מקלעת השמש / רחל חלפי

שירתה של רחל חלפי היא שירה של ריבוי: ריבוי קולות דוברים ודמויות, ריבוי מצבֵי-אני, ריבוי עולמות של ידע, ריבוי סתירות. היא עוסקת במצבי תודעה וקיום מנקודת מבטה של דוברת-אישה שתפיסת העצמי שלה נזילה ומשתנה. בשיר "אני" מעידה הדוברת על עצמה שהיא "פרועת פלומה סתורת מחשבות" – תיאור הנכון במידה רבה לכל שירתה של חלפי. היא עוסקת בידיעה ובהכרה של העולם תוך שהיא נעה במעין קלות בין הרהורים פילוסופיים, תאוריות מדעיות, עולמות שונים של ידע, מצבי נפש ופעולות יום-יום קונקרטיות. כך למשל היא עוברת בשיר קצר אחד מחוקי הפיזיקה של ניוטון עד לקערת מרק בצל (בשיר: "תנו לי קערת").

ההקשר ההיסטורי

רחל חלפי נולדה בתל אביב והיא עודה מתגוררת בה. חלפי היא משוררת ואמנית רב-תחומית. מלבד כתיבת שירה היא עסקה בתחומים רבים: כתיבת סיפורים ותסריטים, יצירת סרטים ועריכת רדיו. היא בת למשפחת אמנים: אביה שמשון חלפי היה משורר, אמה מרים חלפי הייתה פסלת וציירת ואף הוציאה ספרי שירה, ודודה אברהם חלפי היה שחקן ומשורר. יצירתה מתפרסמת מראשית שנות השישים, אבל ספר שיריה הראשון שירים תת-ימיים התפרסם רק ב-1975. בעקבותיו הוציאה חלפי עד כה 15 ספרי שירה. ב-2002 פרסמה חלפי מבחר משיריה בשם מקלעת השמש, וב-2006 יצאה מהדורה מורחבת שלו. מאז הוציאה קובצי שירה נוספים.

שירתה של רחל חלפי היא חלק מהמהפכה השירית שהתחוללה בשנות החמישים והשישים, אבל מראשיתה הייתה בה עמדה שירית ותחושת עולם אחרת: החומרים, עמדת הנפש, תפיסת העצמי והזיקה בין השירה למציאות היו במידה רבה מהופכים לטון הספקני ולעמדה האכזיסטנציאליסטית שאפיינו את רוב משוררי התקופה.

מרכיב מרכזי באחרוּת זו הוא היותה משוררת-אישה. חלפי, בדומה ליונה וולך, יצרה דמויות נשיות חזקות, מאיימות לכאורה ויוצאות דופן, כגון מכשפות ומיני יצורי מים, וכוננה דמות אני נשית המחליפה פנים וזהויות. השיר "פתאום" הוא רשימה ובה שורת תיאורים מנוגדים של האני הדוברת: "פתאום אני קלה פתאום אני כבדה / פתאום אני עגולה פתאום אני חדה". בסופו מתברר שהניגודים השונים כוללים את האפשרות להיות אני ולא אני: "פתאום אני אני פתאום אני כבר / לא".

חלפי העמידה עולם שירי ששפתו פמיניסטית, במובן זה שהיא חתרה תחת תפיסות והנחות יסוד פטריאכליות על אודות נשים, עצמיות, אחדות, גופניות, קוהרנטיות, ידע, ידיעה ותחושה, ותחתיהם הציעה תמונת עולם מפוזרת, מרובה, משתנה, לא הייררכית ולא "גברית". שירתה עוברת מרכות לאלימות, מחדות לטשטוש, מהכרה לתחושה, מרצינות להומור, והיא מפרקת דיכוטומיות ומציעה יחס חדש בין הפיזי למטאפיזי, העומד על הקונקרטי, המוחשי, המרובה והלא בלעדי.

השילוב בין ריבוי ופיזור של דמות האני, של מיני הייררכיות ושל יחסי מרכז ושוליים, הוא מעין מבנה עומק של רבים משירי רחל חלפי. צורה אופיינית להמחשה של מבנה עומק זה הוא השיר הקטלוגי. שירים רבים עשויים צורת קטלוג – רשימה של פריטים שלכאורה הם דומים, ולכן הם מונחים זה בצד זה, אבל בעצם אין הם מתאימים להיגיון רגיל של רשימה. כלומר, השימוש בשיר קטלוגי הוא אמצעי חקירה ובירור הבא לערער על תפיסה מקובלת של דומוּת כעיקרון מארגן של ידע. במקום עקרון הדומות מציע השיר הקטלוגי של חלפי הטרוגניות והמחשה-הנכחה של ידע מסדר אחר.

