הָקִיצָה עַמִּי / יהודה ליב גורדון

"היה אדם בצאתך ויהודי באהלך" – את חזון זה של ההשכלה העברית ניסח ב-1863 יהודה ליב גורדון (יל"ג) בשירו "הקיצה עמי" (פורסם רק ב 1866), והוא היה לססמה של המודרניזציה היהודית. בשיר תבע יל"ג מהיהודים להכיר בעצמם כעם בהיסטוריה המודרנית, ולהשתלב בחיים החברתיים של האומות שבהן ישבו.

השיר הביע אמונה אופטימית, שאפיינה את השקפת העולם המשכילית, שיינתנו ליהודים במהרה זכויות ושוויון במדינות אירופה וברוסיה. מצב פוליטי זה חייב את היהודים, לדעת גורדון, לשנות את אורח חייהם, להינתק מהמנהגים המאובנים ומהאמונות התפלות ולאמץ את עולם המושגים המודרני, בתוך שהם שומרים על היסוד היהודי – הדתי והתרבותי – בתוך הבית פנימה.

ההקשר ההיסטורי

ב-1863 היה גורדון משכיל צעיר בן 33, מבקר ומשורר שהחל לרכוש מוניטין בשדה הספרות העברית. הוא עבד כמורה בעיירה הליטאית שוואל ופרסם מאמרים ושירים בכתבי עת ובעיתונים העבריים המובילים של התקופה.

תחילת שנות ה-60 הייתה תקופה של תקוות גדולות בחברה הרוסית. משטר הצמיתות בוטל ב-1861, והיהודים ציפו לרפורמות נוספות בחיי האימפריה, שיעניקו להם זכויות אזרחיות. המשכילים ראו עצמם כבני בריתם הטבעיים של השלטונות ברוסיה, שעסקו במפעל המודרניזציה של האימפריה הנחשלת. נישאים על גל ההתלהבות האזרחית קראו המשכילים להמוני היהודים לשקם את חייהם כפרטים וכקהילה ברוח עקרונות ההשכלה ולהשתלב כנתינים נאמנים ומועילים בחברה ברוסיה.

ההשכלה היהודית ברוסיה, שיל"ג היה נציגה המובהק, ניזונה מרבים מרעיונותיהם של משכילי ברלין. לכאורה, גם רעיון ההפרדה בין החיים האזרחיים (להיות אדם בצאתך) לבין החיים היהודיים (להיות יהודי באהלך) שאול מהגותו של משה מנדלסון. אך תפיסת היהדות של יל"ג הייתה רחבה מזו של מנדלסון, וכללה אלמנטים תרבותיים ולאומיים.

השיר "הקיצה עמי" פורסם ב-1866 בעיתון הכרמל שיצא בעיר מולדתו של יל"ג, וילנה, והיה למניפסט של ההשכלה היהודית ברוסיה.

הבית הפותח חוזר שלוש פעמים לאורך השיר ומגלם את הרעיון המרכזי שלו: הָקִיצָה עַמִּי! עַד מָתַי תִּישָׁנָה? / הֵן גָּז הַלַּיִל, הַשֶּׁמֶש הֵאִירָה. / הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה / וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה.

בהתאם למסרים של תנועת הנאורות, גורדון תיאר את תקופתו כתקופה של אור וקִדמה שהחליפה את החשכה של העידנים הקודמים. הוא קרא ליהודים להצטרף לשאר האומות, להכיר את מקומם ואת תקופתם ולהשתלב בהיסטוריה העולמית.

בהמשך הילל גורדון את רוסיה בתור מדינה אירופית נאורה, שבניה מבקשים להכריז על היהודים "אחים". לפיכך הוא קרא ליהודים לא לעמוד מהצד אלא להצטרף לחיי החברה ברוסיה כנתינים פעילים ומועילים: לרכוש השכלה ומקצועות יצרניים, להתגייס לצבא, להעשיר את קופת המדינה ולהרוויח מהשקעותיה ומההטבות שהיא מחלקת.

בסוף השיר ניסח יל"ג ארבעה ציווים המבטיחים, לדעתו, את הצלחתם של היהודים בעת החדשה: להיות "אדם בצאתך", "יהודי באהלך", "אח לבני ארצך" (הרוסים) ו"למלכך עבד", קרי, להישמע לחוקים המדינות שבהן הם יושבים.

עם פרסומו של השיר נעשו שתי הסיסמאות – "הקיצה עמי" ו"היה אדם בצאתך ויהודי באהלך" למטבעות לשון בשפה העברית. את הססמה הראשונה אימצו דווקא הפעילים הפלסטינופילים שמהם הסתייג יל"ג.

כשיל"ג כתב את השיר, משכילי רוסיה היו מלאי תקוות שהיהודים ישתלבו כשווים בחברה ברוסיה ומצבם יתוקן. אולם לקראת סוף שנות ה-60 של המאה ה-19 המשכילים נוכחו לדעת כי המאבק למודרניזציה יהיה קשה ומייאש.

מצד אחד, החברה היהודית האורתודוקסית תקפה בצורה נחרצת ואלימה כל ניסיון לתיקון ולהיפתחות לעולם החיצוני. יל"ג סבל מהתקפות זדוניות ומהלשנות מצד יריביו האורתודוקסים. מן הצד האחר, שלטונות רוסיה הקשו עוד ועוד על היהודים, הגבילו את זכויותיהם ועודדו אלימות נגדם, ששיאה בפרעות שזכו לשם "הסופות בנגב" (1881–1882).

שלא כמו ידידיו המשכילים משה ליב ליליינבלום או רש"י פין, הסתייג יל"ג מהרעיון של "חובבי ציון" בתור פתרון למצב היהודים במזרח אירופה. במאמריו ובשירתו הוא הביע תמיכה בהגירה המונית לארצות הברית, הגירה שהייתה לדעתו המוצא המיטבי מהרדיפות ומהגזרות.

על אף יחסו המסויג של יל"ג כלפי הפרויקט היהודי הלאומי, שיריו ומאמריו היו לנכס צאן ברזל של התרבות הלאומית. ביטויים כמו "הקיצה עמי" ו"בית יעקב לכו ונלכה" (ביל"ו) היו לססמאות שגיבשו המונים והפיחו בהם רוח אחדות ותקווה.