התנ"ך

הכינוי "עם הספר" ניתן לעם היהודי בשל ספר אחד, ספר הספרים, הספר שעליו מתבססים עיקרי האמונה.

כך כתב פרופ' גרשום שלום:

"העם היהודי, שמצד הווייתו הביולוגית כמעט שלא היה ראוי לתשומת-לב יותר מאיזשהו עם אחר מעמי המזרח הקדום שכבר מזמן נכחדו ועברו מן העולם, הופיע בזירת ההיסטוריה ביחד עם הספר שלו. העם והספר כרוכים היו בתודעה העצמית של היהודים ובתודעת העולם". (גרשם שלום, עוד דבר, עם עובד, 1989, עמ' 160)

האם גם כיום הזיקה שלנו אל 'הספר' הדוקה כל כך או שמא עם הספר הפך 'לעם הספרים' ולכל אחד ספר משלו?

צוות תרבות il

* * *

תקציר
תנ"ך – תורה, נביאים, כתובים – הוא הספר המקודש לעם ישראל, "המקור העיקרי לתולדותיו, לדתו, לאמונותיו, למצוותיו, ולתרבותו".¹ ספר התנ"ך הוא הראשית והמסד של תרבות ישראל, והוא העניק לאומה את התואר המייחד והמחייב – עם הספר. על יסוד התנ"ך נוצרו המשנה והתלמודים, המדרשים וההלכה, הפרשנות לתקופותיה, ההגות היהודית והקבלה ועוד. ומן התנ"ך שאבו את השראתם יוצרים בעת החדשה, מבשרי התחייה הלאומית ואבות הציונות. בתנ"ך כ"ד (24) ספרים שהתקדשו, רובם ככולם על טהרת העברית המקראית,² ובהם מגוון עשיר של סוגות ספרותיות. לתנ"ך מקום מרכזי בחיי היחיד והחברה בישראל – ובמעגל השנה העברי, והוא המקור לאמונה באל אחד, שעיצבה את דתות העולם המערבי ואת תרבותו.³ התנ"ך העניק לעם ישראל ולאנושות כולה, "לא רק אמונה באל אחד בורא הכול, אלא גם ערכים אנושיים נעלים, ערכי אחווה אנושית, ערכי צדק ומשפט, אמת וחסד, שוויון העמים ושלום, שהם תמצית תורת הנביאים ומוסר היהדות."⁴

תנ"ך: כ"ד הספרים
התנ"ך הוא ספר הספרים של עם ישראל, ובו כ"ד (24) ספרים.⁵ השם תנ"ך הוא ראשי תיבות של המלים: תורה, נביאים, כתובים. התנ"ך נקרא גם ספר הספרים – כי הוא ספר היסוד של עם ישראל, והוא נקרא גם מקרא – כי נוהגים לקרוא בו בקביעות.⁶ הספר הראשון בתנ"ך הוא ספר בראשית, והאחרון על פי החלוקה המקובלת – ספר דברי הימים. ספרי התנ"ך מתחלקים לשלוש קבוצות: התורה – ובה חמישה ספרים, חמישה חומשי תורה. הנביאים – ובהם ארבעה ספרי הנביאים הראשונים – יהושע, שופטים, שמואל ומלכים וכן ארבעה ספרי הנביאים האחרונים – ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל וספרי תרי עשר.⁷ ספרי הכתובים – ובהם 11 ספרים – ובהם תהלים, משלי, איוב, חמש מגילות, ספרי דניאל, עזרא ונחמיה וכן ספר דברי הימים.⁸ ספרי התנ"ך נכתבו על טהרת העברית – פרט לשניים מהם, שכתובים גם בארמית.⁹ לפי המסורת, נכתבו כל ספרי התנ"ך ברוח הקודש – ומכאן קדושתם, המקנה להם מעמד מיוחד ונבדל משאר הספרים, ובכלל זה – מן הספרים החיצוניים, שנותרו מחוץ לתנ"ך. קדושתם של ספרי התנ"ך מחייבת שמירה קפדנית על הנוסח האחיד שלהם – כתיבה נכונה של כל מילה וכל אות, על פי כללי המסורה, וקריאה מדויקת לפי הניקוד וטעמי המקרא. הלכות מיוחדות נקבעו כדי לשמור על קדושתו של התנ"ך, ובהן האיסור לקרוע או למחוק אות או מילה או דף מן התנ"ך, והחובה להעביר ספר תנ"ך פגום או דף תנ"ך קרוע לגניזה; ובאופן כללי – לנהוג בכ"ד הספרים בכל הכבוד הראוי לספרי קודש.

