רחובות הנהר / אורי צבי גרינברג

אֲחוֹתִי דוּכִיפַז

צִפּוֹר מְנַתֶּרֶת.. הִיא כֹּה סַסְגּוֹנִית בִּזְהָבֶיהָ!

וְהִנֵּה נִצָּבָה לְהַבִּיט בְּאַחַת מֵעֵינֶיהָ – –

מַה שֵּׁם אֲכַנֶּנָּה? הֲרֵינִי קוֹרְאָהּ: דּוּכִיפַז!

נִשְׁמַת אֲחוֹתִי בָּךְ, רֹאשָׁהּ הַנִּפְלָא: מִנִּיפַז!

אֲהָהּ לְיוֹם לַעַן, יוֹם בּוֹא חֲדָרֶיהָ קַלְגָּס!

כָּל קַו הַחֶמְלָה הַנּוֹצְרִית לְסַף בַּיִת זֶה פַּס.

אֱלֹהִי הַבָּתִּים בָּעוֹלָם, בַּיִת-קֵץ-הָעוֹלָם,

בּוֹ גָּרָה מִשְׁפָּחָה מִן הָעָם הַנִּבְחָר מִכָּל עַם – –

בֵּיתֵנוּ עָמַד שָׁם הֶפְקֵר וּמְגֻלֶּה לְעֵין גּוֹי,

כְּדִיר צֹאן בְּלִי גְּדֶרֶת לְעֵין חַיַּת בַּר וּנְחִירָהּ.

מְעַט מְאוֹד אֲדָמָה וְהַרְבֵּה רְקִיעִים לְשֵׁם נוֹי

עַל קָדְקוֹד יְהוּדִים שׁוֹנֵי-נוֹף בִּתְפִלָּה כַּבִּירָה:

וְהִנֵּה.. אֲכָלוּם הַגּוֹיִים. זוֹ תְּפִלָּה וּמְחִירָהּ – –

בֵּיתֵנוּ עָמַד שָׁם הֶפְקֵר, בּוֹ הַרְבֶּה-מְאוֹד-אֵל

וּתְפִלָּה וְנִגּוּן וְרַחֲמִים-בְּלִי-מָגֵן.. גּוּף עִם צֵל,

כְּבֵיתָם שֶׁל גּוֹלִים יְהוּדִים הַמְּצַפִּים לְגוֹאֵל

וּבֵינְתַיִם פּוֹרֵץ בּוֹ הַגּוֹי בְּבַרְזֶל וְלַפִּיד – –

(הַצִּפּוֹר מַבִּיטָה בְּאַחַת מֵעֵינֶיהָ בְּלִי נִיד..)

לֹא נִשְׁאַרְתִּי לַעֲמֹד עַל הַסַּף לְקַדְּמֶנּוּ בַּחֲנִית,

לִפְנֵי שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתֵנוּ לַהֲרֹג וּלְהַשְׁמִיד,

לִפְרֹם זֵד-צְלָעָיו וּלְגַלְגֵּל זֵד-פִּגְרוֹ בְּעַבְטִיט.

אֲנִי הִקְדַּמְתִּי לִבְרֹחַ לִפְנֵי בּוֹא הַיּוֹם הַמַּחְרִיד,

כְּטֶבַע אָדָם שֶׁנּוֹלַד בִּמְכוֹרָה גָּלוּתִית:

שֶׁטַּעַם מַלְכוּת-עַל-רִגְבּוֹ לֹא טָעַם בְּתַכְלִית

וְלֹא רֶגֶשׁ אַדְנוּת..

הוּא מַצִּיל אֶת גּוּפוֹ וּמְדַלֵּג עַל מֵתָיו וְהוּא חַי:

יְתוֹם-קְדוֹשִׁים-וּמְעֻנִּים, שֶׁהִשְׁאִיר שָׁם בַּגַּי,

אַף בְּלִי מְסַתֵּת מַצֵּבָה יְהוּדִית וּכְתַב דְּוַי:

וּבְלִי אֵם עַל הָרֵי חֲלָלִים כְּרִצְפָּה בַּת אַיָּה..

כִּי לָעַיִט גַּם הִיא מְחַכָּה שָׁם וּלְצֵל הַדַיָּה – –

וְלָכֵן כְּפִכְפּוּךְ תְּהוֹמוֹת בְּכִי בָּכל מַעֲמַקַּי.

