ציון הלא תשאלי / רבי יהודה הלוי
ציון הלא תשאלי
צִיּוֹן, הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ,
דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ?
מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן שְׁלוֹם
רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכֹּל עֲבָרָיִךְ,
וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה, נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל–
חֶרְמוֹן וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרָיִךְ!
לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים, וְעֵת אֶחֱלֹם
שִׁיבַת שְׁבוּתֵך – אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ.
לִבִּי לְבֵית-אֵל וְלִפְנִיאֵל מְאֹד יֶהֱמֶה
וּלְמַחֲנַיִם וְכֹל פִּגְעֵי טְהוֹרָיִךְ,
שָׁם הַשְּׁכִינָה שְׁכֵנָה לָךְ, וְהַיּוֹצְרֵךְ
פָּתַח לְמוּל שַׁעֲרֵי שַׁחַק שְׁעָרָיִךְ,
וּכְבוֹד אֲדֹנָי לְבַד הָיָה מְאוֹרֵךְ, וְאֵין
שֶׁמֶשׁ וְסַהַר וְכוֹכָבִים מְאִירָיִךְ.
אֶבְחַר לְנַפְשִׁי לְהִשְׁתַּפֵּךְ בְּמָקוֹם אֲשֶר
רוּחַ אֱלֹהִים שְׁפוּכָה עַל בְּחִירָיִךְ.
אַתְּ בֵּית מְלוּכָה וְאַתְּ כִּסֵּא אֲדֹנָי, וְאֵיךְ
יָשְׁבוּ עֲבָדִים עֲלֵי כִסְאוֹת גְּבִירָיִךְ?
מִי יִתְּנֵנִי מְשׁוֹטֵט בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר
נִגְלוּ אֱלֹהִים לְחוֹזַיִךְ וְצִירָיִךְ!
מִי יַעֲשֶׂה לִי כְנָפַיִם וְאַרְחִיק נְדוֹד,
אָנִיד לְבִתְרֵי לְבָבִי בֵּין בְּתָרָיִךְ!
אֶפֹּל לְאַפַּי עֲלֵי אַרְצֵךְ וְאֶרְצֶה אֲבָ-
נַיִךְ מְאֹד וַאֲחֹנֵן אֶת-עֲפָרָיִךְ,
אַף כִּי בְעָמְדִי עֲלֵי קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶשְׁ-
תּוֹמֵם בְּחֶבְרוֹן עֲלֵי מִבְחַר קְבָרָיִךְ!
אֶעְבֹר בְּיַעְרֵךְ וְכַרְמִלֵּךְ וְאֶעְמֹד בְּגִלְ-
עָדֵךְ וְאֶשְׁתּוֹמֲמָה אֶל הַר עֲבָרָיִךְ,
הַר הָעֲבָרִים וְהֹר הָהָר, אֲשֶׁר שָׁם שְׁנֵי
אוֹרִים גְּדוֹלִים מְאִירַיִךְ וּמוֹרָיִךְ.
חַיֵּי נְשָׁמוֹת – אֲוִיר אַרְצֵךְ, וּמִמָּר דְרוֹר
אַבְקַת עֲפָרֵךְ, וְנֹפֶת צוּף – נְהָרָיִךְ!
יִנְעַם לְנַפְשִׁי הֲלֹךְ עָרֹם וְיָחֵף עֲלֵי
חָרְבוֹת שְׁמָמָה אֲשֶׁר הָיוּ דְבִירָיִךְ,
בִּמְקוֹם אֲרוֹנֵךְ אֲשֶׁר נִגְנַז, וּבִמְקוֹם כְּרוּ-
בַיִךְ אֲשֶׁר שָׁכְנוּ חַדְרֵי חֲדָרָיִךְ!
אָגֹז וְאַשְׁלִיךְ פְּאֵר נִזְרִי וְאֶקֹּב זְמָן,
חִלֵּל בְּאֶרֶץ טְמֵאָה אֶת-נְזִירָיִךְ–
אֵיךְ יֶעֱרַב לִי אֲכֹל וּשְׁתוֹת בְּעֵת אֶחֱזֶה,
כִּי יִּסְחֲבוּ הַכְּלָבִים אֶת-כְּפִירָיִךְ?
