מתיבה סתומה / חביבה פדיה

בספר מתיבה סתומה מוצגת הפואטיקה הייחודית של פדיה, פואטיקה מיסטית, קבלית, הכרוכה בטבורה במורשת הסוד היהודית, בשברי פסוקים ובהתייחסויות למקורות היהודיים. עולמה הפנימי של פדיה נפרש לראשונה בספר זה, ונדמה כי פרסום הספר פרץ סכר יצירתי. זהו ספר המעמיד עולם קסום, מיסטי, המתקיים במקביל לעולם הרגיל והשגרתי בו אנו חיים.

ההקשר ההיסטורי

מתיבה סתומה מדבר על אוצרות. אוצרות מיסטיים וקבליים, אוצרות של זהב המצויים מתחת לידינו. הזהב הוא המטפורה המרכזית בספר שירה זה. שירתה המיוחדת של פדיה מהלכת קסם על כל אחד: המילים המיוחדות, הקצב, הלשון, כל אלו משתקעים באוזן ובנפש, ולא תמיד הם מצריכים פענוח מדוקדק של משמעות.

חביבה פדיה היא פרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון. זהו ספר שיריה הראשון, ובעקבותיו פרצה כמשוררת. אחריו באו, בהפרשי זמן קצרים, עוד שני ספרי שירה (מוצא הנפש ודיו אדם, 2002 ו-2009 בהתאמה), וספר פרוזה, (עין החתול, 2008).

חביבה פדיה בחרה לפתוח את ספר שיריה מתיבה סתומה בשיר המרפרר במובהק ובבירור לקינה הידועה של משורר ימי הביניים בספרד שלמה אבן גבירול על מות יקותיאל פטרונו, קינה הפותחת במילים "ראה שמש". וכך כתבה פדיה:

קרע שמש והיא אדומה// בתוך דמעות רבות בזיזתה/ עשאוה ככברה// השמיים לוח שחור / ומישהו רושם/ צפויה לך התחלה נפלאה//

השיר מנסה לקומם מאבק אנתולוגי כנגד הסוגה שאליה הוא מתייחס ומכריז על עצמו כלא-קינה, ובו בזמן מנכיח אותה. "מתיבה סתומה מתעד שלב של יקיצת התודעה, שהיה כרוך בייסורים ובהרבה התנגדות פנימית לכל מה שעבר עלי. הרגשתי […] שהחומרים שדחקתי מתפרצים", אמרה פדיה בריאיון שנתנה להלית ישורון בכתב העת חדרים.

המשוררת ייצרה בשיר עמדה של דוברת העומדת בשקילות סימבולית לשמש הנקרעת שנבזזה, ש"עשאוה ככברה", והיא "יום יום מתאווה קבורתה". את המשפט "צפויה לך התחלה נפלאה" אפשר לקרוא גם כאירוניה, כדיבור נבוב, שטוח ושיקרי. חריגותו של הצירוף בולטת גם בשל המשלב הלשוני הגבוה של השיר כולו. המשפט מעלה בזיכרון לשון פופולרית נמוכה, מן הסוג המשמש בפתקיות של עוגיות מזל סיניות ואצל מגידי עתידות.

השיר מוסר את ההבזק שבו מצליחה התודעה לגבור בעצמה על ההדחקה ועל ההשכחה שלמדה. החזרה אל העושר הלשוני של מסורת ימי הביניים, אל מסורת דתית מיסטית, מופיעה בניסוח מניפסטי גם במסות שכתבה פדיה בשם "הגיע הזמן לומר 'אני' אחרת בשירה העברית".

מתיבה סתומה זכה לביקורות רבות ונלהבות. פדיה הוכרה כמשוררת בקהיליית השירה, וכיום, לאחר שלושה ספרי שירה מוערכים, היא דמות מרכזית בקהילייה זו. קולה הצלול נשמע לא רק בספרי שירתה, הזוכים להערכה רבה מצד הביקורת והמחקר, אלא גם במניפסטים הקוראים לשינוי השירה העברית, לחזרה למקורות יהודיים ולשאיבה מבפנים הקשורה גם באתניות ובמוצא. חביבה פדיה היא דמות מרכזית בחיי הרוח של ישראל כיום. כתיבתה הפורה במגוון נושאים– מקום, מרחב, אמנות ועוד, הקנו לה מעמד חשוב. באחד מספריה האחרונים, הליכה שמעבר לטראומה, סיפרה כי כתיבת השיר "איש הולך" פרץ אצלה דבר מה עמוק. החוקרת לילך לחמן התייחסה לשיר זה כנקודת ההתחלה והראשית של הרנסנס של השירה המזרחית שאנו מצויים בו. פדיה אינה נמנעת אף משירים פוליטיים נוקבים, ושירה על ההרוגה רייצ'ל קורי הוא דוגמה לכך.

ישורון, הלית (2003–2004). ויתור על כל אחיזה. חדרים, 15, 169–190.
פדיה, חביבה (2 במאי, 2006 ו-10 במאי, 2006). הגיע הזמן לומר "אני" אחרת בספרות העברית. הארץ, ספרים, עמ' 12–13.