כְּיֶרַח-אָב יַרְחֵי-זִיו לִי: קַדְרוּת – שַׁבְּתוֹתַי וְחַגַּי,

טַעֲמֵי נִגּוּנַי, זְמִירוֹתַי, פְּסוּקַי וְתָגַי:

אִלְיַת צִפֳּרַי, קִנֵּיהֶן עָלוּ-אֵשׁ-עִם גַּגַּי.

מִנִּי אָז אֲנִי חַי-כָּךְ בְּסֵדֶר שַׁחֲרִית וְעַרְבִית:

בְּשִבְתִי לַסְּעוּדָה, הִנֵּנִי כְּיוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית.

דָּם מְטַפְטֵף עַל כְּתֵפִי וְטַעֲמוֹ בְּנָזִיד.

וַאֲנִי בָּא לְמִשְׁכַּב, כִּלְמִרְבַּץ טְבוּחַי-בְּחִירַי – –

מִזֶּה וּמִזֶּה בּוֹעֲרִים אַלּוֹנִים שֶׁל שִׁירַי.

הַלַּיְלָה כְּלֵיל יִרְמִיָּה בְּמוֹרְדוֹת הַר הַבַּיִת..

כָּל הַלַּיְלָה מַשִּׁיק עַל פָּנַי עוֹף הַמָּוֶת: הָעַיִט.

וְרֹן רוֹמִיִּים עַל יַמִּי, לַפִּידִים וּכְלֵי שַׁיִט.

הָאוֹיֵב מִשְׁתַּכֵּר מִגַּפְנִי וּמַשְׁמִין מִן הַזַּיִת

וַאֲנִי בְּצִלּוֹ כִּצְבִי צַיִד – –

עָצוּב לִי מְאוֹד בְּאַרְצִי גַּם מִמֵּיטַב שִׁירַי.

נִכְאַבְתִּי מִשֵּׂאת בְּשַׁרְבִיט הַשִּׁירָה הָעִבְרִית:

לוּ גַּם לֹא גֻּדַּע לִי עָנָף-מֵעֵץ-אֵׁש-וּבָכוּת.

בְּלִי הֶרֶף יוֹמָם-בִּי-וָלֵיל פַּעֲמוֹנֵי הִתְלַקְּחוּת..

וְרֵיחַ צִפּוֹר מְבֻתֶּרֶת.. כָּל הַקֹּדֶשׁ שָׁחוּט.

וְאִם יֵשׁ גּוּף עִבְרִי, שֶׁכְּאֵבִי בַּל עִמּוֹ בַּלֵּבָב,

שֵׁן שִׁירִי אֲשַׁלַּח בְּלִבּוֹ וְיִכְאַב כְּאֵבָיו.

אֶת שֶׁכָּל הַקָּהָל פֹּה פוֹעֵל – הַתָּכְנִית בְּשִׁירִי:

הוּא מַעֲלֶה נִדְבָּכִים לִשְׁלוֹשָׁה הַקִּירוֹת אֶל קִירִי

שֶׁנִּשְׁאַר מִן הַדְּבִיר.. וְחוֹרֵשׁ וְנוֹטֵעַ נִירִי,

עֲדֵי גַּם יַגִּיעַ אֶל גִּבְעַת מַלְכִּי וּנְזִירִי

וְלָאֵשׁ הַכְּלוּאָה בִּמְעָרַת בַּר יוֹחַאי כְּפִירִי – –

וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הִנְנִי כֹּה עַרְעָר בְּעִירִי!

בְּדֶלֶת-מִי פֹּה אֶדְפֹּק בְּאֵם לַיְלָה, כְּאִישׁ אֲשֶׁר נָס

מֵאֵשׁ-וּמִיָּם-בּוֹ.. מִי יַאַסְפֵנִי אֶל חֵיק אָז?

אֲנִי כֹּה בְּגוֹרַל-אִיּוֹב-חָי-בְּלִי-אֶחָד-אֱלִיפַז

בֵּין הֲמוֹן מֵנִיפֵי-כּוֹבָעִים-וּשְׁלוֹם-חֹנֶף-מוּפָז!

