ספר האגדה / ביאליק ורבינצקי

את ההגות היהודית מראשיתה ועד ימינו אפשר לחלק בחלוקה גסה לשני בנים עיקריים – ההלכה והאגדה. עד הגעתם של ביאליק ורבניצקי, ההלכה נחשבה לבן האהוב, המוצלח, "הבן יקיר לי", ואילו האגדה לבן המוזנח, הפרוע, המבריק והבלתי צפוי. ספר האגדה, מפעלם הקנוני של חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי, כונן מהפכה ביחס למקורות היהודיים.

ספר האגדה מאגד בתוכו את המדרשים ואת האגדות אשר לוקטו מהמקורות: המשנה, התלמוד הבבלי, התלמוד הירושלמי, אבות דרבי נתן, מכילתא, תוספתא, מדרש רבה, ספר יצירה, ילקוט שמעוני ועוד. בהקדמה לספר הסביר ביאליק מה היה המניע למלאכת כינוס החומר:

"בימינו לא כל אדם מצוי אצל ספרים עתיקים ולא כל אדם יכול ורוצה לחטט בתוך תלי-תלים שנצברו כהררים במשך כמה דורות. האגדה, כמקצוע חופשי של יצירה, הייתה כל ימיה כעין שדה של הפקר וחורשה עזובה, שגידולי-הבר והספיחים פרים ורבים בהם מאליהם" (ביאליק, מתוך "הקדמה לספר האגדה").

ההישג של ביאליק ורבניצקי היה כפול ומכופל משום שהם לא רק הצליחו לכנס ו"לאלף" את אוצר הספרות אדיר הממדים הזה, אלא גם עמדו ביעד החשוב שהציבו לעצמם – להחזיר לספרות האגדה את מקומה הראוי במשפחת ההגות היהודית לדורותיה.

ההקשר ההיסטורי

בשנת 1903, בעיר אודסה שבאוקראינה, החלו ביאליק ורבניצקי לעבוד על ספר האגדה. באותה שנה פרץ ברוסיה "פוגרום קישינב" שנחשב לאחד האירועים הטראומטיים ביותר בהיסטוריה של העם היהודי גם בשל עוצמת אכזריותם של הפורעים שטבחו, אנסו ושדדו מכל הבא ליד, וגם כי בראייה היסטורית הוא היה הסנונית הראשונה שבישרה את הופעתה של המפלצת האנטישמית שהשתלטה על אירופה במאה ה-20.

בעקבות "פוגרום קישינב" כתב ביאליק את הפואמה הידועה "בעיר ההריגה" ואת השיר המפורסם "על השחיטה" שבו ביקר בחריפות את יהודי רוסיה על אוזלת ידם ועל כפיפות קומתם לנוכח ידו המורמת של הקלגס הרוסי.

אך ביאליק לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים. בתבונתו הרבה הוא הבין שעל מנת שהפזורה היהודית בגלות תצליח לאסוף את עצמה מפרטים מפורדים וכנועים ללאום מגובש ומלוכד, לא מספיק לכתוב פואמות מוכיחות ושירים צולפניים, אלא גם להניח יסודות תרבותיים יציבים ושיטתיים שמהם העם יוכל לשאוב עוצמה רוחנית מאחדת.

הכרך הראשון של ספר האגדה זכה להצלחה רבה ועד שנת 1911 נדפסו עוד שני כרכים. המפעל שהחל באודסה הושלם בישראל בשנת 1930 וכלל מהדורה מחודשת בתוספת פרקים רבים בעריכתם של ביאליק ורבניצקי.

כפי שכתב ביאליק בהקדמה לספר האגדה, מי שרוצה להכיר את האומה הישראלית לפני ולפנים על כורחו "ילך אצל האגדה". מצד התוכן האגדה כוללת השקפות שונות על חיי העולם וחיי השעה, סיפורים על קורותיהם ומעשיהם של גדולי האומה, מחשבות על האדם והעולם, על דעות ואמונות, על חוכמת החיים ועל "כבשונו של עולם". היטיב לתאר זאת ביאליק בהקדמה לספר האגדה, בתארו את רוחב יריעתה של האגדה: "סוף דבר, אין לך מקצוע של הרגש והמחשבה מאלו שהגיע להם כמובן כוח הדעת והדמיון, שלא נגעה בו האגדה מצד שהוא".

מבחינת הסגנון, באגדה מיוצגים כמעט כל סוגות הספרות: סיפורי מעשים ושיחות, ציורים ממשיים ודמיוניים, דרשות ומאמרים, משלים וחידודים, דברי פיוט ושיר, גוזמאות, דברי הבאי ודברי בדיחות ועוד ועוד.

לשון האגדה בהירה ופשוטה. יש בה הרבה מן הציוריות של כוח הדמיון העממי והרבה מן הצמצום של לשון החכמים ומשלי העם. עוד נשתמרה בה "החיוניות והבריאות של לשון העם ממש" (ביאליק, "הקדמה לספר האגדה").

בספר שישה חלקים: בראשון מאורגנות האגדות על ציר זמן היסטורי; השני מאגד סיפורי חכמים; השלישי עוסק בזיקה בין העם היהודי לארץ ישראל; הרביעי ביחסים בין אדם למקום; החמישי ביחסים בין אדם לחברו ובין אדם לעולם; והחלק השישי הוא כעין כולבו עשיר של מדרשים ואגדות מכל טוב אוצר האגדה – ענייני רפואה, שיחות חולין, מזלות, חלומות, אמונות תפלות ועוד.

בהקדמה לספר האגדה הדגיש ביאליק כי הספר לא נועד להיות "ספר מדע" הדורש את האגדה מן ההתפתחות ההיסטורית. מטרתו, כפי שהטעים ביאליק, אינה "מתי דברים התרחשו" או "מי אמר למי", אלא "מה נאמר" ו"איך נאמר".

הצלחתו של ספר האגדה הייתה מעבר לכל דמיון והוא התקבל בהתלהבות רבה בקרב כל שכבות העם – מההמון הפשוט ועד השכבות המשכילות ביותר.

השפעתו ניכרה בחינוך, בספרות, באמנות ובאקדמיה, ואפילו ביאליק עצמו לא חסך ממנו תשבחות ובמאמר המפורסם "הלכה ואגדה" תיאר בכישרון האופייני לו את האפקט שיצר הספר:

"הניסיון הצליח במידה שלא פיללו לה בעלי המעשה עצמם. 'ספר האגדה' פשט לרבבותיו בכל גבולות ישראל ויהי כמעט לספר התמיד על שלחן כל יודע ושומע עברי. כמדומה שהספר עשה שליחותו ולרגלו התבצרה האגדה בהכרת דורנו כאחד מנכסי הרוח היקרים ביותר של עמנו" (ביאליק, "הלכה ואגדה").

מן הסתם ביאליק היה שמח לדעת שגם שמונים שנה אחרי כתיבת שורות אלו ספר האגדה עדיין נחשב בצדק לאחד מאבות המזון של התרבות היהודית והישראלית, ואין ספק כי מקומו בארון הספרים היהודי מובטח עוד שנים רבות.

לצפייה בטיוטה של ספר האגדה כפי שנסרקה בספריה הלאומית