חובת הלבבות / ר' בחיי אבן פקודה
מתוך הבקשה – פיוט שהוסיף ר' בְּחַיֵי אִבְּן פְּקוּדָה בסיום ספרו חובות הלבבות
תרגם לעברית: יהודה אִבְּןתִיבּוֹן
וְאַחַר כל זאת יָצַרְתָ אדם לִכְבוֹדְךָ,
וּבָרָאתָאֱנוֹשׁ קורא בְּשִׁמְךָ,
וְנָפַחְתָבְּאַפָּיו נשמה יקרה וְזַכָּהוּבָרָה,
מְחוּכָּמָהוּמַשְׂכֶּלֶת,
קולטת מוּסָרוְחוֹכְמָה,
ולומדת דעת ומזימה,
מַגֶדֶת כי אתה יְצַרְתָהּ,
ומעידה כי אתה בְּרָאֲתָהּ.
בָּהּ ישכיל כל חכם לב- וְיַכִּירְךָ,
וממנה יתבונן אִישׁ תבונה – וְיִמְצָאֲךָ.
- – – –
לָכֵן בְּלִבּוֹתָם יַשְׂכִּילוּךָ כָּל מְבַקְשֶׁיךָ,
וּבְמַחְשְׁבוֹתָם יִמְצְאוּךָ כָּל דוֹרְשֶׁיךָ,
וַאֲלֵיהֶם קָרוֹב אַתָה בְּחַדְרֵי רוּחָם לִמְאוֹד,
כִּי נַפְשׁוֹתֵינוּ לְךָ עָלֵינוּ לְעֵדִים נֶאֱמָנִים
- – – – –
וְיוֹדִיעוּנוּ כִּי אֲנַחְנוּ הַחוֹמֶר – וְאַתָה יוֹצְרֶנוּ,
וְכִי אַתָה הוּא הַבּוֹרֵא – וּמַעֲשֶׂה יָדְךָ כּוּלָנוּ.
היהדות היא דת של מצוות. דת של מעשים. כך יאמרו חוקרים ומתבוננים. רבינו בחיי בן המאה ה - 11 הבין גם הוא את מרכזיות המעשה הדתי, אך סבר שהלב הוזנח. הספר חובות הלבבות בא כדי להשיב ליהדות את מה שלדעת רבינו בחיי הוא חלק ממנה - הלב.
רקע
היהדות היא דת של מצוות. דת של מעשים. כך יאמרו חוקרים ומתבוננים. רבינו בחיי בן המאה ה – 11 הבין גם הוא את מרכזיות המעשה הדתי, אך סבר שהלב הוזנח. הספר חובות הלבבות בא כדי להשיב ליהדות את מה שלדעת רבינו בחיי הוא חלק ממנה – הלב
צוות תרבות il
* * *
תקציר
הספר "חובות הלבבות" נכתב בערבית בידי ר' בחיי אבן פקודה בסוף המאה ה-11. הספר מציג את השלבים בתהליך ההדרגתי שבו האדם מגיע לשלמות דתית באמונתו ובחייו. הספר מדגיש את "חובות הלבבות" ואת "חכמת המצפון" – את כוונת הלב הפנימית בעבודת ה', להבדיל מחובות האיברים, שהן המצוות המעשיות השגורות והממוסדות. הספר תורגם לעברית בידי יהודה אבן תיבון, והיה "לאחד הספרים הנקראים, הנלמדים והמשפיעים ביותר1" בקהילות היהודים ברחבי התפוצות. בזכות פרסומו היה "חובות הלבבות" לאחד הספרים היהודיים הראשונים שנדפסו לאחר המצאת הדפוס.
