ספרי הכתובים
החלק השלישי של ספרי התנ"ך, ובו 11 ספרים (ספרי אמ"ת, חמש מגילות, דניאל, עזרא ונחמיה, דברי הימים), שנכתבו לפי המסורת ברוח הקודש עד לסוף ימי פרס (תקופת הבית השני).
החלק השלישי של ספרי התנ"ך, ובו 11 ספרים: שלושה ספרי אמ"ת, חמש מגילות, ושלושת הספרים האחרונים: דניאל, עזרא ונחמיה, דברי הימים (א-ב).
סדרם של ספרי הכתובים איננו קבוע. על פי חז"ל1 "סדרן של הכתובים רות וספר תהלים ואיוב ומשלי, קהלת, שיר השירים וקינות (=איכה), דניאל, מגילת אסתר, עזרא ודברי הימים". לפי בעלי המסורה וכתבי יד ספרדים, כולל כתר ארם צובה, הסדר הוא: דברי הימים, תהלים, איוב, משלי, רות, שיר השירים, קהלת, איכה, אסתר, דניאל, עזרא (ונחמיה). בכתבי יד אשכנזיים נקבע הסדר המקובל במרבית ספרי התנ"ך המודפסים: תהלים, משלי, איוב, שיר השירים, רות, איכה, קהלת, אסתר, דניאל, עזרא ונחמיה, דברי הימים (א-ב).
ספרי הכתובים שונים זה מזה מבחינת תוכנם וזמנם. ומכאן השאלה, מדוע ועל סמך מה נקבעו ספרים מסוימים אלה אלו לקובץ הכתובים. לפי חז"ל,2 ולפי יוסף בן מתתיהו,3 בספרים אלו נתקיימו שני תנאים: הם נכתבו ברוח הקודש – ונתחברו עד לסוף ימי פרס בתקופת הבית השני. גם רמב"ם קבע כי המשותף לספרי כתובים – שנכתבו כולם ברוח הקודש, ומכאן גם שמם: "מרוח הקודש חיבר דויד [המלך] את תילים (=תהלים), וחיבר שלמה את משלי ושיר השירים. וכן דניאל ואיוב ודברי הימים ושאר הכתובים… מרוח הקודש נתחברו, ולפיכך נקראים כתובים, כוונתם שהם כתובים ברוח הקודש…"4.