סוגות ספרותיות בתנ"ך

כ"ד ספרי התנ"ך מציגים סוגות ספרותיות שונות, והבולטות שבהן – פרוזה, חוק ושירה. הפרוזה היא החלק הסיפורי של המקרא הכולל יותר ממחצית מפסוקי התנ"ך ועוסק בדמויות ובאירועים מבריאת העולם ועד גלות בבל והכרזת כורש.¹⁰ קורותיהם של הגיבורים בסיפורי המקרא הן אספקלריה לתולדות עם ישראל והמחשה להנהגתו של ה' בהיסטוריה.¹¹ היחידה הסיפורית הבסיסית בנויה במתכונת סצינה: פתיחה קצרה ובה נתוני הרקע החיוניים,¹² תיאור ההתרחשויות, סיום ופרידה. הפרוזה במקרא היא בדרך כלל תמציתית מאוד: הסיפור המקראי אינו מרחיב בתיאורי רגשות או מראה חיצוני של הדמויות,¹³ אך משתמש באמצעים סגנוניים ולשוניים ככלי להעברת מסרים¹⁴. החוקים תופסים מקום נכבד בחמשת חומשי תורה, והם מוצגים בשני ניסוחים עיקריים: ניסוח אפודיקטי וניסוח קאזואיסטי. החוק בניסוח אפודיקטי מנוסח כצו מוחלט, חד משמעי, שאינו עוסק במקרים פרטיים ואין בו פירוט, לדוגמה: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֶּךָ", "לֹא תִרְצָח" (שמות כ 11 – 12). החוק בניסוח קאזואיסטי משתמש בתיאור של מקרה (case), כולל פרטים ודוגמאות ומנוסח כמשפט תנאי: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ…" (שמות כב 24). פרקי השירה המשובצים בכל ספרי התנ"ך כתובים בסגנון מליצי, ובו חזרות על אותו רעיון במילים נרדפות (תקבולת) – לדוגמה: "אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה,סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" (שירת הים, שמות טו 1), "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי" (שירת האזינו, דברים לב 2). ולעתים פסוקים בסגנון שירה מופיעים בפרקי סיפור, כגון הציווי לנח ולבניו: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ", (בראשית ט 6). יש בתנ"ך שלושה ספרים שכולם שירה: תהלים, שיר השירים ואיכה. הסגנון השירי כולל צורות דקדוקיות ייחודיות, למשל: "יְכַסְיֻמוּ" "יֹאכְלֵמוֹ, כַּקַּשׁ" (שמות טו 5, 7) ואוצר מילים כגון: "מפואר ונישא".¹⁵

ספרי התנ"ך – חתימתם וסידורם

תהליך קביעתם, חיתומם וקידושם של כ"ד הספרים היה ממושך, והסתיים ככל הנראה רק במאה ה-2 לספירה. גיבושם של כ"ד ספרי התנ"ך נעשה בשלושה שלבים: בשלב הראשון – ספרי התורה, אחר כך – הנביאים, ובשלב השלישי והאחרון – ספרי הכתובים. לגבי שני השלבים הראשונים – העדויות שבידינו מעטות, ורק על השלב השלישי יש עדויות ברורות בספרות חז"ל ובספרים חיצוניים. לפי הדעה המקובלת, התקדשו חמשת חומשי התורה בנוסחם הידוע לנו בימי שיבת ציון (המאה ה-5 לפני הספירה), כמתואר בספרי עזרא ונחמיה: עזרא קרא את התורה באוזני שבי ציון, "מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ" (נחמיה ח 1 – 8), ובטקס אמנה מיוחד התחייב כל העם לשמור את חוקי התורה ומצוותיה (נחמיה י). ספרי הנביאים נאספו וסודרו לאחר שפסקה הנבואה בישראל, עם מות שלושת הנביאים האחרונים – חגי, זכריה ומלאכי.¹⁶ עדות היסטורית ראשונה לקובץ ספרי הנביאים היא מן המאה ה-2 לפני הספירה.¹⁷ בשלב האחרון התקדשו ספרי הכתובים, בתהליך שכלל התלבטות ומחלוקת באשר לקדושתם של שתיים מחמש המגילות – קהלת ושיר השירים, שבסופו של דבר נכללו בספרי התנ"ך.¹⁸ וכך נחתמו כ"ד ספרי התנ"ך, ונוצר הקנון של ספרי התנ"ך – קובץ קבוע, חתום ומקודש שאין להוסיף עליו ואין לגרוע ממנו.¹⁹ הספרים שהיו קיימים באותה עת ולא נכנסו לתנ"ך היו לספרים חיצוניים.²⁰ בשלב מאוחר יותר היה צורך להחליט על סדרם של הספרים: בעת העתיקה, עד סוף תקופת התלמוד (המאה ה-7 לספירה), נכתבו ספרים בצורת מגילה בלבד, וכך גם ספרי התנ"ך. בתקופה זו כל ספר היה מגילה נפרדת, אבל כאשר החלו לכתוב ולכרוך את ספרי התורה במִצְחָפִים,²¹ היה צורך לקבוע את סדרם בקובץ הכרוך. גם אחרי קביעת הקאנון לא היה סדר הספרים קבוע, ובכתבי היד השונים ובעקבותיהם גם בדפוסים יש הבדלי סדר בעיקר בכתובים, בין ספרי אמ"ת, וכן במיקום ספר דברי הימים.²²

מאמר של יוסף ניצן ומשה יעקבי, "תקופת החיתום" – באתר מקראנט.

מאמר של הרב מרדכי ברויאר, "אמונה ומדע בנוסח המקרא" – באתר דעת.

מאמר של יוסף עופר, "ספרות המסורה של דורנו" – באתר דעת.

הלכות הרמב"ם במשנה תורה על קדושת ספר התורה וכתבי קודש והיחס אליהם – באתר מקראנט.

מאמר של ישראל ברנדט, "הוויכוח על הוראת התנ"ך בדורות האחרונים" – באתר דעת.