רקע
הספר "חובות הלבבות", או בתרגום מדויק מערבית – "ספר המבוא לחובות הלבבות", נכתב בידי ר' בחיי אבן פקודה בסוף המאה ה-11 בספרד המוסלמית (ככול הנראה בסרגוסה). הספר נכתב בערבית תוך התבססות מוצהרת על הספר "אמונות ודעות" של רס"ג – רב סעדיה גאון. למעשה רק שני פרקיו הראשונים של הספר מסתמכים על הגותו של רס"ג, אך ר' בחיי נזקק לסמכות הרוחנית והדתית של "רבנו סעדיה" כדי להכשיר את הרעיונות הפילוסופיים שבספר, אותם רעיונות שאינם מעוגנים בגלוי במקורות הדת. "חובות הלבבות" הושפע גם ממגמתם של ספרי המיסטיקה המוסלמית שרווחו באותה תקופה, ואשר נועדו להדריך את המאמין בדרכו לשלמותו הרוחנית, עד כדי דבקות מלאה באלוהים. ספר חובות הלבבות מתאר את דרכו של האדם "מראשית חינוכו ועד להגעתו למדרגה העליונה של עבודת האל". הספר מציג "אידיאל דתי חדש" של חובות הלבבות והמצפון, ומציע העשרה רוחנית כפתרון למתח שבין הרגש הדתי של היחיד ובין המסגרת הממוסדת של עולםההלכה וקיום מצוות.2 "חובות הלבבות" לא נועד ללמדנים ולתלמידי חכמים – אלא לציבור היהודי הרחב של זמנו, והצליח בכך: הספר בתרגומו לעברית היה לאחד הספרים הנפוצים בקהילות ישראל בדורו ובדורות שאחריו.
רעיונות מרכזיים
מטרת "חובות הלבבות"
בהקדמות לספר מציג בחיי אבן פקודה באריכות את מטרתו בכתיבת הספר – הצגת חובות הלבבות בניגוד לחובות האיברים האחרים. חובות הלבבות הן "חובות המצפונים", הכוונה שבלב, המצפון, וההכרה שבלעדיהם אי אפשר לקיים כראוי את חובות האיברים – את המצוות המעשיות. לספר לא הייתה אפוא מטרה פילוסופית; מטרתו הייתה מטרה מוסרית-דתית: הוראת "הדרך הטובה והישרה" המבוססת על "שורשי חובות הלבבות ומצוות המצפונים", בהתאם לתורה ולמסורת חז"ל – "מנהגי הקדמונים ומוסר החסידים3." חובות הלבבות הן חובות המצפון, שרק האדם ובוראו יודעים אם הוא אכן מקיים אותן או לא: "כגון שנייחד [את] האל בלבותינו, ושנאמין בו ובתורתו" וגם "להסיר השנאה והקנאה מלבבנו." ואילו חובות האיברים – הן המצוות המעשיות, שאותן מקיים האדם בגלוי, ולפיכך הן נראות לעין4. מכאן שאי אפשר לקיים את חובות הלבבות ללא כוונה פנימית, כוונת הלב, בעוד שאת המצוות המעשיות אפשר לקיים גם ללא כוונה, בבחינת מִצְוַות אנשים מְלוּמָדָה. הבדל זה בין חובות הלבבות לחובות האיברים ממחיש את המתח שבין הדת הממוסדת, ההלכתית – ובין "הדתיות הפנימית" של היחיד ורגש האמונה שבלבו. ר' בחיי אבן פקודה הביע תמיהה על חכמי ישראל שלא הרבו לעסוק בחובות הלבבות ו"בחכמת המצפון… שהניחוה ולא חיברוה בספר", ולפיכך היא נותרה "כארץ עזובה". בכתיבת ספרו ביקש למלא את החסר, ותוך הסתמכות על התורה, על מקורות חז"ל ועל מסורת קודמיו ביקש "להחזיר לחיים הדתיים את עיקרם5."
