנוניה הבירוקרטיים של המדינה המתיימרת להגדיר את "קו העוני" כמושג קר הרחוק מכל מציאות חיה. מטס יום העצמאות הנושק לשמיים מונגד לנחיתת מגפי הגומי באדמה הבוצית. המדינה נדמית רחוקה, "עסוקה בענייניה", עוצמֶת עיניים אל מול מצוקת אזרחיה הנאנקים בצריף הדל ובגשם.

רוני סומק זכה בפרסים רבים על שירתו, בהם פעמיים פרס ראש הממשלה ופעם פרס עמיחי. סומק מעורב מאוד בקהיליית השירה, ומשמש מעין "אב שירי" לכמה משוררים צעירים.

סומק פעיל מאוד בכל הקשור להנגשת השירה לקהלים חדשים, והוא גם מרבה לשתף פעולה עם אמנים אחרים. הוא יצר למשל מופע מוזיקלי לשיריו עם אליוט שארפ, והציג במוזאון רמת גן כמה פעמים.

אשד, אלי (30 בספטמבר, 2008)."רוני סומק בקצוות העולם המוכר", באתר רשימות.

בהר, אלמוג (20 במאי, 2009). קיר המזרח ומברשת השמש, הארץ, ספרים.

גולן סריג, שחר (12 בנובמבר 2012). רוני סומק מציג תערוכה חדשה ועונה על השאלון, nrg‏.

הולנדר, אורי (27 במארס, 2009). בלוז למברשת השמש, הארץ, ספרים.

הירש, אלי (17 באפריל, 2009). על "אלג'יר", ידיעות אחרונות.

יגיל, רן (4 ביוני, 2009). רוני סומק שוב עשה את זה, nrg‏.

יגיל, רן (25 באפריל, 2010). שירה בציבור: רוני סומק, nrg‏.

שלו, עמיחי (23 באפריל, 2009).חיללו לסומק את הירקון, ynet‏, ספרים.