אוֹ אֵיךְ מְאוֹר יוֹם יְהִי מָתוֹק לְעֵינַי בְּעוֹד
אֶרְאֶה בְּפִי עֹרְבִים פִּגְרֵי נְשָׁרָיִךְ?
כּוֹס הַיְגוֹנִים, לְאַט! הַרְפִּי מְעַט, כִּי כְבָר
מָלְאוּ כְסָלַי וְנַפְשִׁי מַמְּרוֹרָיִךְ.
עֵת אֶזְכְּרָה אָהֳלָה – אֶשְׁתֶּה חֲמָתֵךְ, וְאֶזְ-
כֹּר אָהֳלִיבָה – וְאֶמְצֶה אֶת-שְׁמָרָיִךְ!
צִיּוֹן כְּלִילַת יֳפִי, אַהְבָה וְחֵן תִּקְשְׁרִי
מֵאָז, וּבָךְ נִקְשְׁרוּ נַפְשׁוֹת חֲבֵרָיִךְ–
הֵם הַשְּׂמֵחִים לְשַׁלְוָתֵךְ וְהַכּוֹאֲבִים
עַל שׁוֹמֲמוּתֵךְ וּבוֹכִים עַל שְׁבָרָיִךְ.
מִבּוֹר שְׁבִי שׁוֹאֲפִים נֶגְדֵּךְ וּמִשְׁתַּחֲוִים
אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ אֱלֵי נֹכַח שְׁעָרָיִךְ,
עֶדְרֵי הֲמוֹנֵךְ, אֲשֶׁר גָּלוּ וְהִתְפַּזְּרוּ
מֵהַר לְגִבְעָה וְלֹא שָׁכְחוּ גְדֵרָיִךְ,
הַמַּחֲזִיקִים בְּשׁוּלַיִךְ וּמִתְאַמְּצִים
לַעְלוֹת וְלֶאְחֹז בְּסַנְסִנֵּי תְּמָרָיִךְ.
שִׁנְעָר וּפַתְרוֹס הֲיַעַרְכוּךְ בְּגָדְלָם, וְאִם
הֶבְלָם יְדַמּוּ לְתֻמַּיִךְ וְאוּרָיִךְ?
אֶל מִי יְדַמּוּ מְשִׁיחַיִךְ וְאֶל מִי נְבִי-
אַיִךְ וְאֶל מִי לְוִיַּיִךְ וְשָׁרָיִךְ?
יִשְׁנֶה וְיַחְלֹף כְּלִיל כָּל-מַמְלְכוֹת הָאֱלִיל.
חָסְנֵךְ לְעוֹלָם, לְדוֹר וָדוֹר נְזָרָיִךְ.
אִוָּךְ לְמוֹשָׁב אֱלֹהַיִךְ, וְאַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ
יִבְחַר יְקָרֵב וְיִשְׁכֹּן בַּחֲצֵרָיִךְ!
אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת
אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ,
לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירַיִךְ וְלַעְלֹז בְּשִׂמְ-
חָתֵךְ בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קַדְמַת נְעוּרָיִךְ!
אחד הפיוטים שנוגעים ללב ובו הכמיהה לירושלים ולארץ ישראל.
רקע
שירי ציון/ ר' יהודה הלוי
ר' יהודה הלוי 'המשורר הנשגב', כפי שכינה אותו ביאליק, היה איש הגות ומעשה. כאיש הגות פיתח ר' יהודה הלוי תפיסה בעלת אופי לאומי שראתה את עם ישראל כעם בעל ייחוד ותפקיד. ר' יהודה הלוי ראה את הישיבה בגלות ואימוץ הנורמות התרבותיות הערביות כחטא. שיריו מלאים בכמיהה וגעגועים לציון. בהיותו איש מעשה לא הסתפק ר' יהודה הלוי בדיבור וכתיבה; בשנת 1141 יצא ר' יהודה הלוי למסע לארץ ישראל. על פי האגדה מצא ר' יהודה הלוי את מותו אל מול הכותל המערבי בירושלים, מושא געגועיו, בעקבי סוס של פרש ערבי שדרס אותו למוות.