מבנה "חובות הלבבות"
הספר מחולק לעשרה שערים, עשרה חלקים, שכל אחד מהם מורכב מכמה פרקים ומתאר את השלבים בדרך ליעד הנכסף – השגת הדרגה העליונה בעבודת ה'. ואלו הם עשרת השערים שבספר: ייחודו של האלוהים; בחינת טיבם של הברואים; עבודת האלוהים; הביטחון באלוהים; ייחוד כל מעשיו של האדם לשם ה'; הכניעה בפני האלוהים – כדי להינצל מן הגאווה; התשובה – ההתמודדות עם מעידות וכישלונות בדרך אל היעד; חשבון הנפש; הפרישות – שהיא דרגה בפני עצמה בדרך לשלמות, והכוללת איסורים מן התורה והימנעות מהפרזה בהנאות העולם; אהבת האלוהים – שהיא "תכלית התכונות" והמדרגה העליונה. אהבת האלוהים כוללת כמה דרגות, והגבוהה שבהן – אהבת ה' שהיא מעבר ליראתו, ונובעת מן ההכרה בגדולתו. הספר מסתיים בשיר ובו "עשרה בתים עבריים"- בית לכל אחד משערי הספר, שאותם יוכל הקורא לשנן בעל פה, והם יזכירו לו את "ענייני ספרי זה", ובכלל זה – הביטחון בה' והאמונה בו, ההימנעות מן הגאווה ומן ההפרזה בתענוגות הגוף ועוד. באקרוסטיכון של השיר – האותיות בראש כל בית – מופיע שמו של מחבר הספר: בחיי בר (=בן) יוסף. עוד נוספה לספר "בקשה" – פיוט שבו פונה המחבר בבקשה לה', ויש הסבורים כי הוא נכתב בהשראת כתר מלכות של שלמה אבן גבירול.
נפש וגוף ב"חובות הלבבות"
לצד ההבחנה בין חובות הלבבות לחובות האיברים עוסק הספר בהבחנה בין גוף לנפש: "האדם מחובר (=מורכב) מנפש וגוף6". לפי תפיסתו של בחיי אבן פקודה, הנפש היא ישות רוחנית שמקורה בעולם שמעבר לעולמנו, ושלא בטובתה היא נאלצת לרדת לעולם ולהיכנס לגוף האדם, שהוא המקור לכל נטיותיו הרעות של האדם. הנפש מתקיימת בגוף האדם תוך מתח קבוע בין רצונה להיפרד מן הגוף ומחיי העולם הזה ולחזור למקורה הרוחני – ובין הגוף הקושר אותה בעל כורחה לעולם הזה. הנפש הנמצאת בגוף שוקעת בהנאות החומריות של העולם, ולפיכך נשקפת לה סכנה שתשכח את ייעודה המקורי, הרוחני. השכל, הכוח העליון של הנפש, הוא המקשר בינה ובין מקורה הרוחני, והוא העומד בפרץ כנגד סכנת ההתדרדרות של הנפש שבגוף. אך השכל לבדו לא יכול למשימה זו, וכאן מתגלה חשיבותם של "חובות האיברים": המצוות הדתיות מרסנות את הגוף, ובכך מעוררות את שכלו של האדם, המסייע לנפש להתרומם למקורה העליון, הרוחני.
השפעה והתקבלות
"חובות הלבבות" – השפעתו וגלגוליו
"חובות הלבבות" היה לספר נפוץ וידוע בקרב הציבור היהודי הרחב, אך לא נחשב במיוחד בקרב המשכילים בני דורו ובני הדורות הקרובים לו7. בשנת 1161 תורגם הספר לעברית בידי יהודה אבן תיבון8, ותרגומו הביא לפרסומו גם בקהילות ישראל באשכנז וזכה להצלחה רבה: "חובות הלבבות" היה לספר מקובל ובעל השפעה בציבור הרחב של תלמידי חכמים ולומדי תורה באשכנז, "כנראה בגלל הפשטות והבהירות בכתיבתו והשילוב הספרותי הנדיר בין עיון דייקני לרגש פיוטי".9 "חובות הלבבות" היה אחד הספרים הראשונים שנדפסו לאחר המצאת הדפוס: באיטליה בשנת ר"ן- 1490 ובפולין בשנת שנ"ג-1593. במהלך השנים ראו אור קיצורים של הספר, ובהם קיצור "חובות הלבבות" בעשרה פרקים, שאותם לומדים בעשרת ימי תשובה. "חובות הלבבות"10 תורגם לשפות רבות, ובהן ספרדית פורטוגזית, איטלקית, יידיש, גרמנית, אנגלית וצרפתית. הספר נדפס גם בארץ בתרגום המקורי לעברית של יהודה אבן תיבון, במהדורה מדעית בעריכתו של א' צפרוני, שיצאה לאור בהוצאת מוסד הרב קוק ומחברות לספרות (תשכ"ב – 1962).