דברים / יונה וולך

יונה וולך נחשבת לאחת המשוררות המשפיעות בישראל. ספרה הראשון, דברים, ראה אור בשנת 1966, כשוולך הייתה בת 22 בלבד. ספריה, ובהם גם ספר שיריה הראשון, נחשבים ליוצאי דופן מבחינת הפואטיקה והשקפת העולם שהם מציעים.

ההקשר ההיסטורי

משוררי שנות החמישים, בהנהגתם של יהודה עמיחי, דוד אבידן ונתן זך, דחו את השירה הסימבוליסטית של שנות השלושים שיצרה פואטיקה של עולם מושלם וקסום, ושיריהם, משנות החמישים, שמו דגש על אפרוריות העולם. שיריה הראשונים של יונה וולך לכאורה נענים לתמות אלו – הם קצרים ומציגים תמונה ראליסטית ומוחשית. אולם וולך יוצרת עולם שבו יש זוהר וקסם, עולם שאינו כבול לשום מוסכמה פואטית. בשיריה המוקדמים יש רמזים חוץ-טקסטואליים רבים המצביעים על סיפור שונה בתכלית מזה המתגלה בקריאה ראשונה. שיריה של וולך מתהפכים וחושפים בסופו של דבר עוצמות נשיות, אף שקולה של האישה הדוברת בהם לרוב נשלל ממנה. שיריה גם משדרים מצוקה, אי-וודאות ואבסורד.

השירים בספר מאופיינים בפסיכודליות המתכתבת עם דור ילדי הפרחים ההיפים מאותן שנים, ובעיצוב סוראליסטי המדמה חלומות מסויטים. הספר משמיע טון מיוחד, לצד שפת דיבור שאינה מחורזת. בשיריו מופיעים מעט דימויים, ובמרכזם דמויות מלאות מסתורין, שלמקצתן שמות מיתולוגיים מאגדות ילדים אימתניות. השירים מעצבים תמונות מילוליות חזקות בעלות מצלול בולט.

הספר משקף את המגמה הפוסט-מודרניסטית הבולטת בשירתה של וולך, שפרצה דרך אל עידן רעיוני חדש מבחינה פואטית ומבחינה חברתית-אתית. בשירים רבים בקובץ מתוארת סיטואציה תמימה לכאורה המסתיימת באלימות ובאסון. בקריאה ראשונה נראה שהאירועים בשיריה אינם קשורים זה בזה, אך שימת לב לאינטר-טקסטואליות השירית חושפת רבדים רבים של ביקורת חברתית ואמירה חריפה על מצבן של הנשים בחברה.

בשיר "יונתן" אנו מתוודעים לילד דחוי ועלוב שרודפים אותו ילדים חזקים ממנו. קריאה מעמיקה של השיר חושפת את דמותו האיקונית, הרוחנית והסוחפת של יונתן. כלומר, מאזן הכוחות שנדמה לנו בקריאה ראשונה, שבו ידו של יונתן על התחתונה, מתהפך בקריאה אינטר-טקסטואלית של השיר. מלבד הקשר בין שמו של הדובר, יונתן, לשמה של המחברת, יונה, המעיד על קרבה בין השניים, שמו של הדובר מהדהד גם את שמו של יונתן בן-שאול המקראי שהתגלה במקרא כשחצן וגאוותן ולא שמע לדרישות האל. הצטלבות הסיפור המקראי ועלילת השיר דרך השם יונתן יוצרים אירוניה שמהפכת את יחסי הכוחות בו. השם יונתן גם מזכיר את שמו של יוחנן המטביל (יונתן/יוחנן), דמות רוחנית שלה השפעה רבה. בברית החדשה סופו של יוחנן המטביל בעריפת ראשו ובהגשתו לפני שולמית. גם ראשו של יונתן בשיר נכרת ומוגש בנייר עטיפה.

בשורה הראשונה בשיר רץ יונתן על גשר. אפשר להציע שתי פרשנויות לגשר שבשיר: הגשר צר ומסוכן וממוקם מעל לתהום, ולכן הוא משרה בשיר תחושה של אדם הבורח על נפשו; סמל עתיק יומין המבטא מעבר ממצב אחד לאחר, ואולי אף מסע חניכה המוביל לקשר עם האל. אם כן, הריצה על הגשר מרמזת כי יונתן מיוחד ואולי אף נבחר.

כאמור, לקראת סוף השיר הילדים כורתים את ראשו של יונתן. תיאור זה מזכיר את ראשו הכרות של אורפיאוס, אל מהמיתולוגיה היוונית וראש למשוררים ולמוזיקאים, שהמשיך לשיר לאחר מותו. גם יונתן, הדובר בשיר, שר את השיר שאנו קוראים לאחר שראשו כבר נכרת. בכך נקשר עוד קשר בשיר בין יונתן לאדם מיוחד ונבחר, שקולו ממשיך להישמע לאחר מותו, על אף הניסיונות להשתיקו. תיאור מרומם של מותו של יונתן מחזק את הסברה שמחזקת הקריאה האינטר-טקסטואלית של השיר, שמדובר ביצור שמימי ונעלה ולא בילד נחות ודחוי.

בשיר "קורנליה" הופכת הדוברת מקורבן תמים שנפל ברשתה של דמות אלימה ומאיימת, לדמות פתיינית בעלת כוחות, שבמיניותה ובעוצמתה עולה על כוחותיו של הגבר הדמוני שנשאר מאחוריה. לצד הקשרים מקראיים, וולך שוזרת בשיר סמלים מאגדות ילדים, מפנטזיות ומחלומות. לכאורה הדמות הנשית בשיר פסיבית מאוד ונגררת אחר פעולות השד: היא מוצאת עצמה מעורבת בפעילות שהיא איננה מבינה את פשרה וכיצד היא הגיעה לעשותה, אך במהרה קורנליה שואבת הנאה רבה ממעשה קטיפת הסרפדים וממשיכה לעשותו גם עם פרישתו של השד.

לכאורה, העולם התמים ונטול המיניות של קורנליה נקטע עם הופעתו של השד, אך קריאה מעמיקה בשיר מעלה את השאלה עד כמה קורנליה הייתה תמימה וחסרת תשוקה מינית עד שהגיע השד – התלהבותה כשהיא מצטרפת לשד במעשה קטיפת הסרפדים עולה אף על זו שלו. עוד עולה מן השיר השאלה האם יש לקשור תמימות באי-תשוקה מינית. לא ברור למי מן הדמויות בשיר עוצמה רבה יותר, ולמי מיניות ואון רבים יותר. השיר מערער על תפישות מקובלות של נשיות וגבריות וחף מגינוני פוליטיקלי קורקט.

ספר שיריה הראשון של יונה וולך לא זכה להתייחסות רבה של ביקורת הספרות המרכזית של התקופה, ומרביתה התעלמה ממנו. אולם בשנות השבעים צברה וולך הצלחה ספרותית שהתבטאה, בין היתר, במועמדות לפרסי שירה רבים ולהלחנת שיריה. עד היום עוסקים מחקרים רבים בשירתה פורצת הדרך והגבולות.

לידובסקי כהן, צפרירה (2009). שחררי את חרצובות לשונך אישה. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

מוקד, גבריאל (2009). שירה כחידוש של משמעות (על שירת יונה וולך). דברים ראשונים. תל אביב: עכשיו, 76–69.

רות קלדרון. "יונתן" מאת יונה וולך. התוכנית "החדר".
משתתפים: שהרה בלאו, קובי אברבנאל.