ונתנה תוקף / רבי אמנון ממגנצא
וּנְתַנֶהּ תּוֹקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא נּוֹרָא וְאָיוֹם וּבוֹ תִּנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ וִיכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ וְתֵשֶׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָין וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וְעֵד וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת וּמֵאֵלָיו יִקָרֵא וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ
וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה יִשָּׁמַע וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן, וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן
וְיֹּאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין כִּי לֹא יִזְכּוּ בְּעֵינֶיךָ בַּדִּין
וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעֲבְרוּן לְפָנֶיךָ כִבְנֵי מָרוֹן כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיוֹתֶךָ וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן, וּבְיּוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן כַּמָּה יַעֲבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן מִי יִחְיֶּה וּמִי יָמוּת מִי בְּקִצּוֹ וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ מִי בַּמַיִם וּמִי בָּאֵשׁ מִי בַּחֶרֶב וּמִי בַּחַיָּה, מִי בְּרַעַשׁ וּמִי בַּמַּגֵּפָה מִי יָנוּחַ וּמִי יָנּוּעַ, מִי יִשָׁקֵט וּמִי יִטָרֵף מִי יִשָׁלֵו וּמִי יִתְיַסָּר מִי יֵעָשִׁר וּמִי יֵעָנִי מִי יִשָׁפֵל וּמִי יָרוּם
וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה
כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְהִלָּתְךָ, קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת כִּי לֹא תַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת, כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדַּרְכּוֹ וָחָיָה וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לוֹ, אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלוֹ אֱמֶת כִּי אַתָּה יוֹצְרָם וְאַתָּה יוֹדֵעַ יִצְרָם כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לְעָפָר בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר כֶחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל וּכְצֵל עוֹבֵר וְכֶעָנָן כָּלָה וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ וְכַחֲלוֹם יָעוּף
וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָם
אֵין קִצְבָה לִשְׁנוֹתֶיךָ וְאֵין קֵץ לְאוֹרֶךְ יָמֶיךָ וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵילוּם שְׁמֶךָ שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶךָ וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ
עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְמֶךָ בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ כְּסוֹד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה קוֹרְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקֹּדֶשׁ
הפיוט המושמע מידי שנה בתחנות הרדיו - מציג באופן עמוק את עמידתו של האדם לפני אלוהים. על פיוט בכלל ועל 'ונתנה תוקף' בפרט.
רקע
מאזין לתחנות הרדיו יוכל לזהות את בואו של חודש תשרי מתוך הקשבה ל'פלייליסט' המשתנה. ככל שמתקרבים ימי ראש השנה ויום הכיפורים משמיעות תחנות הרדיו שוב ושוב את הפיוט 'ונתנה תוקף'. פיוט עתיק שנאמר בקהילות ישראל במשך דורות וזכה לאחר מלחמת יום הכיפורים ללחן ייחודי ומשקל נוסף של כאב שהפכו אותו למוכר בכל בית במדינת ישראל.
מה חבוי בפיוט הזה שמצליח לרגש ולהסעיר וממה בנוי חוט השדרה שלו שמאות שנים שעברו עליו לא מכופפות אותו? מדוע טקסט דתי כל כך שמקום מושבו הרגיל הוא בבית הכנסת הפך לבן בית אצל כל כך הרבה אנשים שבית הכנסת אינו חלק מעולמם?
הקשר היסטורי
מהו פיוט?
המילה פיוט באה מן השפה היוונית ופירושה: שיר. המושג פיוט מתכוון לכל שירת הקודש בעברית, שתחילתה בארץ ישראל בסוף תקופת התלמוד. שירת הקודש היא "אחת מצורות היצירה האותנטיות במובהק של עם ישראל". ראשיתה בארץ ישראל בסוף תקופת התלמוד, בפיוט הארץ-ישראלי הקדום, והיא נועדה לקשט את התפילה בבית הכנסת, בעיקר בשבתות, בחגים ובימים נוראים. מארץ ישראל עבר הפיוט לארצות התפוצה: בבל, ספרד וצפון אפריקה, ובמקביל – לארצות אירופה הנוצריות – איטליה, צרפת, גרמניה – וספרד. בספרד של ימי הביניים ובהשפעת השירה הערבית, הגיע הפיוט לשיא התפתחותו וכלל גם חריזה מגוונת, מִקְצָב וחלוקה ל"בתים". בתקופה זו שימש הפיוט באירועים שונים – חתונה, ברית מילה, סעודת שבת. שם, בספרד של ימי הביניים, התפתחה גם שירת החול, שאותה יצרו משוררי ספרד לצד שירת הקודש – הפיוטים. יש הסבורים כי "מאז ועד עתה לא התרוממה השירה העברית למדרגה גבוהה כזאת, כפי שהֶעֱלוּהָ [היהודים] הספרדים."