כֹּה אֲנִי לֹא-שֶׁל-פֹּה-בְּדוֹרִי, כֹּה אֲנִי-שֶׁל-מָחָר –:

לְעֵת שׁוּב יַעַל עַם לִרְגָלָיו אֶל הַדְּבִיר עַל הָהָר

וְעָרָיו וּכְפָרָיו וּכְבִישָׁיו לִשְׁנֵי עֶבְרֵי הַנָּהָר!

כֵּן עָרוּךְ בִּי כִּנּוֹר-הַכִּסּוּף בְּמֵיתָר-אֶל-מֵיתָר.

בִּלְוַי-נִשְׁרֵי-הַדַּעַת מְגַמֵּא מֶרְחַקִּים הַדִּמְיוֹן הַמְּדֹהָר.

הַשֶּׂכֶל הַטּוֹב וְהַדִּמְיוֹן הַמְּפֹאָר – –

וְעַל כֵּן כֹּה נִפְעַמְתִּי בַלֵּב לְמַרְאֵה דּוּכִיפַז,

כְּמוֹצֵא אֶת הַבְּאֵר שֶׁבַּכֹּסֶף וְעַל פִּיהָ דְּלִי פַּז:

– נִשְׁמַת אֲחוֹתִי בָּךְ, רֹאשָׁהּ הַנִּפְלָא מִנִּי פַּז!

אִמֵּנוּ וְאָבִינוּ צְעִירִים עוֹד.. הֵם רֵיחַ וָרוּחַ.

הֵם עָפָר? – וְהִנֵּה הֵם נוֹגְהִים בַּחַלּוֹן הַפָּתוּחַ.

אִצְטַבָּא שֶׁל שַׁבָּת מְסֻיֶּדֶת כָּחֹל.. נָא נָנוּחַ!

לִי וָלָךְ בְּצָהֳרֵי שַׁבָּת אֱגוֹזִים וְתַפּוּחַ – –

חֲתַכְתִּיו בְּאוֹלָר כְּבַלֵּב.. וְכָל פֶּלַח מָשׁוּחַ

דָּם-דְּבַשׁ-דְּבַשׁ-דָּם.. הֲרָגוּךְ, אֲחוֹתִי, הֲרָגוּךְ!

וַאֲרִיסְטוֹן בְּזִיו-חֶסֶד-לֹא-פֹּה עַל בִּרְכֵּינוּ עָרוּךְ

וְכֶתֶר-בַּת-שֶׁבַע עָלַיִךְ זָרוּחַ – –

הַצִּפּוֹר מְנַתֶּרֶת: גּוֹן-גּוֹן.. וְהִנֵּה נִצָּבָה

כְּעוֹמֶדֶת לָגוּז וּלְהַשְׁאִיר עִיר בְּלִי אַהֲבָה – –

אֲחוֹתִי, הֵן רָצִיתִי לֵלֵךְ עוֹד אִתָּךְ לַנָּהָר –

כִּי אֵין עֶרֶב – עֶרֶב, אֶלָּא בַּמַּיִם.. בָּם הַר

שָׁמַיִם עֵצִים מִשְׁתַּקְּפִים וּפְנֵי שְׁנֵינוּ.. וּכְבָר

אַתְּ עוֹמֶדֶת לָגוּז מִכָּל הוֹד-נוֹף-שַׁבָּת-בַּנָּהָר.

וּכְאִלּוּ טָבַעְתְּ וְהֶחְשִׁיךְ.. לֹא אוּכַל עוֹד לִרְאוֹת,

כִּי אֵין לַיִל – לַיְלָה, אֶלָּא בַּמַּיִם – – לִבְכּוֹת.

שִׁמְעִי לְקוֹלִי, אֲחוֹתִי, אַל תֵּלְכִי מֵעִמִּי!

הֲרָגוּךְ, אֲחוֹתִי, וַאֲנִי חַי.. אַל נָא רֶוַח תָּשִׂימִי!

אֵיךְ אֶשָּׂא לְבַדִּי כֹּה-הַרְבֵּה-רְקִיעִים-שֶׁל-שַׁבָּת

וְעֵינַי מוּל עֵינַיִם שֶׁנִּטַּל מֵהֶן כְּבָר הַמַּבָּט? – –

הַצִּפּוֹר הִנֵּה עָפָה לְתוֹךְ הַדִּמְדּוּם הָרָחוֹק..

בַּגַּיְא הֶעֱמַדְתִּינִי: תַּחְתַי שַׁחַק-אֶרֶץ עָמֹק.