* * *
יהודה הלוי כתב כ-35 שירי ציון, ובהם פיוטים המביעים את געגועיו לארץ הקודש, לציון, וגם שירים המתארים את מסעו אליה בים, הרוגע והסוער. את כמיהתו לארץ ישראל הביע יהודה הלוי בפיוטים שכתב בספרד זמן רב לפני מסעו, ובהם שני שיריו הידועים – "לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב" 1והשיר "יפה נוף".
נושא זה של שירי ציון היה מיוחד לשירתו של יהודה הלוי, שהאמין במעלותיה ובסגולותיה של הארץ ובחובתו של כל יהודי לעלות אליה. לרעיון זה קמו מתנגדים רבים, שהכירו בהשפעתו של המשורר על הציבור וחששו, "שאם יעקור ר' יהודה הלוי מספרד ויעלה אל ארץ ישראל, יטיל הדבר חובה עליהם לעשות כן, והם – ישיבת ספרד הייתה נוחה להם".2 שירי ציון כוללים את תיאורי מסעו של יהודה הלוי לארץ ישראל ומתעדים את מראות הים הכחול השלו והשקט ואת חזותו בעת סערה וקדרות. בשירי ציון תיאר יהודה הלוי את הארץ החרבה שהדרה וכבודה אבדו לה, אך עובדה זו לא הרתיעה את המשורר מן השאיפה לממש את חלומו, לעלות לארץ ולצפות לגאולתה.
בפיוט "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך" פונה המשורר אל ציון, ארץ כיסופיו, ואומר: "לבכות ענותך אני תנים, ועת אחלום / שיבת שבותך, אני כינור לשירייך". וגם במצבה העלוב של הארץ, "ינעם לנפשי, הלוך ערום ויחף, / עלי חרבות שממה, אשר היו דבירייך". ובסיום השיר מביע המשורר את המשאלה: "אשרי מחכה, ויגיע ויראה עלות / אורך… / לראות בטובת בחירייך, ולעלוז בשמחתך / בשובך אלי קדמת נעוריך."3 פיוט זה שולב בקינות שנוהגים לומר בבית הכנסת בתשעה באב.
יהודה הלוי נחשב למשורר המובהק של ציון – אך רעיון שיבת ציון נבט ככל הנראה לראשונה בשירתו שלשלמה אִבְּן גבירול, שפיוטיו כוללים ערגה וגעגועים לציון ותחושה כי הגאולה אכן קרובה, וכבר מתדפקת על הדלת.4
את הפיוט "לבי במזרח" כתב יהודה הלוי כאשר היה עדיין "בסוף מערב", בספרד:
"לִבִּי בַּמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב
אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרַב
אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וֶאֱסָרַי, בְּעוֹד
צִיוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב
יֵקַל בְּעֵינַי עֲזוֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ
יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב."
הסברים והערות:5 במזרח: בארץ ישראל. בסוף מערב: בספרד. איך אטעמה את אשר אוכל ואיך יערב: איך יטעם לי ואיך ימתק לי מאכלי. מערב… יערב… ערב: לשון נופל על לשון; חריזת השורה הראשונה (הדלת) והשורה הרביעית (הסוגר) לתפארת הפתיחה. נדרי ואסרי: נדרי לעלות לארץ ישראל. בחבל אדום: בשליטת הנוצרים. בימי יהודה הלוי נשלטה ירושלים בידי הצלבנים, שכבשו אותה מן המוסלמים בשנת 1099. בכבל ערב: תחת עול המוסלמים. בחבל… בכבל: חרוזים פנימיים וצמד מילים בשינוי אות. דביר: קודש הקודשים של בית המקדש. יקל… יקר: צמד מילים בשינוי אות ובמשמעות מנוגדת. בעיני: מילה חוזרת בשורות הסוגרות.