את הפיוט נוהגים לשיר בלחנים שונים, לפי מנהגי העדות. בימינו ניתק הפיוט מהקשרו המקורי – התפילה בבית הכנסת וטקסים דתיים בחיי אדם ובמעגל השנה – והיה לחלק מן ההוויה המוזיקלית הרב תרבותית במדינת ישראל: הפיוט בן ימינו משלב ישן וחדש, עבר והווה, מזרח ומערב, ויוצר אפיק מוזיקלי המשמש גשר לטקסטים יהודיים קדומים מארץ ישראל ומרחבי התפוצות.
על הפיוט 'ונתנה תוקף'
הפיוט 'ונתנה תוקף' הוא 'סילוק' – פיוט שנאמר לפני 'קדושה' – חלק מתוך התפילה שבו 'מקדשים' את שמו האל באמירת 'קדוש קדוש קדוש'. לפני שהציבור כולו מכריז על האל 'קדוש קדוש קדוש' – מעמד בעל עוצמה ושגב, נהגו כותבי פיוטים להקדים פיוט שיהווה מעין הכנה למעמד.
תופעה מעניינית ביחס לפיוט קשורה דווקא לפרט ביוגרפי- זהות המחבר ותאריך היצירה. בעוד שבדרך כלל המסורת נוטה להקדים יצירות ולייחס אותם לזמנים קדומים, ביחס ל'ונתנה תוקף' מתרחשת תופעה הפוכה!
הפיוט התחבר ככל הנראה במאה השישית לספירה ואולי אפילו על ידי יניי בחיר הפייטנים של אותו הדור. אבל במחזורי התפילה השונים מובא סיפורו של ר' אמנון ממגנצא שחיבר את התפילה לאחר שעונה בידי השלטון על שסירב להמיר את דתו, ובעודו על ערש דווי שכוב על מיטה שהובאה לבית הכנסת, בעיצומו של יום הכיפורים, אמר את הפיוט והחזיר את נשמתו. ר' אמנון הוא בן המאה ה – 11 כחמש מאות שנה לאחר שהחיבור כבר היה מוכר בקהילות ויתכן שאפילו עובד בפיוט בן המאה ה-7.
רעיונות מרכזיים
הפיוט פותח בהצגת מעין מחזה שבמרכזו יום הדין. במחזה זה אלוהים יושב על כסאו ודן כל אדם לפי מעשיו. הפיוט ממחיש את האימה הגדולה שבעמידה מול אלוהים ואת הפער שבין ילוד אישה נטול כוחות, נטול חותם, 'כחלום יעוף' לבין עוצמתו האינסופית של הבורא. בין השורות עולה השאלה – מהי הצדקת קיומו של האדם על חסרונותיו הרבים אל מול הבורא. כאן הפיוט מציג שתי תשובות שונות הבאות לידי ביטוי בשני חלקי הפיוט. מחד האדם מצדיק את קיומו באמצעות מעשיו – תשובה תפילה וצדקה. מאידך קיומו של האדם מוצדק בהיותו נושא את שם אלוהים בעולם. תשובה זו – השנייה – היא זו שמעמידה את הפיוט כ'סילוק לקדושה' – הקדמה לחלק שבו מתפללי בית הכנסת קוראים 'קדוש, קדוש, קדוש' ובקריאה זו מצדיקים את קיומם לפני אלוהים.
השפעה והתקבלות
'ונתנה תוקף' הוא פיוט קדום מאוד שמוצא את מקומו במחזורים קדומים כחלק מתפילת יום הכיפורים. הפיוט נאמר הן בקהילות אשכנז והן בקהילות ספרד. בציבוריות הישראלית הוא זכה למקום של כבוד בעקבות הלחן המודרני שחיבר יאיר רוזנבלום ל'ונתנה תוקף' בראשית שנות ה-90. הלחן הייחודי של יאיר רוזנבלום נעשה כמחווה לחברי קיבוץ בית השיטה, קיבוץ שנפילת 11 מבניו במלחמת יום הכיפורים יצרה אצל חביריו יחס ייחודי ליום הכיפורים. חוויית המוות ואפסות האדם המתוארת בפיוט מעניקה עומק ומשמעות לחוויית השכול הישראלית.
על הלחן שכתב יאיר רוזנבלום ל'ונתנה תוקף' ועל הסיפור שמאחוריו כתב יאיר שלג (במאמר "ונתנה תוקף – שילוב מדהים בין מלים ומנגינה"):
"אם יש סיכוי לחיבור בין יהדות לישראליות, וזה הרי החיבור החשוב ביותר ליהודים החיים בישראל, אין לו היום סמל משמעותי יותר מאשר השורה הבאה: "ונתנה תוקף – מלים: ר' אמנון ממגנצא; לחן: יאיר רוזנבלום"".
לקריאה נוספת
על גלגוליו של הפיוט תוכלו לקרוא בכתבה "ונתנה תוקף קידוש השם" המצויה באתר "הארץ".
טקסט מבואר תוכלו למצוא בערך "ונתנה תוקף" באתר "הזמנה לפיוט"