קוֹל קוֹרֵא: אֲחוֹתִי דּוּכִיפַז! וְהוֹלֵךְ וְנָמוֹג..

וַאֲנִי וִדּוּיִי לֹא גָּמַרְתִּי: עוֹדוֹ דָּם-עָמֹק – –:

בְּקִבְרוֹת הֲרוּגַי הָרְחוֹקִים בֵּית אָבִי וְאִמִּי:

דְּרָכָם הָאוֹיֵב, בְּלִי הֱיוֹת לְגוּפָם מְחִירִים.

לֹא יָכֹלְתִּי עַל כַּנְפֵי הַשִּׁיר הַעֲלוֹתָם מֵאָבְדָן,

עָנִי וְאֶבְיוֹן שֶׁכָּמוֹנִי עֲשִׁיר הַשִּׁירִים!

עָצְבָּם-שֶׁל-אֵינָם-עֲצוּבִים-עוֹד הֶעֱמִיסַנִי הַזְּמַן:

אֶת כֻּלָּם בְּיַחַד כִּלּוּ – וְעָלַי לְסָפְדָם

בְּמֵיטַב הַשִּׁיר. וְאֵין דְּמָעוֹת בְּעֵינַי – אֶלָּא דָּם.

אֶת קֶשֶׁר-כָּל-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֲהַדֵּק בְּשִׁנַּיִם,

לְבַל יִתְרוֹפֵף וּלְבַל יְשֻׁקַּע בִּתְהוֹם מַיִם,

אַחֲרֵי שֶׁגָּלַשׁ בֵּית אָבִי וְאִמִּי מִכְּתֵפַיִם – –

עַכְשָׁו אֵין יָקָר עוֹד בַּיְּקוּם מִלְּבַד יְרוּשָׁלַיִם!

הִיא עוֹמֶדֶת הֵיטֵב בְּהָרֶיהָ, כֵּן תַּעֲמֹד עֲדֵי עַד.

הִיא לֹא כְּמוֹ פֶה שֶׁשָּׁפַךְ אֶת שִׁנָּיו – סְלָעֶיהָ.

אֲנַחְנוּ כַּנֵּצַח שֶׁלָּהּ בְּנוֹתֶיהָ בָּנֶיהָ.

בַּחֲדֹל כָּל בְּאֵר לְהָקֵר לָנוּ רְוַי, הִיא הָאֵם תַּחֲלֹץ שָׁד.

זֶה הָיָה וְהוֹוֶה וְיִהְיֶה לַעֲדֵי-עַד-עֲדֵי-עַד.

וְאוֹיֵב שֶׁיִּנְהַג בָּהּ שְׂרָרָה, כְּקוֹדְמָיו בָּהּ יֹאבַד.

וְאוֹיֵב שֶׁיְּחַבֵּר אֶת שִׁלְטוֹ לְשִׁקְלָהּ – יְפֹרַד.

וְאִם כָּל הַקִּצִּין גַּם יִכְלוּ – יֶאֱרַע בָּהּ נֵס יָהּ.

רַגְלֵנוּ תְּהוֹם מַיִם תָּבוֹא, אַךְ יָדֵנוּ – כֵּס יָהּ!

עַכְשָׁו לַיְלָה-מְאוֹד בְּאַרְצִי: כְּכָל-עֲבִי-הַיַּמִּים.

אַף-עַל-פִּי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת, הִיא שֶׁמֶשׁ מִלַּיִל.

וְכָל דּוֹרוֹתֵינוּ עוֹמְדִים עֲדֵי עַיִן בַּמַּיִם:

מִזֶּה וּמִזֶּה יַבָּשָׁה חֲסוּמָה גִּדְרוֹת תַּיִל – –

הַיָּרֵחַ מָלֵא.. וּפַרְצוּף לְעֵדוּת שֶׁל נָבִיא הוּא:

דָּם קָרוּשׁ שֶׁל נְבוּאָה חֲנוּקָה יֵשׁ בְּמִפְלְשֵׂי פִּיהוּ.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.

הספר היה היצירה השירית המקיפה הראשונה שהגיבה ישירות לחורבן יהדות אירופה, וככזה הוא נותר יחיד במינו עד היום בשירה העברית.

רקע

רעיונות מרכזיים

השפעה והתקבלות

לקריאה נוספת