השיר "מה יש" הוא מין רשימה כזו, המאורגנת סביב השאלה החוזרת מה יש בין שתי תופעות. כלומר, מה הקשר בין שני דברים, מצבים או אובייקטים במציאות, ואיך קיומו או היעדרו של קשר זה משיב על השאלה הגדולה מהו היש, ממה הוא מורכב, ואיך הזיקות בין מרכיביו מציבות מול הכרתנו את מהותו, את כוליותו, את משמעותו. על פניו אפוא השיר עוסק בענף יסוד של הפילוסופיה – אונטולוגיה, תורת היש.

אבל התחקות אחר רשימת צמדי התופעות שבשיר מעלה שהחקירה האונטולוגית היא בעצם חקירה מטאפיזית. האיבר הראשון בכל אחד מהצמדים הוא מצב של חולי: זונדה בוושט, ספירת דם מתפרעת, ניתוח, שחיטה, תפירה, מסדרונות בית חולים, איש הנאבק לא לקרוס. באיבר השני אובייקטים של יופי, רגש או מעשה אמנות: רקמת הקטיפה של הוורד, פראות מכחול הצייר, צליל כינור מהורהר, פרוזדורי הלב הפריך, גבר יפהפה הרוכב על סוס שחור. השאלה מה בין אלו לאלו היא בעצם שאלה על היחס בין הגוף המתכלה, החולה, המתפורר של אדם, לבין תחושת היופי והרגש שמכוחם אדם מתבונן ויוצר. כלומר, זו שאלה על היחס בין הפיזי למטאפיזי.

הרשימה מתעתעת – לכאורה היא מנסה לשים סדר בדברים שאינם מסודרים ואינם מסתדרים, אך ככל שהיא מתקדמת היא חושפת את הרגש הקשה והמציף המניע אותה. השאלות העקרוניות, הכלליות, הולכות ומתנקזות אל איש אחד קורס ואל דוברת אחת בגוף ראשון. בסופו של השיר השאלה "מה יש" מוכפלת ומתעצמת, והיא מוסבת על השיר עצמו – מה בין השורות הסדורות והרשימה המסדירה לכאורה לבין "מחול הכאוס הקורע המכה שבתוכי".

השיר מגלם אפוא צורת ידיעה המיטלטלת בין ניסיון להבין, לחשוף עיקרון, להכליל, לבין מצב אנושי מסוים, קונקרטי, בר-חלוף.

יצירתה של רחל חלפי התקבלה מאוחר. דן מירון כתב על מקומה בשירה העברית: "זה למעלה משלושה עשורים מלווה אותנו קולה השירי של רחל חלפי – קול ייחודי, נוגע לפעמים בקולות אחרים, אך נותר תמיד בלתי דומה, נפלה. אולי משום כך קונה לעצמו הקול הזה את הקשב שהוא ראוי לו רק בהדרגה. לאט מדי, אם כי בהתמדה, גוברת נוכחותו בחלל האקוסטי הדחוס של השירה העברית" (מירון, 2006, עמ' 453).

בעשור האחרון, ובעיקר מאז שיצא מקלעת השמש, גובר העניין ששירתה מעוררת בקרב חוקרי שירה עברית, משוררים וקוראים.

אשד, א' (24 בינואר, 2004). הכישוף של רחל חלפי [פוסט מבלוג]. נדלה מ: http://no666.wordpress.com/2004/01/24.

בלבן, א' (1995). הערות מבוא לשירת חלפי. עכשיו, 62, 49–63.

חלפי, ר' (2006). מקלעת השמש. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

מירון, ד' (2006). לעוץ מציאות, ללוש חושך, לברוא קול – על שירתה של רחל חלפי. בתוך ר' חלפי (עורכת), מקלעת השמש (עמ' 453–572). תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

שניר, ל' (1992). שתי שיחות: החומר, הרוח – שני ראיונות עם רחל חלפי. עלי שיח, 31–32, 155–171.